מתח רב שרר בבית הכנסת כאשר האשה שטחה את טענותיה בפני הדיינים וחזרה שוב על כל מהלך הענינים. לאחר מכן נקרא היהודי הקצב להשמיע את דבריו ואת טענותיו. הציבור היה נבוך מאד

"זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי" (אבות ה יח)

בעיירה סלוצק, מקום כהונתו של הגאון רבי יעקב דוד וילובסקי זיע"א, הרידב"ז, אירע מעשה שזכה לפרסום רב בשעתו. רופא יהודי פורק עול נהג מטעמי בריאות לצאת לטייל לפנות ערב. המעשה היה ביום חמישי, הרופא עבר ליד האיטליז והבחין כיצד הקצב היהודי שחנותו היתה מלאה קונים, מפציר בהם לצאת מהחנות ואומר להם כי מי שירצה לקנות דוקא היום, ישוב בעוד שעה. הרופא שלא האמין למראה עיניו, ניגש אל הקצב ושאל לפשר הדבר, איך מלאו ליבו ביום חמישי, יום הפרנסה, לגרש את הקונים החוצה ולוותר על הפרנסה בידיים?

השיב הקצב: "ממהר אני לבית הכנסת, ללמוד ולהתפלל ולעבוד את השם יתברך, הפרנסה נגזרה מן השמים, וחוץ מזה עלי לדאוג על העולם הבא שלי"…

"עולם הבא?" – לגלג הרופא, "אין דבר כזה" (עפ"ל). השיב היהודי הפשוט: "לכבודו אולי אין, אולם אני מקוה שלי כן יהיה". תשובת היהודי הנוקבת גרמה לו לרופא ללעוג עוד יותר, עד שנענה ואמר: "שמע נא לי ר' יהודי, אולי אתה רוצה להגדיל חלקך שם בעולם הבא שלך? אני מוכן ומזומן למכור לך את חלקי בעולם הבא תמורת רובל אחד".

"איזה עסק מצויין", התפעל היהודי והושיט לו לרופא רובל אחד.

חלפו ימים ועברו שנים רבות מאז אותו מקרה, וביום בהיר אחד נכנסה אל האיטליז אשה כבודה והציגה את עצמה בתור אלמנת הרופא. לאחר ברכת שלום החלה מספרת לקצב: לאחר שבעלה הרופא נפטר, ראתה אותו בחלום כשהוא נרעש עד מאוד, וסיפר כי דנו אותו במשפט לפני בית דין של מעלה, וכף החובה הכריע את גורלו לשבט. בא הרופא בטענה: ומה עם הצלת נפשות שעסקתי בהם בימיי חיי? מה עם ריפוי החולים העניים שריפא ללא תשלום? הלא זכויות רבות לו, האם זה עולם האמת? – שאל בפחד ובמורא. ענו לו בבית דין של מעלה: "אמת נכון הדבר, במעשיך הטובים בעולם התחתון יכולת להקל מעליך את דינך הקשה, אולם אתה בעצמך גזרת את דינך בידך, בשעה שהחלטת למכור את חלקך בעולם הבא לקצב היהודי תמורת רובל אחד".

"ביקש בעלי הרופא שירחמו עליו ועל נשמתו המיוסרת, אולי יסכים היהודי לחזור מן המקח, והסכימו על ידו שאם יצליח לגרום לו ליהודי לוותר ולחזור בו מהעיסקה, יבוטל גזר דינו. בעלי בא בחלומי, ביקש והתחנן לפני שאלך לקצב ואשתדל לבטל את המכירה. בפעם ראשונה שחלמתי, ביטלתי החלום מליבי. הלוא חלומות שוא ידברון. אך כאשר נשנה החלום פעמיים ושלוש ובעלי לא הרפה ממני, החלטתי לברר האם חלום אמת הוא או לא?" – סיימה האשה את סיפורה.

הקצב אישר את כל המאורע, וסיפר לאלמנה את כל אשר אירע באותו יום חמישי. האשה הנדהמת הציעה ליהודי שיחזור בו מהעסקה והיא תחזיר לו רובל כסף תמורת חלק בעלה בעולם הבא, אולם הקצב לא הסכים, דחה את ההצעה והסביר לה: "הן תביני, קצב פשוט אנכי, כמה מצוות כבר ישנן בחלקי? לצערי ולבושתי, מעט מאוד, מי יודע האם הייתי זוכה בכלל לחלק בעולם הבא. עתה שזכיתי במצוות רבות של הצלת נפשות וריפוי חולים עניים ללא תמורה, הרי מובטח לי שם בעולם הבא חלק לא מבוטל, האם אחמיצנו?"

מאוכזבת ומודאגת עזבה האשה את חנותו של הקצב ושבה לביתה. בלילה ההוא חזר הרופא בחלום אל אשתו, וכשמעו את תשובת היהודי, זעק זעקת שבר נוראה, וביקש מאשתו שתלך לרב העיר, הוא הגאון הרידב"ז זיע"א, ותזמין את הקצב לדין תורה. למחרת פנתה האשה לבית הכנסת, וכצאת הגאון הרידב"ז מבית הכנסת, שטחה בפניו את כל הפרשה, את החלומות החוזרים ונשנים, את תשובתו של הקצב וכו'. הסיפור עשה לו כנפיים ותהום כל העיר, הדין תורה נקבע להיערך בבית הכנסת הגדול.

ביום המיועד נקהלו היהודים אשר בסלוצק לבית הכנסת, להיות נוכחים בדין בדין תורה נדיר זה. מתח רב שרר בבית הכנסת כאשר האשה שטחה את טענותיה בפני הדיינים וחזרה שוב על כל מהלך הענינים. לאחר מכן נקרא היהודי הקצב להשמיע את דבריו ואת טענותיו. הציבור היה נבוך מאד. המלמול הנרגש נשמע בבית הכנסת, אלו צידדו עם הרופא הנפטר, ואחרים הצדיקו דוקא את היהודי. הוחלט כי פסק הדין ינתן בעוד מחצית השעה.

פסק הדין הכיל שלושה סעיפים: הסעיף הראשון: "המכירה בטלה ומבוטלת". קול שמחה חרישי נשמע בקהל, והרב הסביר: "עולם הבא אינו רכוש היכול לעבור מיד ליד, עולם הבא הוא האור שנוצר ממצוות ומעשים טובים שפעל האדם בימי חייו, מי שלא עמל כיצד ישיג את האור?" המשיך הרב ונשא משלו: "מי ששכר חוטב עצים לחודש ימים תמורת חמישים רובל, מלבד חמישים הרובל שיקבל, זכה בנוסף לזה במתנה נוספת, אויר היער, התעמלות גופו ותוספת בריאות שחיזקו את איבריו. אם ירצה, מעתה יכול הוא להתנות עם משכירו לשלם את חמישים הרובל למישהו אחר. אבל בנוגע לבריאות שזכה בה, האם יוכל למכרה? ודאי שלא, זהו חלק מעצמותו, בשר מבשרו, מתנה זו אינה נכנסת בסוג של מקח וממכר. גם העולם הבא, האורות שזכה בהן אדם שקיים מצוות ומעשים טובים והוסיפו בו כוח רוחני, אין בכוחו למכור אותם תמורת כסף, משום כך על האלמנה להחזיר לקצב את הרובל והמקח בטל".

הסעיף השני: "הרופא איבד את חלקו בגן עדן וההסבר: פסוק מפורש הוא (יחזקאל לג יב) "ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו", ואמרו חז"ל במסכת קידושין שמדובר בצדיק שהתחרט על צדקותיו, וכן אמרו במסכת סנהדרין שהכופר בעולם הבא נדחה מעולם הבא. "במקרה שלפנינו", סיכם הרידב"ז, "הנפטר היה זוכה בשכרו משום שהמקח התבטל, בכל זאת מאחר וכפר בעולם הבא, זלזל ולגלג עליו, איבד את עולמו".

הקהל נדהם למשמע אזניהם, ותמהו: היתכן שכולם הפסידו כאן? הקצב איבד את מקחו והרופא יצא קירח מכאן ומכאן, את הרובל החזיר ואת עולמו איבד? עד שנשמע קולו של הרב בקראו את הסעיף האחרון של פסק הדין.

הסעיף השלישי: "קידוש שם שמים שנגרם על ידי הרופא לאחר מותו, זיכה אותו לצאת מדינה של גיהנום, וההסבר: מאורע זה גרם קידוש שם שמים גדול, כולם ראו והתחזקו כי יש דין ויש דיין, ועל כל מעשה יבוא האדם במשפט. קובעים אנו על דעת המקום ועל דעת הקהל, שזיכוי הרבים הזה נזקף לזכותו של הרופא, ועל כגון זה קבעו חז"ל (יומא פ"ז) שהמזכה את הרבים אינו נופל בגיהנום, זאת ועוד, הרי לימדונו חז"ל (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ח) 'המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו', גם כאן זכות הרבים תלוי בו ברופא, וראוי מעמד זה של חיזוק אמונה להקנותו חלק לעולם הבא".

(סיפורי צדיקים)