הרב אליהו חיים סקולט
תפילות שמונה עשרה בתקופה זו של השנה מעמידות אותנו בפני אתגר משמעותי של עירנות ושימת לב. הפוסקים נדרשו להתייחס לאפשרויות של טעויות, מפלפלים וסוברים, נחלקים רבות, ומכריעים באפשרויות השונות.
במה מדובר?
מתפילת מוסף בשמיני עצרת משנים בברכת הגבורות מ"מוריד הטל" ל"משיב הרוח ומוריד הגשם", ומז' מר חשון משנים אף את "ותן ברכה" בברכת השנים ל"ותן טל ומטר לברכה". (בחוץ לארץ יש שינויים).
לא רק בעונה זו אנחנו מאותגרים בעירנות וביראת שמים, אלא גם בתקופת ניסן. אלא שאז משנים מייד את שני האיזכורים, מה שאין כן כעת שנדרשת מאיתנו תשומת לב מיוחדת בשתי ברכות נפרדות.
ועולה התמיהה: למה בקיץ משנים את שני האיזכורים בו זמנית (בשמונה עשרה של ימות החול), לעומת עונת הגשמים שבה תחילה משנים בברכת הגבורות ורק אחרי שבועיים (בארץ) משנים את הבקשה בברכת השנים?
משל למה הדבר דומה:
לשר המלך, שניגש למלך ובקשתו בפיו: "אדוני המלך, אבקש מהוד מלכותו ירום הודו שתתן לי כמתנה את ראשות העיר לובלין".
יתכן שהשר ימצא את עצמו בבית האסורים, וזאת במקרה הטוב. ובוודאי שיסור חינו מאת המלך.
ובתרחיש שונה: שר המלך ניגש ואומר: "אדוני המלך ירום הודו! אדוני המלך ניחון במעלות גדולות המפארות את שמו ואת שם נתיניו. מלכותך ומצודתך פרושות על פני ערים גדולות ובצורות, וביניהם העיר לובלין, עיר מלאה חכמים וסופרים. כבוד גדול לאדוני שהוא המלך והשליט במחוז זה, וכבוד גדול להיות עבד למלך וכו'".
יום יום, שבועיים ימים, ניגש השר למלכו והיללו בהכנעה. תוך כדי כך השיב הוא אל ליבו את רוממות מלכו בכלל, ובפרט חוזקו כמלך ושליט של עיר זו. שבועיים שלמים השר משבח ומהלל ומקלס מן הפנים ולחוץ, ואז, בכריעה ובקידה ובחיל וברעדה, ניגש למלך ודבריו בפיו: "אדוני המלך, הוד רוממות מלכותו, המלך אשר מצודתו פרושה מעיר פלונית שבמערב ועד עיר אלמונית שבמזרח, המלך המנהל את מלכותו בחסד וברחמים, אנא אדוני המלך, התוכל והתאות בחסדך לתת לי להיות ראש עיר בלובלין? אשתדל בכל מאודי להמשיך להיות ראוי להיקרא עבד המלך וכו' וכו'".
האם יש סיכוי לשר זה לקבל את מבוקשו?
ואף אנחנו בעניין הגשמים:
"גדול יום ירידת גשמים כיום שניתנה בו תורה"…. "גדול יום הגשמים מתחיית המתים"… "פרוטה שבכיס מתברכת"… "כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם"… "כיום שנבראו שמים וארץ", ועוד רבים. (ברור שיש להבין הנ"ל, וחז"ל מסבירים לנו משמעויות) – אבל לעניינו: אנחנו, כנתיני השם, כברואיו, היתכן שנבוא למלך ונאמר כבער אין איש: "תן!!" – כאילו מבקשים אנחנו דבר מה פעוט ודל ערך??
לא כך. נשים אל לב, ולא ננהג מנהג סוס אין הבין, ובמשך תקופה של שבועיים נכניס אל לבנו את חסד ה', את גבורותו העצומה, את מעלות הגשם שאין דומה להן. ורק אז, בהכנעה, נבקש: "אנא, תן טל, תן טל לברכה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. האדמה שמשוועת לברכתך".
ובשים לב: בפרשת והיה אם שמוע – "אם שמוע תשמעו אל מצוותי…. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם", ו… מה הדבר הראשון שבו נתברך? – "ונתתי מטר ארצכם בעתו!" ואם חלילה וחס: "השמרו לכם… וחרה אף ה' בכם" – ואז, מה העונש הטבעי הראשון? – "ועצר את השמים".
ובזמן ש"רצה האלוקים את מעשיך" – אזי "לך אכול לחמך".