הרב בנימין בירנצוייג שליט"א
'משנכנס אדר מרבים בשמחה' עד מתי מרבים? עד פורים או כל החודש?
דינא דגמרא (תענית כט א) הוא 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' והביא זאת המשנ"ב בהלכות מגילה (סימן תרפו ס"ק ח), ואף הביא את המשך דברי הגמרא, שמי שיש לו דין באדר עם עכו"ם, ידון עמו באדר.
ובדין זה של 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' עד מתי יש להרבות בשמחה, האם עד פורים שזה עיקר השמחה ומטרתה, או כל החודש?
ב'אשל אברהם' (בוטשאטש ס"ב) כתב, שהכוונה היא שיש להרבות בשמחה כל החודש, וכמו בחודש אב שממעטין בשמחה, שכתבו הפוסקים שהכוונה היא בכל החודש עד אלול כמבואר גם במשנ"ב (סימן תקנא ס"ק ב), והרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות [אכן ראה שם בביאורים ומוספים מהדורת 'דרשו', שהובאו דעות חולקות לענין חודש אב], וכן משמע מן הנאמר במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה. וכן כתב החתם סופר (הגהות על השו"ע סי' תקנא ס"ק ב).
במה וכיצד מרבים בשמחה משנכנס אדר?
משנכנס אדר מרבים בשמחה, הוא דינא דגמרא כמובא במשנ"ב (סימן תרפו ס"ק ח), ולא ביאר המשנ"ב באיזה אופן ובמה מרבים בשמחה?
הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פורים פי"ח אורחות הלכה הע' 36) ביאר שהלכה זו של מרבים בשמחה, אין הכוונה להרבות בפעולות של שמחה, אלא עיקר הדין להסיר מלבו בימים אלו כל עצב ודאגה.
וה'נימוקי אורח חיים' (ס"א) הביא מה שכתב ב'שער יששכר', שכל דבר שמרבה אצלו שמחה יש בזה מצוה, ולכן לא פרטו חז"ל באיזה אופן ירבה בשמחה.
ובשו"ת 'צפנת פענח' (דוינסק ח"ב סי' כג) כתב על דין מרבים בשמחה, שאין שמחה בלא אכילה ושתיה.
ודעת הגר"ח קנייבסקי (תורת המועדים ס"ק א) שכוונת הדין הוא, שאם צריך לעשות איזו שמחה, יעשנה בחודש זה. והביא שם, שהגרי"י קנייבסקי נהג לשתות יין בחודש אדר. ובהקדמה לספר 'קונטרס חידושי מרן הגר"ח קנייבסקי', הביא בשמו, שריבוי השמחה בחודש אדר הוא על ידי שלומדים יותר תורה, וכמו שאמר דוד המלך בתהילים: "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
למה נקראת שבת פרשת פקודי בשנה מעוברת 'שבת הפסקה', ולמאי נפק"מ?
בשנה מעוברת שקוראים פרשת ויקהל בנפרד מפרשת פקודי, שבת פרשת פקודי נקראת 'שבת הפסקה', מפני שבשבת פרשת ויקהל קראו פרשת שקלים, ובפרשת פקודי יש הפסקה מקריאת ארבע פרשיות, עד השבת שלאחריה פרשת ויקרא שקוראים 'פרשת זכור'.
ונפק"מ בכל זה היא, לגבי ההפטרה שיקראו בשבת זו, ונאמרו בזה מנהגים שונים: בא"ר (סימן תרפה אות כג) כתב, שקוראים בפרשת פקודי את ההפטרה של פרשת ויקהל 'ויעש חירם', ושני פסוקים ראשונים של הפטרת פקודי 'ותשלם המלאכה', שהרי כבר קראו הפטרת פקודי ביו"ט שני של סוכות בחו"ל. אכן בספר 'מסורת הקריאה' לתלמיד המהרי"ל דיסקין הביא, שבשנה זו מפטירין בפרשת פקודי גם את הפטרת ויקהל וגם את הפטרת פקודי, ובפרט בארץ ישראל, שאין יו"ט שני, אם לא יפטירו בפרשת פקודי, לא יפטירו בשנה זו 'ותשלם המלאכה', ולכן מפטירין את שתי ההפטרות (ספר ביד נביאך להגרש"א גנס עמ' ריב).
מה ההבדל בין ראש חודש 'אדר' שחל בערב שבת, לראש חודש 'אייר' שחל בערב שבת?
השו"ע (סימן רס סעיף א) כתב שמצווה להסתפר ולקצוץ הציפורנים בערב שבת. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ז) שיש מקומות שאין מגלחין ואין נוטלין צפורנים בראש חודש אפילו חל ביום ערב שבת קודש, כי כן ציוה רבנו יהודה החסיד.
פסק שונה מצינו לענין ראש חודש אייר שחל בערב שבת, שכתב המשנ"ב (סימן תצג ס"ק ה) שאף לנוהגים שלא להסתפר מיד לאחר הפסח, מותר להסתפר בערב שבת אם חל ראש חודש בשבת, והטעם כי יש בו תוספת שמחה של שבת וראש חודש [ולא סייג המשנ"ב דבריו לנוהגים לפי צואת רבי יהודה החסיד].
ובבאור החילוק ביאר הגר"מ פיינשטיין (בין פסח לשבועות פ"י הע' ח), שבראש חודש אייר שחל בערב שבת מותרים להסתפר, משום שאי אפשר היה להסתפר קודם לכן, ודעת הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז הע' 51) שכיון שהמנהג שלא להסתפר בראש חודש אינו מנהג קבוע, משום כך יש להתיר ולהסתפר על כל פנים בראש חודש אייר [אמנם למי שנהג איסור בזה לא יסתפר].
מאידך, דעת הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי בעניני ניסן עמ' עו) שהמקפידים שלא להסתפר יש להם לנהוג כך גם בראש חודש אייר, וכן דעת הגרי"י קנייבסקי (בין פסח לשבועות שם הע' ז), ובשו"ת 'שלמת חיים' (הוצ' רא"ם סי' דש) כתב שאין לדייק סתימת לשון המשנ"ב בסי' תצג שכוונתו להתיר לאותן מקומות שאינם נוהגים כצוואת ר"י החסיד, וכמו שכתב המשנ"ב בסי' רס (שם) 'יש מקומות שאין מגלחין'.