מרן החזו"א הקפיד מאוד, מדוע הסכים הצדיק לקבל במתנה שיניים תותבות מבן גוריון?

אהרן קליגר

רבי בן ציון אפטר זצ"ל – מיזוג בלתי אפשרי של כוחות סותרים. מתנגשים. מתגבשים. מחד, הייתה העניות והשפלות העצמית המוחלטת והמוחצת, דרך חיים לאורה חי את חייו, הקפיד להתעטר בלבושי סחבות, ולא אחת פגשו אותו בכותל המערבי משתרע על הקרקע, בהיעדר מזרן, וישן שנת ישרים מול מאות העוברים והשבים. שמץ של ישות וצל-צלו של 'מעמד' לא תפסו פינה בלבבו.

לצד זה, הרבה להיכנס ולהתערות במשכנות אריות, בהיכלם של גדולי העם היהודי. בין שהיו קרובים לרוח החסידות, ובין גדולי ליטא, שהיו, לכאורה, רחוקים מהרוח שנשא בכנפיו. מהם שהיו מתנגדים גמורים לדרכו. וגם אותם כבש בתורתו וחיוניותו.

אחד הקשרים המופלאים ביותר, נרקם בין רבי בן-ציון לגאון דורו, מרן בעל 'חזון איש'. זה היה קשר פלאי, זר לא יבין. ה'חזון איש' שימש נושא הדגל המובהק ביותר של מסורת הגר"א, ולמרות זאת היה הקשר בינו לרבי בן-ציון עמוק, רווי אינספור ביטויי חיבה והערכה.

היכרותו עם ה'חזון איש' החלה בעת שנכנס אליו בפעם הראשונה. על שולחן ה'חזון איש' היה מונח הספר 'ליקוטי מוהר"ן', רבי בן ציון השתומם על נוכחותו של ספר כזה בבית של 'מתנגד', ושאל את ה'חזון איש' אם הוא מעיין ב'ליקוטי מוהר"ן'. לפליאתו של רבי בן–ציון נענה הגאון ואמר: "ודאי, אני מעיין בזה הרבה", ואחר-כך הוסיף והפליג בשבח הספר, באמרו כי הוא ספר גבוה מאוד.  עוד מספרים, כי בכל פעם בו היה ה'חזון איש' פוגש ברבי בן-ציון ידידו, היה אומר לו: "נו, זאגט נאך אפעס א ווארט פון רעבן!" (אמור עוד איזה דיבור מהרבי). באחד הימים פגש בו ה'חזון איש' בין סמטאות 'זכרון מאיר', דרש בשלומו בחביבות נדירה, והוסיף ואמר לו: "אתה צריך, רבי בן-ציון, לשמור על בריאותך לאורך ימים ושנים! כדי שתוכל להוסיף לחזק ולהאיר לבבות של יהודים!"

מייחלים לבואו של 'בן דוד' ולא ל'דוד בן'

רעש והמולה באולמי 'מלון המרכז' בירושלים. אותו לילה חגג חתנו של מרן ה'אמרי אמת' מגור, רבי יצחק מאיר לוין, את שמחת נישואי בנו בכורו. רבי יצחק מאיר לוין היה מגדולי העסקנים ומטבע הדברים שררה בחתונה המולה רבתי של גדולי תורה וחסידות מחד, ולהבדיל אלפי הבדלות שועי ומנהיגי המדינה. בין האורחים הבולטים נמנה ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון.  במהלך השמחה פנה אליו רבי יצחק מאיר לוין ואמר לו: "הבה אציג בפניך דמות של יהודי חסיד פולני אותנטי מדורות קודמים".

הוא הפגיש אותו עם רבי בן-צין אפטר, שגם הוא נכח בין המוזמנים. רבי בן-ציון היה רחוק כל-כך מארציות, שלמרות ההמולה הביטחונית סביב בן-גוריון לא ידע וגם לא התעניין מי האיש.

כשנפגשו, ובן-גוריון ניגש ללחוץ את ידו, שאל אותו רבי בן-ציון בתמימות מה שמו. מתוך כך הבין בן-גוריון לתדהמתו שליהודי האותנטי אין שמץ מושג מי הוא ואיזה תפקיד הוא ממלא במדינה ובהיסטוריה. האם זהו חלק מהאותנטיות? לאחר מבוכה קלה השיב לו דברים כהווייתם: "שמי דוד בן-גוריון, ואני משמש כראש ממשלת מדינת ישראל". אם ציפה שרבי בן-ציון יתרשם במיוחד – זה לא אירע. רבי בן-ציון התרשם יותר ממאמר רבותינו "אסור להסתכל בפני רשע". אבל משום כבוד המחותן וכדי לא ליצור אי נוחות בציבור, התפתחה ביניהם שיחה קצרה, שבמהלכה אמר לו רבי בן-ציון בחריפות פולנית: "אנחנו מצפים ומייחלים לבואו של 'בן דוד' ולא ל'דוד בן".

למרות המבוכה, התענג בן-גוריון על השנינות, ועל עצם המפגש המרתק, והוא שאל אותו: "האם יש דבר שאוכל לעשות למענך?" החווה רבי בן-ציון ללא אומר על שיניו השבורות והחסרות. בן-גוריון לא הרחיב, אבל כבר למחרת הורה לשלישו לממן עבור רבי בן-ציון שיניים תותבות, שעלו בתקופה ההיא הון תועפות.

משסופר המעשה באזני בעל 'חזון איש', הקפיד מאוד על שלקח ממנו מתנה. ראשית, ה'חזון איש' ראה בבן-גוריון רשע גמור, שאסור להתחבר עמו בדרך מהדרכים. שנית, הוא חשש שהמתנה הזו תיתן לבן-גוריון מין הרגשת כוח ונדיבות לרבנים חרדיים, הרגשה העלולה לשרת אותו בעיצומו של המאבק המר בינו לעולם החרדי בגזירת גיוס בנות ושירות לאומי.

מששמע רבי בן-ציון על צער ה'חזון איש' הצטער צער גדול, ולא ידע להשית עצות בנפשו איך להחזיר את הגלגל אחורנית.

"עוד לפני שהחליט מה לעשות עם מתנת בן-גוריון – שיניו התותבות החדשות שעלו הון עתק, שכב רבי בן-ציון לישון, והניח בתמימות את השיניים תחת הכרית, מחוסר ידיעה שיש להשרות בלילה את השיניים במים.

למחרת כשקם משנתו התברר לו כי במהלך השינה לחץ בעצמותיו על מרכז המבנה, השיניים נסדקו, ולא צלחו עוד לשימוש. משראה שבעייתו נפתרה ומלאכתו נעשתה מעצמה, שמח רבי בן-ציון שמחה גדולה; ושלח להודיע ל'חזון איש' שהשיניים שבורות… לאחר מכן הוסיף רבי בן-צין ואמר בחדווה: "שיני רשעים שיברת".

על הערצתו של רבי בן-ציון לבעל 'חזון איש' ניתן ללמוד מהסיפור הבא.

באחד מימי ראש חודש התפלל רבי בן-ציון כדרכו מפעם לפעם בהיכלו של ה'חזון איש'. שלח אותו ה'חזון איש' להתפלל 'הלל' לפני העמוד. כשהגיע רבי בן-ציון לאמירת 'הודו' חכך בדעתו והחליט לא לשיר את ה'הודו', משום שחשב שלא מתאים כל-כך לשיר בין מתפללים ליטאים.

כשהסתיימה התפילה ניגש אליו ה'חזון איש', ואמר לו בטרוניה: "ביקשתי ממך שתיגש ל'עמוד' כי חשבתי שאתה בוודאי תשיר בהלל, כמנהג החסידים, אך אכזבת אותי". הרהר רבי בן-ציון והשיב: "הצדק עם כבוד תורתו. שהרי רבי נחמן מברסלב מרחיב על כך, שיש עניין גדול לשיר לפני הצדיק!"

באחד הימים נערך בבית מדרשו של ה'חזון איש' אירוע צנוע לרגל שמחת ברית. בתום הברית ניגש רבי בן-ציון אפטר ל'חזון איש' לאמירת 'לחיים'. הביט בו ה'חזון איש' ואמר: "יש לך גם גוף? חשבתי שכולך רק נשמה". עדות מדהימה על הערצתו של ה'חזון איש' לרבי בן-ציון, בפיו של הרב יוסף מאיר אוביץ:

באחד הימים סיפר לי רבי בן-ציון באקראי, כאילו דיבר על עניין חסר חשיבות, שכאשר סיימו באחד ה'מחזורים' בכולל 'חזון איש' מסכת קנים, הורה לו ה'חזון איש' לתת שיעור בהיכל 'כולל חזון איש' בסוגיותיה של 'קנים'. 'מעטים מבינים במסכת הזו כמוך', אמר לו.

"כיון שתכפה עליו הוראת ה'חזון איש' מסר, באופן נדיר, שיעור למדני בהיכל כולל 'חזון איש".

לא רק אצל ה'חזון איש' הלך להפיץ את תורת ברסלב אלא היה לומד רבות גם עם המשגיח של ישיבת פוניבז' הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל. הנה עדותו של חתנו רבי אליהו יהושע געלדצעהלער: "חמי הפליג מאוד ברוב חכמה הגנוז ב'ליקוטי מוהר"ן' ואמר לי שצריך להיות מבין על תורתו ועל ספריו. וכשהייתי בארץ-ישראל בשנת תשל"ד סיפר לי החסיד הישיש ר' בן-ציון אפטר זצ"ל מבני ברק מוותיקי חסידי ברסלב שעסק הרבה עם מו"ח בספרי הר"ן מברסלב".

גר שם חנווני יהודי, המחזיק חנות למכירת הרינג. אשתו מוכרת שם ביום, ואילו הוא יושב כל הלילה וכותב מה הם הצליחו למכור

באחד הימים נסע לראדין לראות את הסבא קדישא בעל ה'חפץ חיים', לנסות להתקרב אליו כדרכו בקודש  ולהתבונן בדרכיו. כשהגיע לראדין, לאחר שהתוודע ל'חפץ חיים', ביקש לעקוב אחר התנהלותו וללמוד ממנה הליכות חיים.

הוא שכר אפוא מאחד הערלים בראדין דירה ששכנה מול דירת ה'חפץ חיים'. בלילה נשאר רבי בן-ציון ער ועקב דרך החלון אחר הנהגתו הקדושה של ה'חפץ חיים'. בערוב ימיו סיפר רבי בן-ציון את הסיפור הזה וביקש להמחיש באמצעותו איך רואות עיני בשר-ודם של גוי מגושם, את שכנו בעל ה'משנה ברורה'.

הגוי המשכיר הרגיש שהדייר שלו אינו ישן וחדרו רוחש חיים כל הלילה. דפק אפוא בדלתו ותהה אם חסר לו משהו. תוך-כדי שיחה הבחין הערל שאורחו מתעניין בנעשה בבית ממול. הוא שמח אפוא לרצות אותו ברכילות קטנה על בית השכנים:

"אתה מתעניין בבית היהודי מולי? אספר לך. גר שם חנווני יהודי, המחזיק חנות למכירת הרינג. אשתו מוכרת שם ביום, ואילו הוא יושב כל הלילה וכותב מה הם הצליחו למכור"…

 

(מתוך הספר על תולדותיו של הרה"ח רבי בן-ציון אפטר זצ"ל, מאת אהרן קליגר, העומד לראות אור בקרוב)