- השלכת תפוחים מגג בית הכנסת
בספר 'שריד ופליט' (חלק א עמ' 8) כותב בשם רבי דוד הסבעוני זצ"ל, מחכמי סאלי שבמרוקו לפני 400 שנה, וז"ל: "ומכלל המנהגים ההם, התפוחים שמשליכים בשבועות מגג הבית הכנסת ולוקטים אותם התינוקות, וכן מנהגנו בדרעא להשליך החתן על הכלה התפוחים בשבועות".
- השלכת שושנים על ספר התורה
הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל (רוח חיים או"ח תצד אות ד') מביא מנהג, שבחג השבועות משליכים על הספר תורה שושנים בהוצאתו מן ההיכל. ובבני יששכר (חודש סיון מאמר ד' אות ז') מביא את מנהג ישראל הידוע להכין שושנת ורדים ושאר עשבי בשמים בחג השבועות, ומוסיף שגם מעטרין בה את התורה, ומביא שם טעם למנהג זה ע"פ המדרש פר' אחרי מות על הפסוק 'כשושנה בין החוחים'.
- לחם עם ארבעה ראשים ומאכל עם דמות סולם
בכל בו (תפילת המועדות – אות נד) מביא: טעם שנהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבעה ראשים, נראה לומר כי המנהג זכר לשתי הלחם דקרב בעצרת, או אפשר מפני מזל תאומים המשמש בחודש סיון". וביוסף אומץ (מנהגי פרנקפורט לרבי יוזפא סדר חג השבועות – אות תתנד) כותב: "מנהגנו לעשות מולייתא מחלב או בשר, ודמות סולם מז' שליבות עליה, זכר לז' רקיעים שקרע הקב"ה בשעת מתן תורה להראות שאין עוד מלבדו, והוא מנהג טוב ויפה".
- אכילת קרעפלאך
בקהילות רבות נהגו לאכול קרעפלאך בחג השבועות. טעם לכך מביא בשו"ת דברי יציב (אה"ע סימן ס'), שבקרעפלאך, הגבינה והדבש מכוסים בבצק ולא מורגשים בתחלה, ורק בסוף אחרי הלעיסה מרגישים את מתיקות הטעם. ובאופן זה היה גם מתן תורה, שלמרות שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, מכל מקום סופו היה ברצון, בבחינת 'דבש וחלב תחת לשונך' – וזאת כמו שכתב הרמב"ם שמי שאינו רוצה לגרש מכיון שיצרו תוקפו, מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, שכן על ידי שהוכה עד שתשש יצרו מתגלה רצונו הפנימי שהוא רוצה להיות מישראל וכו'. וכך גם כאן, עם ישראל רוצים לקבל את התורה, אלא שקשה להם מחמת היצר, ועל זה באה הכפיה, ואז מתגלה רצונם הפנימי.
- אכילת מצה שנשארה מפסח
בספר 'שריד ופליט' (שם) כותב עוד בשם רבי דוד הסבעוני זצ"ל: "יש נוהגים ומצניעין ממצות של פסח ואוכלים אותם בסעודת הבוקר בשבועות, כרמז ששבועות הוא עצרת של חג הפסח". והחיד"א (לב דוד פרק ל"א ד"ה ויתכן) כתב: "ויתכן שזה טעם מנהג קדמון לפנים בישראל שהיו אוכלין מצה וחמץ היום הזה, רמז לגוף ונפש שיתעדנו לעתיד, כי בעבור זה הרמז היו חמץ ומצה בשתי הלחם ומנחת נסכים, ומבין ריסי עיני ספר הכל בו (ריש סי' נ"ד) נראה שהיו אוכלים מצה היום הזה".
(מתוך גיליון 'קב ונקי')