שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: השנה ביום שלישי כ"ט סיון רעשה ארץ הקודש מהפגנות שסיכנו חיי עוברים ושבים בין הערים, עד שהרבה מהדרכים נשתבשו נוראות, ובאותו היום והלילה עמדו אלפים בפקקים במשך שעות ארוכות, רבים איחרו מאד מהגיע למחוז חפצם, ובכללם כמה וכמה חופות הועמדו באיחור של ד' וה' שעות…
סיפר לי אחד מחשובי בני החבורה בבית שמש, מרביץ תורה לעדרים, מחנך בחסד עליון ושמו הרה"ג רבי שלמה שלעזינגער שליט"א: באותו היום ערך רבי שלמה בר מצוה לבנו, וכמנהגו קרא לפני כארבעה חדשים לידידו המסור אליו בלונ"ח כל הימים ר' ראובן שטערן שליט"א – אף הוא מבני החבורה בעי"ת בית שמש, שבכל עת שמחה הוא מסדר עבורו את כל העניינים, מהזמנת אולם, קייטרינג וכו' [כיון שהוא זקוק לעזרה זו מסיבות שונות] וכך ניגש ר"ש בלב שקט אל השמחה. גם עתה קבעו השנים את כל מהלך השמחה ושבו איש איש לביתו וענייניו.
בחודש אדר בא אחיו של ר' ראובן בקשרי אירוסין – והוא יתום מאב, ומיד פנו לחפש אולם בעיה"ק ירושלים, אלא שבלעה"ר האולמות תפוסים עד אפס מקום, ובקושי מצאו תאריך פנוי ביום כ"ט סיון… ויהי ממחרת סיפר ר' ראובן לר"ש בהתרגשות שב"ה נמצא אולם לחתונת אחיו. מששמע ר"ש את התאריך, זעק: אויה, הרי זקוק אני לך ולעזרתך בליל הבר מצוה של בני שיחי'… לעומתו ענה ר' ראובן, ומה אעשה, לא נמצא אולם ליום אחר, וגם אנו תלויים ועומדים בדעת אחרים – כלה ומחותנים וכו'.
ויהי בערב שכב ר' ראובן על משכבו ומשהקיץ בבוקר נכנסה בו רוח חדשה, התקשר לר"ש והודיעו, יהיה מה שיהיה, אקפוץ לגלי הים, ובעזהשי"ת נקדים את מועד הנישואין. לאחר טרחות ויגיעות נמצא אולם אחר פנוי ליום כ"ג סיון, ונקבע זמן החתונה בשעטומ"צ ליום זה. בכל אלו הימים היה שיגם ושיחם של ר' ראובן ור' שלמה אודות ה'טובה' והחסד שעשה החתן עם ר' שלמה, כששמר שלא תופרע שמחת הבר מצוה שלו.
ביום כ"ג סיון נערכה החתונה ברוב ששון ושמחה, גילה וחדוה. מסדר הקידושין היה ראש הישיבה של ישיבת 'זכרון יעקב' בה למד החתן, ובזמן המיועד באו החברים מ'זכרון יעקב' הרחוקה לשמח את החתן כדת וכדין.
כשבוע לאחר מכן, ביום כ"ט סיון ישב החתן הנ"ל בחתונת חברו שהתקיימה אף היא בעיה"ק ירושלים (מכיוון שפינה את יום כ"ט בסיון החליט חברו לקחת יום זה לעצמו), באותה שעה הוא רואה כי האולם ריק ממשתתפים, לא נערכה החופה לפני שהשעון הורה על 10:20 כשראש הישיבה שהיה אמור לבוא מזכרון יעקב לשמש כמסדר קידושין הוחלף ברב אחר, אחרי שהכל היו תקועים בפקקים האדירים. גם הצלם לא בא… גם חבריו ה'משמחים' לא היה בידם לבוא מזכרון יעקב ירושליימה. חשוב בעצמך כיצד נראים היו בני המשפחה שכבר הגיעו, אחרי ישיבה של ארבע שעות בפקק, כשהם מותשים ועייפים ובניהם הקטנים בוכים ללא הרף וזועקים לטיפת מים ומקום מנוחה לראשם העייף …
אז הבין החתן, עד כמה ר"ש היטיב עמו – לא הוא היטיב עם ר"ש, ומיד התקשר להודות ולהלל, לשבח ולפאר את ר' שלמה על החסד שגמל עמו. ללמדך שהמוותר אינו מיטיב אלא לעצמו.
עוד מספר לנו ר' ראובן את גילוי ההשגחה פרטית בהקדמת הנישואין, כי אחד מבני משפחתו הקרובה סובל נוראות ממיחושי העיניים וראייתו כבדה עליו מאד מאד, ולאחר המתנה מרובה ותוחלת ממושכה המחלה לב (עפ "י משלי יג יב) נקבע לו תור אצל רופא – יחיד מומחה בלאנדאן הבירה. ואילו היה צריך לדחות את התור לרגל נישואי קרובו היתום, מי יודע מה היה עולה בגורלו וביסוריו, כי היה עליו להמתין עוד כמחצית השנה לתור נוסף.
כיו"ב ממש שמעתי מאחד מבני החבורה, כי אחד מידידיו מתושבי בית שמש הידוע כאיש מסודר נוראות, עד שקל יותר להזיז קיר אבן מלהזיז אותו, אחר שהכל נקבע אצלו עפ"י סדר וחשבון נפלא – גם הוא קבע זמן חתונה ביום שלישי כ"ט סיון בעי"ת בני ברק, ולפני כמה חדשים באו לבקש ממנו שיזיז את מועד הנישואין שלו לצורך איזו כלה שמחמת כמה סיבות הוכרחו להשיאה דייקא באותו יום, הלה ויתר והקדים הנישואין ליום שלפניו, והרוויח שלא נפגמה שמחתו, כי ביום שלאחריו הייתה הכלה מאחרת בד' וה' שעות (ואילו הכלה השניה היא ומשפחתה מתושבי בני ברק, כך שהם לא ניזוקו מהפקקים).
(באר הפרשה בלק תשע"ט)
