מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א החל בצעירותו לכתוב חיבור מעניין על דיני בעל החי המסתורי המוזכר בש"ס, הנקרא בשם 'אדני השדה'. אך אחר שהגר"ח שליט"א גילה שכבר תלמיד חכם אחר חיבר ספר על חית- אדם זו, הפסיק לכתוב את חיבורו.
מהו 'אדני השדה'?
כתוב בתורה (במדבר יט, יד): "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים". אדם מת הנמצא באוהל, כל מה שבתוך האוהל הן אדם הן כלים או אוכלים – נטמאים הם, מפני שטומאת המת מתפשטת בכל האוהל ומטמא כל מה שבתוכו. המשנה במסכת כלאים (פ"ח מ"ה) מביאה מחלוקת תנאים, האם 'אדני השדה' (ויש גורסים: 'אבני השדה') שמת דינו כאדם ומטמא באוהל, וכך סובר רבי יוסי, ואפילו שאינו כאדם ממש אלא הוא חיה בצורת אדם הגדל בשדה, רבי יוסי סובר שהוא מטמא באוהל ולומד זאת מהפסוק (שם): 'וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה' באדם שגדל בשדה. או שנאמר ש'אדני השדה' דינו כחיה, וכשמת נבלתו אינה מטמאה באוהל וכך סובר תנא קמא, ואע"פ שדומה לאדם בפרצופו ואיבריו, אפילו הכי כשמת, דינו רק כשאר הנבילות ואינו מטמא באוהל.
רבינו הר"ש משאנץ בפירושו למשנה הסביר יצור זה כיצור הנראה כאדם, אך הוא מחובר לקרקע בחבל טבור היוצא מטבורו. לפי פרשנות זו, חיתוך חבל הטבור של אדני השדה גורם מיידית למותו.
רבינו עובדיה מברטנורה זצ"ל פירש שאדני השדה היא "חיה הגדילה בשדות וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה ידוע והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ וצורתו צורת אדם בפרצוף ידיים ורגליים ואין כל בריה רשאית לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד ואליו רמז (באיוב ה'): כי עם אבני השדה בריתך", עכ"ל.
בספר "הערוך" לערך "אדן" כתב על 'אדני השדה' שהיא "חיה דומה לבני אדם". פרוש נוסף שהוא מביא לערך זה: "בני אדם הגדלים ביערים". הרמב"ם בפירוש המשנה מסביר שהכוונה ל"אלנסאנס, והוא בעל חיים הדומה לאדם".
הגאון הנודע רבי ישראל ליפשיץ זצ"ל בפירושו תפארת ישראל על המשנה, מפרש שהוא הקוף אורנגאוטן ולדבריו קוף זה יש אפשרות ללמדו ללבוש בגדים כבני אדם לחטוב עצים ולשאוב מים ולהסב על השלחן בסכין ומזלג. לדבריו, ה'אדני השדה' הוא "מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש, רק שזרועותיו ארוכים ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג, ובזמנינו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאפריקא, אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות ארץ ישראל בהרי הלבנון ששם גם בזמנינו יש יערות גדולות מארזי לבנון המפורסמים".
וכן דעת המלבי"ם (בפרשת השבוע, ויקרא יא, כז), הכותב לנו כך: "ואדני השדה מובא בכלאים (פ"ח) ופירש הרמב"ם: חיות הדומים לבני אדם, ובירושלמי שם: בר נש דטור, והוא חי מן טבורו וכו' ולהרמב"ם יהיה אדם היערי (הנקרא בשם אראנג אוטאנג, או המין הנקרא שימפאנזע)". לפי התפארת ישראל והמלבי"ם, הכוונה היא לקוף האוראנג אוטן, שהוא סוג של קוף-אדם אינטליגנטי ואקרובטי המאופיין בזרועות ארוכות ובשיער חום-אדמדם. כיום הוא מצוי אך ורק ביערות הגשם של האיים בורנאו וסומטרה (במדינות אינדונזיה ומלזיה), אולם שרידי עצמותיו שנמצאו בג'אווה, בווייטנאם ובסין מעידים שבעבר תחום תפוצתו היה נרחב יותר, וכלל שטחים רחבים במזרח אסיה. לדעת המלבי"ם, יתכן שהכוונה לקוף השימפנזה, ש סוג של קוף אדם במשפחת ההומינידיים, הכולל שני מינים: השימפנזה המצויה, שימפנזה ננסי או "בונובו", שני המינים חיים בעיקר ביערות גשם טרופיים במערב ובמרכז אפריקה, והגבול הטבעי בין אזורי תפוצתם הוא נהר הקונגו ואגן הקונגו. סוג השימפנזה הוא הקרוב ביותר לאדם מכל שאר סוגי בעלי החיים בימינו, ומכאן העניין המדעי והציבורי בו.
רש"י הקדוש (איוב ה,כג) מזהה את אדני השדה עם הפסוק באיוב "כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך". ולפירושו אבני השדה הוא סוג של חיה.
כידוע, קיימים ארבע בחינות בעולם: דומם, צומח, חי, מדבר, וביניהם יש ממוצעים, האר"י הקדוש (עי' ב ספר עץ חיים שער מב פרק א מב) מתייחס לאדני השדה כבריה שהיא ממוצעת בין בחינת ה'צומח' לבחינת ה'חי'.
בתחילת פרשת תולדות נאמר: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים". מה הכוונה שעשו היה 'איש שדה'? וביאר הגר"א, שהכתוב מספר לנו שעשו היה יודע איך לצוד את 'איש השדה' הנקרא 'אדני השדה' הנאמר, שהרי אף אחד לא יכול להתקרב אליו מכיון שהוא טורף כל הקרב, וכשרוצים להורגו יורים בחבל טבורו, ועשו ידע כיצד לצודו חי.
כעת הסתפקתי: האם נח הכניס לתיבה את 'אדני השדה'?
חיפשתי ומצאתי שבספר דרושים ולקחי מוסר (לתלמיד מהר"ם בנט זצ"ל, פרשת נח אות י', הובא בבטאון קב ונקי) מובא: "יש לחקור הלא נח הוצרך להכניס בתיבה מכל בשר ומכל החי אפי' שדים ואפי' שלשול קטן, ואיך עשה עם החיה אדני השדה הנזכר בפרק ח' דכלאים ובקרא דאיוב עם אדני השדה בריתך, וגם במשנה ז' פ"ד דסנהדרין שהיא חיה ששמה ידוע והוא ידעוני דכתיב בתורה, וכמין חבל יוצא מטיבורה ומחובר לארץ ואין כל בריה יכול להתקרב אלא זורקין חצים ונפסק החבל ומיד מתה, וא"כ איך הכניסה לתיבה, ומסתמא אין עכשיו העולם חסר בריה ההיא, דבאמת עדיין יש רבים ממין ההוא בעולם וגם מעשה דידעוני יוכיח.
וכתב: "ואפשר דלא קשה מידי, שבאמת לא הכניסה לתיבה שלא היה צריך לקיום המין דהא אינה נולדת מנקבה דרך פריה ורביה כשאר בעלי חיים, אלא שגדלה כך כשארי האלנות ועשבים, וא"כ גם אחר המבול שוב גדלה מן הארץ כמקדם".
ובספר מטה משה (עה"ת לרבי משה מנחם מענדיל שפיוואק זצ"ל נדפס בווארשא תרצ"ה) כתב: "במשנה כלאים (ח,ח) יש חיה אדני השדה ידעוני, ומחוברת לארץ בטבורה, וכשאין לה יניקה מהארץ מתה, וקשה איך נח הכניס חיה זו לתיבה. וצריך לומר שכמו שמובא במפרשים לגבי מכת ערוב, שחיה זו נכנסה למצרים עם האדמה אשר עליה, הכי נמי נכנסה חיה זו לתיבת נח עם גוש העפר הצמודה לו".
שאלתי השבוע את מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א והוא ענה: "אדני השדה" נכנס לתיבה עם קצת אדמה".
(בימים אלו יצא לחנויות ספרו החדש של הגרש"ב גנוט, 'מחשבה בפרשה', על סדר פסוקי חומש בראשית, ובו לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א)
לגבי אדני השדה
יש מצב שזה ביגפוט חיה ענקית דמוי אדם שצולמה כמה פעמים בצפון אמריקה במדינות אוראגון וושינגטון בארצות הברית