"כי מלאה הארץ חמס מפניהם" – "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל" (רש"י)
ש: מדוע דווקא גזל מקטרג בראש?
ת: חז״ל אומרים ״סאה מלאה עוונות, מי מקטרג בראש – הגזל״. והטעם הוא כי יש כאן מקטרג. כאשר יש נגזל, יש מקטרג. קיים בעולם מישהו שמקפיד עליו, וקטרוגו של הגזלן עולה.
ש: ישנם גזילות קלות שאדם דש בעקבו והן שייכות לגזל הרבים, ואמרו חז״ל שהגוזל את הרבים יעשה בהם צרכי רבים. מהם צרכי רבים?
ת: שיתרום לבית הכנסת (ולכאורה עדיף לבית הכנסת שיש בו ציבור גדול של לומדים ומתפללים), ואפשר גם לתרום לעוד מקומות, כמו בית חולים.
ש: הנוטל כלי מגמ״ח כלי עבודה, או כלי רפואה, ואינו משיב את הכלי בזמן, האם משום כך שיהודים אחרים יכלו להשתמש באותם ימים, נחשב לו הדבר כגוזל את הרבים, ועליו לעשות צורכי רבים?
ת: הוא בכלל גוזל את הרבים אך אין זה גזל ממש, והווי כעין גזל, אבל בהחלט זה דבר חמור מאוד.
ש: הנוטל ספר ולא השיבו למקומו ואחרים טרחו מחמת כך לחפשו ולא מצאו ונאבד מזמנם, האם ישנו מושג של גזל זמן שאיבדו לרבים, וא״כ איך שייך שיעשה על כך תשובה?
ת: זה גרמא, שעי״כ נגזל זמנו. ומרן הסטייפלער זצוק״ל כבר כתב על חומרת הדבר שלא משיבים את הספרים למקומם, וראוי שיעשה משהו לצורך הרבים לתשובה.
ש: בחור ישיבה נטל מנה נוספת בחדר אוכל ונגרם מכך שנחסרה מנה לבחור אחר. האם עליו להשיב לבחור או לישיבה?
ת: הוא גזל את שניהם.
ש: תלמידים מגיעים לישיבה בתחילת הזמן ותופסים מקום לחברותא או לחבר – האם מותר, או שנכלל בחב לאחריני?
ת: כאשר תופס לחברותא מותר, כי משמעות הדבר שתופס לעצמו, אך אין לתפוס לאחרים.
ש: המוכר דירה לחבירו ומספר לו רק את המעלות שלה ולא מזכיר את החסרונות, האם אפשר לטעון אח״כ מקח טעות?
ת: אם הלוקח לא שאל אודות החסרונות אינו יכול לטעון מקח טעות.
ש: המבקש לתלות מודעה בלוח מודעות ברחובה של עיר, ואין לו מקום אלא על מודעה של חבירו, האם מותר?
ת: הרי יש להמתין לזמן שרגילים לתלות על המודעות הישנות, כגון שבוע ימים.
ש: ומדוע שלא נאמר כי התולה של המודעה הראשונה לוקח סיכון שאפשר שיכסו את המודעה שלו או יורידוה גם לאחר יום אחד, ואם כן, התולה השני יהיה זה שקיים את הסיכון שההוא לקח מראש?…
ת: מרן מביט בתמיהה בעיניים חודרות: אבל הוא מקווה שיש בעולם גם אנשים ישרים…
ש: האם מותר להסתכל בעיתון שבתיבת דואר של השכן, הצצה קלה? המדובר בעיתון כשר מצד עצמו.
ת: מסתבר שאפשר, כי מה איכפת לו שמסתכל. ואמנם יש שמקפידים על כך, אבל באופן רגיל אין צורך לחשוש לכך.
(נשיח בחוקיך נח תש"פ, נלקט מתוך ראיון שנתן רבינו זצוק״ל למוסף שב״ק יתד נאמן תשע״ג)