מדי ערב הם מתכנסים, קבוצה של יהודים שבאים להתפלל מנחה וערבית, כמו גם לשמוע שיעורים בהלכה ובגמרא. רובם לבושים בפיג'מות של בית החולים, צינוריות אינפוזיה מחוברות לידיהם, ולא פעם הם מגיעים בכסא גלגלים או עם הליכון.
הרב יעקב מילר מחכה להם בבית הכנסת. כבר יותר מעשר שנים שהוא מגיע לכאן מדי ערב, מוסר שיעור בהלכה ובגמרא. האנשים שמגיעים לכאן מדוכאים בייסורים, הם מאושפזים כולם בבניין השיקומי של בית החולים בתל השומר. מהם שעברו אירוע מוחי חריף, מהם נפצעו בתאונות דרכים או תאונת עבודה, איש איש והסיפור האישי שלו.
"מדובר במקבץ אוכלוסין מגוון מאוד", אומר הרב מילר. "חלקם יהודים תלמידי חכמים עצומים, ואחרים יהודים טובים שלא זכו ללמוד בישיבה. יש גם כאלו שלא כל כך יודעים איך בדיוק שומרים מצוות, אבל הם כאן בבית החולים, התפילה מושכת אותם, לימוד התורה מושך אותם והם מגיעים והופכים למשתתפים קבועים בשיעור".
- מטבע הדברים בוודאי יש תחלופה גבוהה, הרי מדובר במקום אשפוז, האנשים שאתם אתה לומד היום לא היו כאן לפני חודש או חודשיים...
"נכון שיש תחלופה, אבל היא לא מאוד מהירה. מדובר בבניין שיקומי, זו לא מחלקת אשפוז רגילה שבה הממוצע הוא יומיים שלושה לאשפוז. לבניין השיקומי מגיעים אנשים שנשארים כאן שבועות ואף חודשים, אבל באמת ההרכב של השיעור כל הזמן מתחלף, וזה מה שמעניין בו, כל פעם אני צריך למצוא שפה משותפת עם אנשים אחרים, שונים מאוד זה מזה".
- איך באמת אפשר למסור שיעור הלכתי ליהודים תלמידי חכמים מצד אחד, ואנשים שהידע התורני שלהם חלש מאוד מאידך?
"הלימוד הוא מעשי. מה עושים למעשה. אני משתדל מאוד לפתוח את השיעורים בשאלה מעניינת, רוצה לשמוע את דעת המשתתפים, עובר לקרוא בפנים וככה כולם הופכים לחלק מהלימוד. אנחנו משתדלים שזה יהיה לימוד מהנה וקליל, ובאמת ההערות והביאורים במשנה הברורה במהדורת 'דרשו' הופכים את הלימוד ליותר מעשי וקרוב לחיי היומיום.
"ובאמת לפעמים יושבים פה בשיעור רבנים חשובים מאוד לצד אנשים שלכאורה נראים ממש פשוטים, כל המחיצות נופלות פה, המצב הנתון הוא שכולנו יהודים שרוצים לעסוק בתורת ה', וזה כל מה שחשוב.
"הנה היה כאן למשל רבי מרדכי דושינסקי, יהודי בעל צורה, מיקירי ירושלים, אחד מגדולי מכניסי האורחים בירושלים. השתתף איתנו בשיעור, איזו שמחה הוא הכניס פה, איזו אווירה נהדרת היתה בשיעורים כשהוא השתתף איתנו.
"אגב, אם אנחנו מדברים על ר' מרדכי דושינסקי אציין רק שלפעמים דווקא בבית החולים הלכות רבות הופכות יותר מעשיות. כך היה לנו עם ר' מרדכי שהוא מאוד מאוד רצה להתפלל במניין ולומר קדיש, אבל הוא לא יכול היה לרדת מהמיטה. הביאו אותו עם המיטה לבית הכנסת, אבל בגלל שהדלת לא היתה מספיק רחבה הוא נשאר מעבר לדלת, השתתף בתפילות מבחוץ. כשהגיע לומר קדיש, והוא מקפיד לומר קדיש על אנשים שלא הותירו אחריהם זרע של קיימא, התחילו לעורר כאן שאלה, האם הוא יכול לומר קדיש כשהוא נמצא מחוץ לבית הכנסת ויש פתח שמפריד בינו לבין הקהל. למזלנו זה היה בדיוק כשלמדנו את זה בהלכות קדיש, והמשנה ברורה מביא פמ"ג שאומר שיש להקל כשמקצתן רואים אלו את אלו, במקום שיש צורך, ואכן היה צורך כי אם ר' מרדכי לא היה יכול לומר קדיש זה היה גורם לו צער גדול. אז הנה, באה הלכה שבבית כנסת רגיל היא לא כל כך מעשית, ודווקא כאן בבית החולים היא הפכה מעשית מאוד.
"דוגמה נוספת היתה עכשיו, כשלמדנו את ההלכות של גוף נקי בתפילה, הרחקה מצואה ותפילה במקום שיש בו ריח רע, איפה עוד יש לנו היום את ההלכות האלו מעשיות כל כך כמו בבית החולים?! זה היה נושא מאוד מאוד מעשי, הדוגמאות שהבאנו היו מחיי היום יום של האנשים, ולא היינו צריכים לצייר איזה צריף מט לנפול בערבות אוקראינה שאין לו שירותים וכדו'. זה היה הדבר הכי מעשי ומציאותי שרק קיים".