ידענותו ובקיאותו המופלאה של הגאון רבי שמאי גינזבורג זצ"ל, היו לשם דבר. גדולי ישראל מכותל המזרח ופוסקי הלכה מכל העולם, באו בשיח ושיג לימודי עמו והיו מתחשבים מאוד בדעתו. תלמידי חכמים רבים ומחברי ספרים תורניים היו מתקשרים אליו לביתו כל אימת שחיפשו מקור כלשהו או ציטוט וכדומה – והוא היה משיב על אתר בזכרונו הפלאי ושליטתו בכל מכמני התורה. מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אמר פעם למקורביו: "אינני צריך להשקיע בלימודי בקיאות, די לי שאני זוכר בעל פה את מספר הטלפון של ר' שמאי גינזבורג, והכל מונח לפני כשולחן ערוך"…
סיפר אחיינו של ר' שמאי הרה"ח ר' יהושע קליינלרר, כי כשהלך להיבחן כדי להתקבל לישיבת חברון, נכנס לראש הישיבה הרב פרבשטיין זצ"ל, אשר כדרכו פתח גמרא ואמר: "תעבור על הדף הזה, אני אבחן אותך עליו בעוד זמן מה". כעבור זמן קצר פנה אליו הרב פרבשטיין בשאלה – "הלא אתה קרוב של ר' שמאי גינזבורג?…" והתברר לו שהוא ממש אחיין של ר' שמאי, בן אחותו… סגר ראש הישיבה את הגמרא והפטיר: "כתוב בחז"ל שהבנים דומים לאחי האם. ר' שמאי הוא אחי אמך, אתה מתקבל לישיבה. אין צורך לבחון אותך"…
פעם הלך ר' שמאי עם רעייתו הרבנית לשמחת בר מצווה של ידיד. כמנהגו קבע שעה שבה יחזרו יחדיו לביתם. הגיעה השעה היעודה ור' שמאי אינו מגיע. חלפו עוד דקות ארוכות וחשש מה נסתנן לליבה של הרבנית, הרי ר' שמאי כבן שמונים ושמונה שנים ומעודו לא איחר. אולי קרה דבר מה. בעודה חוככת בדעתה האם לבקש ממישהו כי יפנה לחפש את בעלה, ראתה את ר' שמאי יוצא מן האולם ופניו נוהרות. בהבחינו בפניה הדאוגות של רעייתו התנצל כשהוא מסביר את פשר העיכוב: "שמחה גדולה יש לי עתה. ראיתי כאן ספר של החיד"א שמעולם לא ראיתי, הייתי חייב ללמוד אותו עד גמירא, וזה לקח קצת זמן"…
מעשה שהגיע אחד מנכדיו לחתונה, והנה רואה הוא את סבו הדגול יושב בפינת האולם וכותב משהו. כאשר התקרב הבחין כי הסבא רושם משהו על גבי המפית. שאל בפליאה: "מה כותב סבא?" השיב הסבא בשמחה ניכרת: "נתחדש לי כעת חידוש עצום בתורה". תמה הנכד – "האם לא ניתן לדחות כתיבת חידוש זה למועד מאוחר יותר, כשישוב סבא הביתה?".
"חלילה", השיבו. "עד הבית נקווה לה' שיתחדשו עוד דברים נוספים, ולמתי נדחה?"
(ע"פ ספר 'הגאון החסיד')