לרגל יומא דהילולא של מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל ראש ישיבת מיר – 40 שנים להסתלקותו ג' טבת תשל"ט – תשע"ט
הרב יעקב הייזלר
אחד מדמויות הענק שקמו לעולם התורה והישיבות בדור האחרון, אשר סימל באישיותו גאונות אדירה ונדירה כחד מקמאי, הרבצת התורה והעמדת תלמידים לאלפים, עמל ויגיעת התורה עד לשד עצמותיו, לצד היותו דמות מוסרית ממנחילי תורת המדות והדעות, שומר החותם, עד שזכה לעצב את דמותם וקומתם הרוחנית של אלפי תלמידים בני תורה, ה"ה גאון ישראל וקדשו, שר התורה והיראה, מרא דכולא תלמודא, מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל ראש ישיבת מיר.
לאחר שהחל מרן הגר"ח זצוק"ל להשמיע את שיחותיו המוסריות בהיכל הישיבה, רבים וטובים מבני ירושלים ומחוצה לה היו נוהרים בדרך קבע לשמוע ולהאזין למערכותיו העמוקות בתורת המוסר והיראה שכבשו גדולים וטובים מכל החוגים והעדות ופילס עבורם דרך ונתיב בהיר בעבודת ה'.
עד דורנו אנו מתבדרין? שמועותיו של מרן הגר"ח זצוק"ל בבי? מדרשא ושפתותיו דובבות באהלי תורה, תורתו נשמעת ברמה וצוף אמרותיו מהדהדים בהיכלי התורה והישיבות ע"י תלמידיו ושומעי לקחו הרבים בכל אתר ואתר, גדולי הראשי ישיבות והמשגיחים לצד מרביצי התורה מנחילים תמידין כסדרן את תורתיו ומוסריו לדורות הבאים, ודבריו עושים רושם עד עצם היום הזה בכל אתר ואתר, ורבים יאותו לאורו הגדול והבהיר.
להציץ הצצה קלה וזעירה אל מול דמותו של אותו גדול בענקים כפי שחווה מקרוב תלמידו חביבו הגה"צ רבי חיים ואלקין שליט"א מנהל רוחני בישיבת עטרת ישראל בי-ם ומגדולי המשגיחים בדורנו, אשר זכה ליצוק מים בצעירותו שנים רבות במחיצת מרן הגר"ח זצ"ל בהיותו מסתופף בצעירותו ביני עמודא דגירסא בישיבת מיר ואף זכה להיות ממקורביו הנאמנים, ועד היום דולה ומשקה הגה"צ המשגיח שליט"א להמוני תלמידיו מתורתו של רבו הגדול זצ"ל,
בפתח השיחה סיפר לנו המשגיח שליט"א בהתרגשות, על הקירבה הגדולה והקשר הנדיר של משפחתו עם רבנו עוד מתקופת המלחמה לפני כשבעים שנה, כאשר אביו הגאון רבי שמואל דוד ואלקין זצ"ל אב"ד דלאקאטש, מתלמידיו הקרובים ביותר של מרן ה"חפץ חיים" זי"ע ואיש סודם של מרנן ה"אור שמח" והמהר"ם שפירא זצ"ל שהה יחד עם רבינו זצ"ל במשך חמש שנים בשנחאי, לשם הגיעו כידוע הבחורים פליטי ישיבת מיר, הגר"ח היה לו רגש של קירבה ואחווה לכל אלו ששהו עמו יחד בשנחאי, הוא ראה בכולם משפחה אחת גדולה.
בגלות שנחאי
"מרן הגר"ח אמר פעם לאאמו"ר זצ"ל כי הידידות הפנימית שלהם תישמר לנצח בגלל שהם עברו ביחד את מאורעות הגלות בשנחאי. אירע פעם שהגר"ח היה צריך לסדר משהו ואאמו"ר סידר זאת במקומו. אחרי הצהרים אמר הגר"ח לאאמו"ר: "אמרת היום שיעור כללי מוצלח". אאמו"ר התפלא למשמע דיבורים אלו, אולם הגר"ח השיב לאאמו"ר: "בזכות מה שסידרת לי היום מה שהייתי צריך, יכולתי למסור שיעור כללי בישיבה".
ממשיך הגה"צ המשגיח שליט"א לספר בנועם שיחו: "אאמו"ר זצ"ל היה מהראשונים שיצאו משנחאי, ואף עזר רבות במשך תקופה של שלוש שנים בהעלאת הניצולים כאשר התרוצץ רבות במשרדי הממשלה עד שאחרון מבני ישיבת מיר יצאו משנחאי, "מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל עצמו היה האחרון שקיבל את הויזה ויצא משנחאי, הגר"ח אמר אז ברוב צדקותו: "לא יתכן שקברניט הספינה יעזוב את הספינה הבוערת, לפני שאחרון הנוסעים יצאו ממנה"!
הגה"צ המשגיח שליט"א מגלה לנו במהלך השיחה שהוא עצמו נולד בגלות שנחאי, ולפני מספר שנים אף הראה לו הגר"ב קרליבך שליט"א מראשי ישיבת מיר מחברת של חידושי תורה בכתב ידו של מרן הגר"ח זצ"ל בה נרשם באחד הדפים בכת"י הגר"ח בזה"ל: "מה שדרשתי בברית של חיים ואלקין בשנחאי".
לאחר נישואי הגעתי להתגורר בארה"ק ונכנסתי ללמוד בישיבת מיר, ומני אז ועד להסתלקותו במשך למעלה מעשר שנים זכיתי להיות קרוב להאי גברא רבה, לשמוע את שיעוריו הגאונים לצד שיחותיו המוסריות, באותם שנים זכיתי לקירוב יתר ממנו וידי לא משה הימנו, רבות הושפעתי מאישיותו הגדולה והמוסרית שהיה בבחינת "האדם השלם", בתורה וביר"ש ובמידות מופלאות והליכות קדשו היו נר לרגלי ואור לנתיבתי, ועד היום הנני דבוק ב"ה בתורתו ובמוסריו שהם כידוע משנה שלמה ובהירה בעבודת ה'.
קשה לתמצת במילים אחדות ולהגדיר את דמותו הגדולה של אותו ענק שבענקים שהקב"ה שתלו בדורנו להאיר לעם ה', אך אנסה במקצת להסביר את מה שחוויתי במחיצתו באותם שנים שזכיתי לשהות במחיצתו.
"במחיצתו ראיתי את השילוב של לב ומוח שהתגלמו בדמותו. הגר"ח היה ידוע בעולם הישיבות עוד לפני המלחמה כגאון הגאונים, עילוי נפלא ומעמיק ביותר שערך מערכות עמוקות בכל התורה כולה בהם חידש חידושים נפלאים ביותר, עוקר הרים וטוחנן זו בזו בסברא ישרה, וכן ידוע היה בבקיאותו הגדולה שאין שני לה בכל מכמני תורה, משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים, דבר דבור על אופניו, הכל היה מסודר מסווג ומקוטלג במוחו בסדר מופתי ומדהים.
"לצד זאת היה הגר"ח ענק המחשבה והרוח בתורת היראה והמוסר כאשר חידש והאיר דברים מופלאים בהבנת חז"ל הק' ובידיעת עמקי הנפש היהודית ועד היום כמעט אין ביהמ"ד וישיבה שלא מצטטים מחידושיו והגיוניו? בהבנת דברי חז"ל בדרכו המיוחדת שסלל, הרי כולם מכירים את ה"שיחות מוסר" שיצא לאור עוד בחייו מתורתו ועל חשיבותו של ספר זה בכל היכלי התורה והישיבות שהפך לספר יסוד מהראשונים במעלה בדור האחרון.
המשגיח שליט"א קם בשלב זה ממקומו, שולף מארון הספרים שבחדרו קלסר עמוס בדפים של שמועס'ן שרשם בצעירותו לפני כחמישים שנה דברים ששמע ממרן הגר"ח זצ"ל בהיכל הישיבהחלק מהדברים נכתבו בשעת מעשה בטבעיות כאופן אמירתם בשפת האידיש, והם יסודות בתורת המוסר וביאורים עמוקים ובהירים בדברי חז"ל הק' שטרם ראו ויצאו לאור עולם.
"לא אחת אף הייתי נכנס לחדרו לשאול אותו איך לכתוב את השיחה שמסר ומה כוונתו שמסר בביאור הדברים וכו', והוא ברוב סבלנותו ומידותיו המיוחדות היה עונה ומסביר לי אחת לאחת וכך רשמתי את שיחותיו שהצטברו אצלי לקלסר שלם בס"ד.
באישיותו הכבירה השתלבו מידותיו הנעלות והשתתפותו בצער הזולת, כל מי שקצת היה קרוב אליו ראה במוחש את הלב הגדול שלו שהיה בבחינת "לבם של ישראל", היה לו רגשות עמוקים כלפי הזולת ונשיאת העול שלו בהשתפכות הנפש להצלחת הזולת היתה פלאית, כאשר היה מוריד דמעות כמים לרוב על הכלל והפרט תמידין כסדרן והם דברים שקשה לתארם עלי גליון, וזאת ראו כל הקרובים אליו.
ניתן לספר על כך עובדות וסיפורים רבים, אולם אספר בזה מספר עובדות שמהם נוכל להבין וללמוד על הכלל.
"מרן הגר"ח כידוע היה מתרגש באופן נדיר מכל דבר שנגע ללבו שהיה לב רחום ורגיש. זכורני, שפעם מסר שיחה מוסרית בישיבה, ובתוך השיחה סיפר שבדרכו לישיבה עבר ליד חנות נעליים בפינת הרחוב וראה הורים צעירים לימים עם עגלת תינוק כשהם מביטים מבעד לחלון ורוצים לבחור נעליים לתינוק שלהם לראשונה בחייהם. הגר"ח התפעל כולו ואמר בשיחתו: "האם נוצר מכשיר מד בעולם שיכול למדוד כמה אהבה יש בלב ההורים לתינוק הטרי שלהם, והם באים עתה לבחור לו נעליים, כמה אהבה מונח בלב ההורים, אבל תדעו לכם שהלב מלא זה רק כאן בעולם הזה, וכשנעלה למעלה שם אין לב, רק מה שהכנו כאן כך יהיה לנו שם, וכשאמר זאת הגר"ח התרגש ביותר עד כי מבין ריסי עיניו החלו לנשור דמעות לרוב.
"הגר"ח אף היה מדבר רבות בשיחותיו על החובה להיות נושא בעול עם חברו בכל מצב שהוא.
"אני נזכר כי פעם בקשו ממני לסדר חברותות לבחורים שבאו לישיבה מחו"ל. אמרתי להגר"ח שעדין אין לי חברותא בשבילי ואיך אני אסתדר. אולם, הוא ענה לי במקום: "תעזוב את עצמך, בזכות זה שתסדר חברותות לאחרים יהיו לך חברותות טובות!
"לא יאומן כי יסופר, עד היכן היו לו הרגשים דקים ועמוקים בענין הכרת הטוב באופן פלאי.
"עובדה הווה שהזמינו אותי לפני הרבה שנים כבוגר ישיבת טעלז להשתתף בהנחת אבן הפינה שנערכה בישוב טלז סטון, וכמובן שמעולם לא עשיתי דבר ללא התייעצות עם הגר"ח, הלכתי לשאול את הגר"ח מה לעשות האם להשתתף בטקס בישיבה ולבטל סדר מהכולל או שאמשיך בסדרים שלי כרגיל, הגר"ח חשב והרהר זמן רב, ולאחר מכן אמר לי בהתרגשות עד שהדברים חדרו בעצמותי, וכה אמר לי: "אינני יודע כמה הכרת טוב יש לך לישיבת טעלז שם למדת בבחרותך לעומת הביטול תורה שיגרם לך בגין כך, קשה לי לענות לך האיך להתנהג, אולם דבר אחד ברצוני לומר לך ועליך לשנן זאת תדיר כי "הכרת הטוב זה כל האדם", הרגשתי אז שהדברים יוצאים מלבו של לב טהור וגדול במעשים הדורש ממני מה שהוא בעצמו מקיים תמיד.
"בענין זה, ברצוני לספר כי פעם ישבתי אצלו, והנה הרבנית ע"ה נכנסה לחדרו ואמרה לו שמאן דהוא הזמינו לבר מצוה, הגר"ח שאל את הרבנית האם הלה הגיע להזמינו בעצמו, או רק התקשר בטלפון, ואז הוסיף ואמר לי שיש לו כלל איך שמזמינים כך הוא מתנהג, אם הבעל שמחה הזמינו בטלפון הרי הוא מתקשר בחזרה בטלפון לאחל מזל טוב, ואילו אם האדם טרח והגיע אליו באופן אישי הרי הוא מרגיש חובה מוסרית ללכת ולהשתתף באופן אישי לבר מצוה אצלו כי כמה שהאדם משקיע כך יש לו חובה להשקיע בחזרה לשני, ולמרות שהתאמץ ביותר והדבר לא היה קל עבורו, אולם, הוא הרגיש שהוא חייב לטרוח ולהשתתף בשמחת הזולת שטרח והגיע להזמינו כהכרת הטוב.
מספרים שמרן הגר"ח זצ"ל היה משתפך ובוכה רבות בעת התפילה…
"אכן, גם על כך ניתן לספר רבות עד כמה שהיה שופך שיחו תדיר לפני השי"ת על כל דבר ודבר בחייו, ולא רק בעת התפילה.
"לא אחת היינו רואים אותו באמצע סוגיא קשה שהתחבט בה, כשהוא ניגש לפתע לארון הקודש ומתחיל לבכות כילד קטן ולהשיח בפני השי"ת שאינו מבין את הסוגיא והוא מבקש מה' שיאיר עיניו בסוגיא הסבוכה…
"בשנים האחרונות נהג להשתטח עם תלמידיו, מפקידה לפקידה?, במקומות הקדושים: כותל המערבי, קבר רחל, מערת המכפלה, וקבר רשב"י במירון. ובכל מקום התפלל בדמעות שליש, בתחינה קורעת לבבות, לישועת ישראל. כבר התפרסמה העובדה, כשעמד אצל "קבר רחל", פתח ואמר באידיש: אמא, משמים אכן אמרו לך "מנעי קולך מבכי", אבל אני בנך חיימק'ה אומר לך, אל תרפי, אל תמנעי קולך, אל תחדלי לבכות ולהתחנן בעד זרעך השרויים בצרה עד שירחם האלקים עמו ויגאלנו".
"ידועה העובדה שהוא עצמו סיפר זאת, כשהלך להתפלל בקבר רחל לשם היה רגיל לנסוע להתפלל על כלל ישראל, עמד סמוך למחיצה והגיע לאזניו קולה של אשה שעמדה סמוך למחיצה מעבר השני, ומתחננת לפני הקב"ה. היא היתה חשוכת ילדים, וכבר עברו כמה וכמה שנים מהחתונה ועדיין לא נתברכה בילדים, וצערה היה נורא ואיום. פתאום פתחה ואמרה כך: "רחל אמנו, הלא את היית ג"כ חשוכת ילדים, ואת יודעת היטב את גודל הצער והעגמת נפש הכרוך במצב כזה, תהיי את מליצת יושר שאזכה גם אנוכי לבן כמו שזכית את". כאשר הגר"ח שמע מלים אלו, נתמלא התרגשות מתפילתה התמימה של אותה אשה, ופנה אליה באמרו "מובטחני שתפילתך נתקבלה, ובודאי תזכי לשנה הבאה לבן, ואני אהיה סנדק! ואכן כך הוה.
"לאחרונה שמעתי מעשה נורא. מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היה בכותל המערבי ולפתע בא הגר"ח, עמד רגע ליד הכותל וחזר. כשעבר בחזור ליד הגרש"ז הוא שאל אותו לפשר הדבר, ענה לו הגר"ח: לא באתי לומר תהילים, רק אחד היה בביתי והזכיר לי חולה קשה, התרגשתי מאד ורציתי לבכות, חשבתי שטוב יהיה אם אשפוך את הדמעות האלו בכותל. באתי, הזלתי שתי דמעות ואני חוזר…
"על פרט – כמו על ציבור – בעתות צרה ומצוקה היה הגר"ח זועק ומתפלל עד שהפרשה באה אל קיצה – לטוב, או חלילה, למוטב ב'פרשת אנטבה' חלה מרוב צער והרעיש עולמות בתפילותיו ובקריאותיו להתחזק. כאשר מרן הגר"י הוטנר זצ"ל נשבה בידי המחבלים כחודש ימים, יצא הגר"ח למסע התעוררות נמרץ כשהוא מזכיר בתפילותיו שלא לנוח ולא לשקוט ולבקוע רקיעים בתפילות.
"כאשר התקיימו עצרות תפילה בכותל המערבי לרפואת גדולי ישראל וכדומה, היה מקדים את שיעורו מהערב לצהרים בכדי שיוכל להשתתף עם הציבור בזמן שנקבע.
יצאנו מבית המשגיח שליט"א בהרגשה של געגועים לדמותו של אותו גאון וצדיק, רשמנו את הדברים עלי גליון בתקוה שהדברים יעשו רושם בלבות הקוראים לפסוע בעקבותיו. זי"ע.
(מתוך המבשר תורני תשע"ד)
2/327