סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על דבר מופלא שהתרחש באחד הכוללים, המלמדנו דרך מסירת התורה מדור לדור.
ראש כולל קיבל אברך חדש, ומיד בתחילת סדר לימודיו של האברך החדש ניתן היה להבחין שהוא מצטיין באהבת תורה שבוערת בקירבו. הדבר בא לידי ביטוי בשמחה הגדולה שהיתה שורה על פניו בעת הלימוד. הדבר היחידי שעניין אותו היה – לימוד תורה.
לאחר זמן ניגש ראש הכולל לאברך הנזכר ומספר לו על ר"מ המצטיין אף הוא באהבת תורה מיוחדת, ואהבה זו הוא מנחיל לתלמידיו. ראש הכולל ממשיך ואומר: הר"מ האמור סיפר לי פעם, שאהבת התורה שלו באה בין היתר מכך, שבבחרותו ביקר פעם בביתו של החזו"א והשמיע באוניו סברה טובה, התמלא החזו"א בשמחה ונשקו. "נשיקה זו חדרה אל לבי ונטעה בי אהבת תורה עזה. ראיתי איזו שמחה עושה סברה טובה בלימוד לחזון איש".
שאל ראש הכולל את האברך בחיוך – "ואתה, האם גם אתך אירע פעם דבר כעין זה, שיכול להסביר את אהבת התורה המופלגת שלך?"
תשובת האברך היתה מפתיעה. הוא סיפר לראש הכולל כי בצעירותו אמר פעם סברה טובה למגיד השיעור שלו, והוא נשקו על כך לעיני כל הבחורים. האברך המשיך וסיפר: "כה התרגשתי מכך, עד שנתמלא ליבי באהבת התורה עד היום הזה".
משגילה האברך מי היה אותו מגיד שיעור, נעתק הדיבור מפיו של ראש הכולל. התברר שהיה זה לא אחר מאשר אותו ר"מ שהחזו"א נשקו בגלל הסברה הטובה שהשמיע באוזניו…
(ע"פ שיח מרדכי)