הרב יעקב הייזלר
הועדנו את פעמינו לשכונת בתי הונגרין שבירושלים עיה"ק, לשמוע עובדות וסיפורים מפי שריד לדור דעה, מנקיי הדעת בירושלים וחכמיה המובהקים, ה"ה הגאון הצדיק הישיש רבי מרדכי אהרן שיינברגר שליט"א אשר בצעירותו זכה להתקרב למרן הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל גאב"ד העדה החרדית בירושת"ו, מקברניטיה של היהדות החרדית בארה"ק ובעל ה'לפלגות ראובן' על הש"ס, (יום ההילולא ז' סיון תשי"ג)
השהיה במחיצתו של הגה"צ הישיש רבי מרדכי אהרן שליט"א בביתו הספוג בניחוחה העתיק של עיה"ק, היאחוויה רוחנית לכשעצמה. הגה"צ רמ"א שליט"א ידוע מזה עשרות בשנים כאחד מגדולי התלמידי חכמים המובהקים שבירושלים שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ביתו מהווה מוקד משיכה ותל תלפיות לטובי וחשובי הלומדים מכל החוגים מירושלים ואף מחוצה לה הפוקדים את מעונו דרך קבע לקבל ממנו דרך ונתיב סלול בהבנת הסוגיה הסבוכה והמורכבת אצלם ובבחינת 'כל הדבר הקשה יביאון אליו', והוא ברוחב בינתו סולל עבורם דרך ונתיב במים עזים עד אשר הסוגיה נעשית בהירה וברורה מאליה ו'אין שמחה כהתרת הספיקות'.
בפתח השיחה אומר לנו הגרמ"א שליט"א בענוותנותו: "קשה הדבר עד מאד לבוא ולשוחח אודות דמותו המופלאה של האי גאון וצדיק, הגאב"ד הנערץ מרן הגרז"ר בענגיס זי"ע, שכן ככל שאספר אודותיו עדיין לא אגע בקצה גדלותו, כאשר בדורו נחשב היה לגדול שבענקים וגאון הגאונים כשכל גדולי הדור עמדו לפניו בהכנעה יתירה. אולם אספר בזה מספר עובדות וסיפורים שזכיתי לראות מקרוב בצעירותי עת זכיתי להסתופף בצלו של האי אילנא רברבא ולראות מקרוב את הליכותיו בקודש וכן סיפורים נאמנים ששמעתי מתלמידיו הקרובים שהכרתים מקרוב, ויהיו הדברים בבחינת 'לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ומתוך זה נוכל להבין במקצת ולקבל מושג אודות דמותו הגדולה לה זכינו בדור האחרון.
גאון הענווה
ממשיך הגרמ"א שליט"א ואומר: "כשכן קרוב לשכונת בתי ניטין בי-ם שם התגורר הגאב"ד זכיתי ב"ה להתחקות מקרוב עוד מילדותי אחר הליכותיו, דומני, שאחד הדברים שאפיינו אותו, היה שלמרות שנתפרסם כגאון הגאונים וכמארי דכולא תלמודא, כאשר אצלו חברו יחדיו בקיאות מבהילה וחריפות עצומה למעלה משכל אנוש בכל מכמני התורה שבכתב ושבע"פ, בבלי וירושלמי, תוספתא, ספרא, וספרי מכילתא, רמב"ם, שו"ע, ראשונים ואחרונים שהיו שגורים על פיו כלשונם, וכולם ידעו את עוצם השגותיו בעבודת ה' ובעמלה של תורה, בפלפולא חריפתא, שקידה בלתי פוסקת, זכרון מבהיל, קדושת וטהרת חיים מזוככת עם מידות להפליא, אך עם כל זה התהלך תמיד עם כל אחד קטן כגדול כריע וכידיד אמיתי וללא שום גינונים והתנשאות כלשהי, ואדרבה את כל חריפות דעתו השקיע כדי לתת לכל אדם את ההרגשההנעימה ביותר.
"לא יאומן כי יסופר, איך שהמוני יהודים מכל החוגים היו דופקים על דלתות ביתו במשך כל שעות היום ועד השעות המאוחרות של הלילה, במחיצתו לא היה כלל המושג של שעות קבלת קהל'. מזכירים ומשמשים גם לא היו לו, ולבקשתו כל מי שרצה להיכנס היה נכנס מיד והיו משיחים עמו בכל נושא וענין, מן השאלות הקטנות והפשוטות של אנשים פשוטים ובעלי מלאכה, ועד השאלות החמורות ביותר הנוגעות לכלל הציבור ולגדולי הדור, ואת כולם קיבל באהבה ובפשטות כידיד וכריע וכמחויב בדבר. הנכנסים לא היו מרגישים שום פחד והרגש של איום, כל מי שנכנס בין אם היה נער קטן, אשה צנועה, עני ומסכן, אברך צעיר שרוצה להציע לפניו חידושיו, או סתם אורח שבא לבקר ולקבל ברכתו, וכן עסקני הציבור ועוד, כולם נתקבלו בסבר פנים יפות אצלו ברוב ענוות חן וסבלנות ולמרות כל טרדותיו הרבות אף פעם לא התלונן על כך.
"הוא עצמו במכתבו לנכדו התייחס אודות נוהג זה, וכתב לו במכתבו: "אין לי מנוחה וכל היום וגם בלילה, מרובים הם ב"ה היוצאים ובאים לביתי ומייגעים אותי עם שאלות, עם כתבים, עם פלפולים, עם עצות, ועם כל דבר, ואין לי מנוחה גם לשעות, ולפעמים גם לרגעים, ולה' הישועה והוא יחזקני ויאמצני".
"כמו"כ זכורני, את פשטותו המופלאה כאשר לא רצה אף פעם להטריח מאן דהוא עבור צרכיו, ואפילו במילי דשמיא כגון הוצאת ספריו הקפיד מאד לעסוק במלאכת הדפוס לבדו ללא עזרת אחרים.
"לצד זאת, היה כותב לבדו המלצות חמות ובאריכות לכל דורש ומבקש, ואף היה מקפיד להעניק נתינה הגונה ומכובדת בגמר כתיבתו, לא אחת הייתי רואה איך שהיה מחלק מטבעות יקרי ערך לעניים שבאו אליו והיו העניים מתפרנסים מהם לפחות לכמה שבועות!
"בענין ההמלצות שחילק ברוחב לבו לכל דורש, שמעתי כי פעם הגיב בדבר, שהגם שיש טוענים כנגדו שאין עוד ערך וחשיבות למכתביו, ולמה לו להטריח עצמו כ"כ במסירתם, מ"מ יש לסתור הטענה באופן שזה גופא מחייבו להמשיך, כי מה יאמרו ההמון בהסתכלם על העני ויראו, "שאפילו מכתב הכי קל להשיג, מהרב בענגיס, גם זה אין לו!"
הזכרתם מקודם את גאונותו ובקיאותו הבלתי מצויה, מה נוכל לשמוע על כך?
"כמו בליטא כך גם מיד עם עלותו לי-ם הכירו בו כולם כגאון נורא וביתו נהפך למוקד משיכה לטובי הכוחות התורניים והלמדנים שבקשו את קרבתו. מפורסם היה כמרא דכולא תלמודא שכל רז לא אניס ליה, הכל ידעו שהיה בקי מופלא בראשונים אחרונים, פעם אף התבטא בפני אחד ממקורביו שהוא בקי ביותר מארבע מאות ספרים על הש"ס!
"עובדה הווה, לאחר שחזר ממקום נופש ששהה שם כשבועיים. בגמר התפילה אמר למתפללים: "בנים יקרים, הנכם חושבים שזמני עבר לבטלה, למדתי שמה מאה וששים ספרי שו"ת"!
"עובדא ידענא, כי פעם אחת חזר בעל פה, על כל המקומות שבהם מופיע בש"ס "סימן" ואף פירט את העניינים שעליהם רומזים הסימנים.
"מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהיה מבאי ביתו הקבועים סיפר לי בהזדמנות, כי באחד מביקוריו בביתו בא להרצות לפני רבינו שעור שמסר בישיבת "קול תורה", יום או יומיים לפני הביקור. במהלך השיחה הוזכרו דבריו של "קצות החושן". רבינו עצר אותו והעיר לו על אי דיוק מסוים בהצגת דברי ה'קצות'. לא כך נאמר שם, טען, כי אם כך וכך. אולם, הגרש"ז אויערבאך, עמד על דעתו וטען לפניו כי ה'קצות' צוטט כדבעי. רבינו נענה ואמר: "ניתי ספר ונחזי". ואכן הקצות הובא נפתח ודופדף אל המקום הנכון. התברר כי רבינו צודק במדויק. הגרש"ז התבטא ואמר בהתפעלות על אתר: "שהרב בענגיס יודע יותר טוב ממני ידעתי מזמן. ידעתי גם שזכרונו כביר וכי הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה, אך בכל זאת הייתי בטוח שאני צודק, וזאת מכיון שאני עיינתי בקצות רק מספר ימים קודם לכן, כשהכנתי את השיעור, ואילו הרב ראה את הדברים לפני זמן רב. מי יודע מתי". אולם, להפתעת הגרש"ז נענה רבינו והסביר: "הנכם ודאי חושבים שעילוי אני. שיש לי זכרון טוב מכם. אך לא כך. פשוט עברתי על 'קצות החושן' ד' מאות פעמים! וכי חכמה היא לזכור את דבריו במדויק לאחר מספר כה רב של חזרות?".
"רבינו עצמו סיפר לי, שפעם ניגש אליו גנרל חשוב מהצבא והתגאה לפניו שהוא יודע תהילים בע"פ. אולם הוא שמח במקומו כשהשיבו שהוא יודע תהילים גם אחורה, וכן הראה לו כאשר החל לומר בפניו כמה פסוקים תהילים מהסוף להתחלה.
סיום הש"ס
מוסיף הגרמ"א שליט"א ואומר: "ידוע שרבינו היה מסיים ש"ס כל שנה. אולם רק ב' פעמים עשה סעודה לכבוד סיום הש"ס, האחד כשגמר וסיים הש"ס בפעם המאה. והשני היה כשסיים הש"ס בסדר לימוד מיוחד שבכל פעם כשהיה עליו לחכות ולהמתין כגון לפני חופה וסידור קידושין או ברית, וכן בנסיעה וכדו' ניצל את הדקות הפנויות והיקרות לסדר לימוד הש"ס, וכשסיים את כל הש"ס בהמתנות אלו היה חשוב הדבר בעיניו למאוד וחגגו בעסק גדול ואף הזמין את ב' מתלמידיו: מרנן הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב זצ"ל.
"באותו סיום דרש ואמר: "הרי אני ב"ה בגיל מבוגר וזכיתי לאורך רוב ימי לכהן בהרבה קהילות חשובות. אלא ששונה משרתי כעת, ברבנות ירושלים מיתר תפקידים שלי לשעבר. בבאדקי ואפילו בקאלוואריא, למרות כל הטרדות וההזמנות, הצלחתי לגזול זמן מספיק לעצמי כדי ללמוד ולשנן עוד הפעם את תלמודי, אבל כאן באר"י כל רגע אני רץ לאסיפה של מצוה אחרת, היום להיות הסנדק ולמחר להיות מסדר קידושין ואתמול להשתתף בשלום זכר, וכדומה. ובכל מקום אני מחכה ומתבזבז הזמן, החלטתי שאין ברירה חייב אני לחדש "סדר" חדש ביומי הקצר, והוא ללמוד בע"פ שורה אחר שורה בש"ס לכל הרגעים והשניות שאני נגרם לחכות עד שהאירוע מתחיל או עד שהמונית מגיעה לקחת אותי לשמחה. וב"ה, היום "אתם עדי" שרעיוני עשה פרי, והצלחתי לסיים ש"ס עוד הפעם חוץ מהסדרים הקבועים שלי מדי שנה".
האם זכיתם לשוחח עמו בלימוד ולעמוד מקרוב אודות גאונותו וחריפותו?
"וודאי, וגם שמור עמי בזכרוני מס' עובדות על כך. ידוע היה בירושלים בתקופת ילדותי שהרב בענגיס בוחן ילדים ואף מעניק לילדים מצוינים תעודות. פעם אחת באתי עם עוד שני ילדים מהת"ת שלמדתי להיבחן אצלו וזה היה בפר' נח. רבינו שאל אותנו על אורך ורוחב התיבה, אחר כך שאל אותנו בתנ"ך. אח"כ בחן אותנו ג' פרקים האחרונים בבבא קמא. כשגמר לבחון אותנו, אמר לנו, "עכשיו ילדים תבחנו אותי", מיד הוצאנו גמרות מארון הספרים, ופתחנו הגמרות, ושאלנו אותו מה כתוב פה בחמשה עשרה דפים מפה, ומה כתוב פה כעשרה דפים מפה, אחר כך שאלנו אותו על איזה תוספות ישנים, מאיזה גמ' הוא ובאיזה דף הוא, ולמרבה פליאתנו הוא ענה על הכל מבלי להחטיא אף פעם אחת.
"לאחר תקופה בהיותי בחור בישיבה, נכנסתי שוב לביתו למבחן. זכורני, שניסיתי להביכו במקצת. שאלתיו אם גם הוא מסכים להיבחן כדי שאעמוד על מידת בקיאותו, ואכן הוא הסכים מיד. ולא עוד אלא שבעצמו הציע לי כיצד לבחון אותו "קח נא, במטותא – אמר – מסכת איזו שתיקח, פתח אותה מלמטה בסופי העמודים וקרא באזני שלוש ארבע מילים, בין מתוך הגמ' ובין מתוך דברי רש"י או התוס', ואומר לך מהי המסכת ומה מספר הדף. עשיתי כדבריו, ובכל פעם קיבלתי את התשובה הנכונה בדיוק מפליא: מסכת פלונית, דף פלוני, מסכתא פלמונית, דף פלמוני. בנוסף לכך ראיתי אז את גודל פשטותו ותמימותו ואותה נכונות להצטרף לבחון בחור ישיבה צעיר ולשתף עצמו במשובתו, כדי לחבב עליו את לימוד התורה עוד יותר.
"אגב אורחא אספר בזה, כי הוא נהג, שכאשר באו בחורים להבחן אצלו על גפ"ת היה בוחן אותם תחילה על חומש ורש"י מפר' השבוע, ואמר שכאשר לא יודעים הרי זה בבחינת צורבא מרבנן, ועם הארץ מדאורייתא.
בערוב ימיו
הגה"צ שליט"א מסיים את שיחתו המרתקת עמנו ומספר לנו על תקופתו האחרונה של רבינו עת התייסר ביסורים קשים כאשר שכב על מיטת חוליו, ולמרות זאת לא פסיק פומיה מגירסא למרבה הפלא.
"רבינו אף סיפר לי שכאשר הוצרך לטיפול רציני בבית חולים בסוף ימיו, וכשיצא בכי טוב ובבריאות טובה ערך כעין "הסכם" עם הרבש"ע שאם יסתדר הכל באופן טוב, הוא יקבל על עצמו להתחיל את מלאכת עריכת עוד חלק של ה"לפלגות ראובן" וכך הווה שזכה אז להוציא לאור עוד חלק מספריו.
"כן שמעתי מבאי ביתו, שכשני שבועות לפני הסתלקותו ביקש מאנשים שפקדו את ביתו שיבחנו אותו, ואכן הם בחנו אותו בעל פה בבלי וירושלמי, והתבטא אז שחזר על הכל, משום דאיתא בגמ' אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ומהאי טעמא רוצה להיות בטוח שכל תלמודו שלמד בחייו הוא אכן בידו ויודע זאת על בוריה.
(מתוך המבשר תורני תשע"ג)
2/560