הרה"ג רבי בנימין בירנצוייג שליט"א
מתי אמירת 'י"ג מידות' בימי הסליחות, נחשבת כסתם תפילה ואין בה את מעלת ההבטחה שלא תשוב ריקם?
נוהגים בקהילות ישראל לומר בחודש אלול סליחות (סימן תקפא סעיף א). הנוהגים לפי הרמ"א מתחילים ביום הראשון שלפני ראש השנה, ואם ראש השנה ביום שני או שלישי, מתחילים ביום ראשון שבוע לפני כן.
זמן אמירת הסליחות, כתב השו"ע (שם) שהוא באשמורת הבוקר, וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק א) שהטעם הוא, כיון שבסוף הלילה הקב"ה 'שט' בעולם הזה והוא עת רצון.
ואף שמשמעות דבריו שזמן אמירת הסליחות הוא בסוף הלילה, כבר מבואר ב'מטה אפרים' (סי"א) שברוב המקומות מאחרים את אמירת הסליחות עד תחילת עלות השחר, וב'ערוך השלחן' כתב (ס"ד) שעכשיו נהגו הרבה קהילות שאומרים סליחות אף כשכבר היום גדול, וב'אלף המגן' (על המטה אפרים ס"ק כד) משמע שאם לא יכול לומר סליחות בעלות השחר, יכול לומר סליחות כל היום כיון שימים אלו ימי רצון.
נוהגים היום בהרבה מקומות שאומרים סליחות משעת חצות הלילה, וכתב על כך בשו"ת 'אגרות משה' (או"ח ח"ב סימן קה) שכבר נהגו כן הרבה שנים, עוד מדורות קודמים, שהיו מקומות שאמרו סליחות בחצות הלילה.
אבל לומר סליחות קודם חצות הלילה, כבר כתב המשנ"ב (סימן תקס"ה ס"ק יב) לענין הלכות תענית, שאין לומר שום סליחות ולא י"ג מידות בשום אופן קודם חצות, מלבד יום הכיפורים.
לומר את הפסוקים שקודם הסליחות – 'אשרי' 'ולך ה' הצדקה' ו'שומע תפילה', קודם חצות, ואת הי"ג מידות להתחיל בחצות, דעת הגרש"ז אויערבך ('הליכות שלמה' ראש השנה פ"א דבר הלכה אות ד) שמותר אף לכתחילה. מאידך דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פי"ג אות ז) שאין להתחיל אפילו 'אשרי' קודם חצות, כדי שיאמרו בעת רצון.
ובשעת דחק גדול, כגון בשעת חירום או במקומות שמפחדים ללכת בשעה מאוחרת ברחוב, ואם לא יאמרו סליחות קודם חצות תתבטל אמירת הסליחות בציבור, ולא תהיה לציבור שום התעוררות תשובה, כתב בשו"ת 'אגרות משה' (שם) שיש להתיר הדבר בגדר הוראת שעה, שאין בכך איסור, אלא שאמירת הי"ג מידות לא תועיל כהבטחה שלא ישובו ריקם, אלא כסתם תפילה. אך יפרסמו שזו הוראת שעה ואין ללמוד מכך היתר לשאר שנים, והוסיף שעדיף במקרה כזה לכוון לומר הסליחות בסוף השליש הראשון של הלילה, שאז מבואר בשו"ע (סימן א ס"ב) שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות.
תפילת ותיקין עם הנץ החמה, או סליחות קודם התפילה – מה עדיף?
ציבור שבימי הסליחות השכימו קודם הנץ לומר סליחות ולהתפלל, ומקצת מן הצבור התאחר, וכעת עומדת בפניהם האפשרות או לומר הסליחות ולאחר מכן להתפלל שלא כוותיקין או לומר קריאת שמע ולהתפלל עם הנץ החמה ולאחר מכן לומר הסליחות:
שאלה זו נשאל הגר"ח קנייבסקי, וענה ('תורת המועדים' ס"ק ה) שעדיף שיתפללו כותיקין עם הנץ החמה, ויאמרו הסליחות לאחר התפילה, שמעלת אמירת קריאת שמע ותפילה בנץ היא יותר גדולה ממעלת אמירת הסליחות קודם הנץ החמה.
ואדם שיש לו אפשרות לומר סליחות או לאחר הנץ החמה או בחצות הלילה, כתב הגר"ח קנייבסקי ('אישי ישראל' פמ"ה הערה יב) שיש לומר סליחות לאחר חצות, מאשר לאחר הנץ החמה. מאידך דעת הגרי"ש אלישיב (חוברת גלאט שנת תשס"ה עמוד 151) וכן הגרש"ז אויערבך ('הליכות שלמה' ראש השנה פ"א 'אורחות הלכה' הערה 6) שעדיף לומר בבוקר אף לאחר הנץ החמה, מאשר לומר בחצות הלילה [מלבד היום הראשון של סליחות, שנהג הגרש"ז אויערבך לומר סליחות במוצאי שבת בחצות].
'בְּזַעַקָתָם בְּעוֹד לַיל' או 'בְּזַעַקָתָם' בלא לַיל, 'קִדַמְנוּך תְּחִילָה' או 'קִדְמוּך תְּחִילָה' – איזה נוסח אומרים בסליחות של היום הראשון?
סליחות של הלילה הראשון, יש שהקפידו לאומרן בלילה קודם עלות השחר או בחצות הלילה, בגלל נוסח הסליחות שמוזכר בו כמה פעמים אמירתן בלילה, כן כתב ב'מטה אפרים' (סי"א) שכיון שאומרים בלשון הסליחות "בזַעַקָתָם בְּעוֹד לַיל" וכן אומרים "וְרְצֶה אַמִירָתָם בְּעוֹמְדָם בַּלְילוֹת", לכן יש להקפיד לאומרן קודם עלות השחר בעוד לילה, וכן נהג הגרש"ז אויערבך כמובא למעלה.
אכן אם התחילו את הסליחות קודם עלות השחר, אף שממשיכים אחר עלות השחר, כתב ב'אלף למטה' (ס"ק יג) שאפשר לומר את הפזמון של 'בזעקתם בעוד ליל' כיון שעל כל פנים, זעקו בעוד לילה.
ובמקומות שאומרים סליחות ראשונות ביום, כתב ב'ערוך השלחן' (ס"ד) שידלגו תיבות אלו כדי שלא יראו כדוברי שקרים. וכן הורה הגר"ח קנייבסקי ('באר ישראל' להגרא"צ ישראלזון עמוד כד).
עוד נוסח הנאמר בסליחות של היום הראשון – "בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַמְנוּך תְּחִילָה", נדון בפוסקים, איך לאומרו כשאומרים הסליחות הראשונות ביום ולא בלילה. דעת הגרי"ש אלישיב ('אשרי האיש' ח"ג פי"ג אות יח וראה ב'תורת המועדים' ס"ק ה אות ג שהביא בשם הגריש"א לא כך עי"ש) שיש לשנות הנוסח מ"קִַדַמְנוּך תְּחִילָה" ל"קִדַמוּך תְּחִילָה", כדי שלא יראה כשקר. מאידך, דעת הגר"ח קנייבסקי (שם) שאפשר לומר הנוסח "קדמנוך תחילה" אף כשאומרים סליחות ביום ראשון בבוקר, כיון שיום ראשון נחשב עדיין כמוצאי שבת.
המשכים לומר סליחות, מדוע צריך לברך ברכות התורה לפני אמירתן אף שאומרן דרך תחנונים?
המשכים לומר סליחות, פסק המשנה ברורה (סימן מו ס"ק כז, {וראה סימן ו ס"ק יא מה שכתב}) שאף שאומר הסליחות בדרך תחנונים, ואם כן, אין כאן כונה של אמירת הפסוקים לשם מצות תלמוד תורה, אפילו הכי יברך ברכות התורה קודם לכן.
ובטעם הדבר שפסק כן המשנה ברורה, אף שלהלכה נפסק (סימן ס' סעיף ד) שמצוות צריכות כוונה, ואם לא כיוון לשם המצוה לא יצא ידי חובה. נאמרו באחרונים כמה ביאורים:
יש המבארים על פי דבריו של ה'אגלי טל' בהקדמתו לספרו, שההנאה בלימוד שיש לאדם הלומד, היא חלק ממצוות תלמוד תורה, והביא לכך כמה ראיות. והסיק להלכה בספרו 'אבני נזר' (או"ח סימן ס') שדבריו הקדמה ל'אגלי טל' נאמרו להלכה, ולכן מצוות תלמוד תורה אינה צריכה כוונה, כיון שבמציאות נהנה מהלימוד ומצוות של הנאה לא צריכות כוונה, כי גם אם לא יכוון הרי נהנה מהמצוה, וראה שהביא שם הוכחות לדבריו [וראה סי' תעה במוספים וביאורים ס"ק לד בביאור הסברא בזה], אמנם עיין במשנ"ב שם שנראה חולק בזה.
ב'דבר אברהם' (סימן טז' אות כט) כתב שמצוות צריכות כוונה דוקא במצוה שאינה קבועה תמיד כאכילת מצה ותקיעת שופר, שיש שמעשה זה הוא אינו מצוה ויש שהוא מעשה מצוה, שבזה צריך כונה לומר שמעשהו עכשיו הוא מעשה מצוה, אבל מצוות שזמנן תמידי כתלמוד תורה, ציצית ותפילין, בזה לא בעי כוונה להגדיר מעשה המצוה, כי תמיד כשעושה המצוה אנו אומרים שזהו מעשה מצוה.
ידוע יסודו של מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל בדין ברכת התורה (חי' מרן הגרי"ז על הרמב"ם הי' ברכות פי"א הט"ז), שאינה ברכת המצוות על מצוות לימוד תורה ככל ברכת המצוות, אלא היא ברכת השבח וההודאה להקב"ה, על עצם המציאות של התורה בעולם, והאריכו להביא ראיות ליסוד זה, ולפי דבריו גם על פסוקים סתם כשאינו מכוון ללימוד תורה, יש לברך ברכת התורה על עצם מציאת התורה שבזה. וראה במשנה ברורה סימן מז ס"ק יד בביה"ל ד"ה נשים, שלא הביא תרוץ זה אלא תירוצים אחרים, וראה בביאורים ומוספים שם הערה 33.
לשליחת תגובות לכותב הטור הרה"ג רבי בנימין בירנצוייג, כתבו ל: [email protected]