"ולזכרון בין עיניך" (י"ג, ט')
אחת מקופות הצדקה שבירושלים עיר הקודש הצליחה לסדר מסגרת תמיכה של צדקה מיוחדת מאחד הנדיבים הגדולים של הקופה, שתורם במסלול חודשי קבוע עבור משפחה מכובדת בירושלים. אבי המשפחה מקבל מדי חודש בחדשו – בהסכם 'יששכר וזבולון' הנודע – תמיכה מכובדת בסך של שלושת אלפים דולרים, המופקדים היישר לחשבון הבנק שלו.
אותו נגיד – שהוא אחד מיהודיה העשירים של קליפורניה, ומתגורר בלוס אנג'לס – ביקש מאנשי הקופה למצוא עבורו תלמיד חכם נכבד שיוכל לערוך עמו ההסכם הנרצה, והם תיאמו בין השניים. לאחר שהגיע הנדיב לארץ הקודש, ערך היכרות עם המשפחה מקרוב, ועקב אחר מצב ביתם, משפחתם ופרנסתם; הם מצאו חן בעיניו, והוא חתם עמם את ההסכם.
כך מדי חודש בחדשו מפקיד העשיר שלושת אלפים דולרים לשמחת שני הצדדים. ברבות הימים נוצר ביניהם קשר קרוב ואהוב, היחסים הטובים ביניהם התהדקו והתחזקו. העשיר מצדו מעריך מאוד את התלמיד חכם הירושלמי ומשפחתו, שהם אנשים מאוד מיוחדים ונעלים, וגם הם מצדם מכירים לו טובה. לקראת החגים הם שולחים לו תדיר מכתב ברכת חג, וכדומה. כאשר הוא מגיע לפעמים לארץ הקודש הוא תמיד משתדל לבוא אצלם לביקור, שכבר הפך עם השנים למסורת של ביקור חגיגי… גם הילדים, שהינם מאוד מחונכים ובעלי דרך ארץ, כבר הספיקו להכיר את 'הדוד' הטוב מאמריקה שמביא להם תמיד מתנות…
לא מזמן באו הנגיד ואשתו לביקור קצר בארץ הקודש, וכמובן לא פסחו על ארוחת הערב החגיגית והשמחה שבית המשפחה הירושלמית, מסולתה ומשמנה של בני קרתא דשופריא. בהיותם בביתם ערכו הנגיד ואשתו סיור קצר בחדרי הבית, והנדיבה ציינה על כמה רהיטים שבבית שלפי דעתה הם כבר ישנים ובלויים, ואינם מתאימים למשפחה חשובה כמותם! על אתר הבטיח הנדיב הנכבד לשלוח להם בחודש הבא סכום כפול כדי שיחליפו את הרהיטים.
ואכן עמד האיש בדיבורו, ובחודש הבא הפקיד בחשבון הבנק של המשפחה סך כפול מהתמיכה החודשית הרגילה, כך שנצברו בידם יחדיו ששת אלפים דולרים טבין ותקילין!
מיד למחרת ההפקדה ישבו אבי המשפחה ואשתו וכתבו מכתב תודה מיוחד על השלושת אלפים דולר שנשלחו להחלפת הריהוט, והודו לעשיר ולאשתו מקרב לב על טוב לבם ועל שנתן דעתם להבחין במה צריך לשפר ולהיטיב. הם אף ציינו שבכוונתם לגשת מיד להחלפת הריהוט המדובר כראוי, לשמחת לב הילדים שיחיו, שאף הם הוסיפו כמה ציורים נחמדים כאות תודה והוקרה.
משהגיע המכתב לידיו של העשיר התפלא מאוד – הרי הוא הפקיד סך של ששת אלפים דולרים ומדוע מופיעה ברכת התודה רק על סכום של שלושת אלפים דולרים הוא חשש שמא אירעה כאן טעות או תקלה בהעברת ההמחאה הבנקאית, כי הבנקאי בפלורידה שהיה מטפל קבוע בחשבונותיו היה רגיל להפקיד מדי חודש רק שלושת אלפים דולרים, אך בירור קצר אצל פקיד הבנק העלה שהכל הופקד כחוק על הצד הטוב ביותר, בסכום של ששת אלפים דולרים כבקשתו. הפקיד המסור אף הוסיף וציין, שהוא בירר גם בסניף הבנק בירושלים בו מתנהל חשבון המשפחה המדוברת, וגם שם ציינו שהסכום במלואו הופקד בחשבון.
פליאתו של העשיר הלכה וגדלה – מה קרה כאן? להיכן הלך הכסף? שמא ידיהם של מנהלי קופת הצדקה בדבר? אולי סברו הם שזו תמיכה גודלה מדי בשביל משפחה זו, ויש להעביר את האחוזים הנותרים לידיהם? תהה העשיר, הרי כבר יצא שמם כקופה נאמנה ביותר ומסודרת ואחראית בכל פרוטה ופרוטה, ולא היו עושים דבר שכזה בלי לתאם עמו קודם. הוא יצר אפוא מידית קשר טלפוני עם ידידו, אבי המשפחה שבירושלים, ושאלו מה קרה עם שלושת האלפים הנותרים שהפקיד בחשבונו.
האיש נענה בשמחה ואהדה רבה לטלפון, ולפשר שאלתו של העשיר לא הבין את תמיהתו וחששותיו, הלוא כל הסכום של ששת אלפי הדולרים אכן הגיע לחשבונו במלואו – "הרי שלחתי אליך מיד למחרת מכתב תודה", אמר האיש, "שמא לא הגיע אליך המכתב? הרי לפי חשבוני כבר היית צריך לקבל את המכתב לפני כמה וכמה ימים?".
"אכן קיבלתי את מכתבך הנעים", משיב העשיר, "כולל הציורים המתוקים של הקינדערלאך שיחיו. אך דא עקא, ודווקא משום כך שואל אני, כי משום־מה לא מופיע במכתב הברכה כי אם סכום של 3,000 דולרים בלבד ואני הפקדתי החודש הזה 6,000 דולרים!".
"אה!", נזכר האיש בטעותו, "הרי שלושת אלפים מגיעים זה כבר כמה שנים טובות במסלול החודשי הקבוע… לא חשבתי שיש צורך לברך ולהודות גם עליהם, לכן שלחתי את מכתב התודה בעיקר על התוספת שהוספת החודש בלבד…".
אדם מקבל מה' יתברך מדי יום ביומו את כל צרכיו – חיים ומזון, בריאות וביגוד וכו' וכו', "שעשה לי כל צרכי"! אך משום־מה נדמה לו שזה הכל מגיע לו, הרי זו כבר תמיכה קבועה המגיעה אוטומטית מדי יום ביומו… ורק כשהוא מקבל איזו מתנה מיוחדת, בזמני שמחה וכדומה, אז הוא נזכר שיש להודות לו יתברך על המתנה הייחודית, ואינו נותן אל לבו שבאמת הוא חייב הרבה אלפי תודות על כל יום ויום מימי חייו ומזונותיו, ובכל מה שזכה להגיע עד הלום!
(מתוך ספר 'טיב המעשיות')