סיפור מופלא סיפר לאחרונה הגר"י זילברשטיין שליט"א, על מרן הגרא"מ שך זצ"ל, אותו שמע מיבדל לחיים הגאון רבי חזקיהו משקובסקי, שהמעשה היה קשור לגיסו הגאון רבי אברהם-צבי טויב.
המעשה נסוב על בן-תורה שבנו חלה, והאב והאם היו מרותקים למיטתו בבית החולים. כתוצאה מכך איבדה האם את מקור פרנסתה והבית כולו התערער. האב עשה את חשבון נפשו, והגיע למסקנה שהצרות הללו הגיעו אליו כתוצאה מפגיעה שפגע פעם בכבודו של מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך.
התדפק האבא על דלת-ביתו של הגרא"צ טויב, שהיה אחד ממקורביו המובהקים של מרן זצ"ל, וביקש ממנו שייגש אל ראש הישיבה, יספר לו את הצרות החולפות על ראשו, ויאמר לו שהוא מתחרט בלב שלם על הפגיעה, ומבקש שימחל לו.
רבי אברהם-צבי ניסה להתווכח עם האב, ואמר שלדעתו בקשת-הסליחה תיפגם בצורה כזו, שהרי אם אתה פגעת בראש הישיבה, איזו דרך היא לשלוח אליו שליחים?! אתה צריך בעצמך להיכנס אל הגרא"מ ולבקש את מחילתו! ראש הישיבה עוד עלול להתרגז, ולכעוס על כך שאתה שולח אותי, ואני חושש לעשות זאת. אבל האבא טען שהוא אינו מסוגל לעשות זאת, והפציר בפני הרב טויב שיעשה זאת עבורו.
בלית-ברירה עלה הגרא"צ טויב למעונו של ראש הישיבה, ומששמע מרן זצ"ל במה מדובר, ביטל את הכל במחי-יד, ואמר שהוא אינו זוכר כלל שהאברך ההוא פגע בו אי-פעם, ואם הדבר כן התרחש – הוא מוחל לו בלב שלם. "אבל תגיד לו", הוסיף מרן, "שלא אני הסיבה לצרות שפקדו אותו".
הרב טויב אמר לראש הישיבה שהנוסח הזה לא ישמח את האברך, כיון שהוא כן תולה בפגיעה זו את הסיבה לצרותיו.
מה שאירע בהמשך היה בבחינת פלאי-פלאות: מרן, ברוב ענוותנותו, ביקש אפוא מהרב טויב לנסח את נוסח-ההודעה שהוא חושב שתרגיע את האברך, "ואני אחזור על הנוסח מילה במילה", אמר… ישב הרב טויב וניסח את הדברים, ומרן זצ"ל חזר על כך מילה-במילה, ואמר שהוא סולח ומוחל בלב שלם וכו'. ואכן, האברך, בשומעו את הדברים, נרגע.
עברו כמה חודשים, והגיעו הימים שלפני פסח. מרן הגרא"מ שך יושב בביתו, ומבקש לקרוא אליו בדחיפות את הרב טויב. משהגיע, פונה אליו מרן ואומר לו: "אתה זוכר שהיית אצלי וסיפרת על אברך שפרנסתו נפגעה?" – – – הרב טויב הנהן לאות הסכמה, ואז אמר לו ראש הישיבה: "מן הסתם אין לו עכשיו כסף לרכוש את צרכי הפסח"…
הכניס הגרא"מ את ידו לכיס ה'פראק' שלו, והוציא משם חבילה גדולה של שטרות, ואחר כך הושיט ידו לכיס השני ושלף גם משם כסף רב, ומסר לידי הרב טויב, והורה לו למסור את הכסף לאברך ההוא…
כל מילה מיותרת כדי לתאר את מידותיהם הטובות של גדולי ישראל, שאם לא די בכך שהם מחלו לו לגמרי על הפגיעה בכבודם, ועוד הסכימו להקריא את המחילה מתוך ה'כתב', ידם פשוטה גם לסייע לפוגע, כדי שיהיה לו כסף לצרכי החג.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן)