מנהג בני ספרד וחלק מבני אשכנז להגביה את ספר התורה לפני הקריאה, ומנהג חלק מבני אשכנז להגביה לאחר הקריאה. בעת ההגבהה חובה על כל הנוכחים בבית הכנסת לעמוד, ומצוה הן על האנשים והן על הנשים בעזרת הנשים - לראות את הכתב ולכרוע, ולומר "וזאת התורה...", כנהוג; ואין לומר 'וזאת התורה' אלא לְמול הכתב; ויש נוהגים גם להצביע לעבר ספר התורה בשעה שאומרים 'וזאת התורה'. וטוב לראות את הכתב מקרוב עד שיוכל לקוראו, כי על ידי זה 'נמשך' אור גדול על האדם. [סעיף ב וס"ק ח, י, יא ו־יב; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־11]

נאמר בתורה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת", ומפרש הרמב"ן: "על דרך אגדה, על החזן שאינו מקים ספר תורה להראות פני כתיבתו לכל, שמצוה לראות הכתוב ולכרוע ולומר 'וזאת התורה'". וב'ארחות חיים' כתב שה'ארור' נסוב על חזן שאינו מגביה את ספר התורה בעת אמירת "גדלו לה' אתי" לאחר הוצאתו מהארון; וצריך להגביהו גם בעת אמירת "שמע ישראל" ו"אחד אלקינו". ואמרו חכמינו ז"ל שכנגד כל 'ארור' אמרו 'ברוך', דהיינו שאמרו גם: "ברוך אשר יקים...", וענו כל העם 'אמן'. [ס"ק יג; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־17; סוטה לז, א]

נהגו ישראל - על פי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל - לומר בעת הוצאת ספר התורה את תפילת 'בריך שמיה', הן בחול והן בשבת. יש אומרים שצריך לומר את התפילה לאחר הוצאת ספר התורה מהארון, בעודהּ ביד המוציא, ויש מהם שכתב שצריך להתחיל לאומרה בשעת ההוצאה ממש; ויש אומרים שצריך לאומרה לפני הוצאת הספר. ובמקום שאין בו ספר תורה ולא ארון, ומביאים את הספר ממקום אחר - יש שכתב לומר בריך שמיה בשעה שמכניסים את הספר לבית הכנסת; ואף אם מכניסים אותו לפני התפילה. [ס"ק יג; ביאורים ומוספים דרשו, 14]