באחת מישיבות ועד הרבנים, ביקש הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א להמחיש מעט את משמעותה של ברכה או הבטחה ממרן הרב אלישיב זצוק"ל. הוא נעמד, ביקש את רשות הדיבור וסיפר:
לפני כמה שנים נפטר לבית עולמו תלמיד חכם חשוב וקדוש, מצדיקי עולם, הגאון הקדוש רבי שמואל צבי רוזנפלד זצוק"ל. רבי שמואל צבי הסתופף כל חייו בהיכל השם בדבקות ואהבה, ומאחר שהקפיד להצניע את הליכותיו בקודש – רק מעטים זכו להכירו.
מעטים עוד יותר הכירו את ארבעים שנות המתנה שגזר עליו מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. רבי שמואל צבי היה יהודי גאון וקדוש, שקדן עצום ויחד עם זאת – עניו ונחבא אל הכלים. כל היום ראשו בלימוד התורה, עיניו שפופות למטה וראשו בעליונים. בהגיעו לפרקו, בחר בו האדמו"ר בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זיע"א לחתן.
רבי שמואל צבי היה מקורב מאד אצל מרן בעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל. הסטייפלר בעיני קודשו ידע כי לפניו ניצב מלאך בדמות אדם, אשר קידש את כל כולו לתורה ולעבודת השם, וכמוהו יש יחידי סגולה בדור. הוא הרבה להשתעשע עימו בדברי הלכה ופלפול החשיב את דעתו בכל עניין.
אבל מול הרופא בבית החולים הדסה לא עמדה לו שום פרוטקציה! הדוקטור טען שהלב שלו הרוס. ששעותיו בארץ החיים קצובות. ושהוא נצרך לניתוח לב מסובך מאד. ומדובר ברפואה של לפני חמישים שנה, לפני הטכנולוגיה והמדע שנולדו מחדש מאז ועד היום. "מדובר בניתוח מורכב מאד" , אומר הפרופסור. "אנחנו נעשה ככל יכולתנו, כמובן, אבל אין כל ערובה שתקום חי מהניתוח".
רבי שמואל צבי עוצם עיניים, מליט פניו בידיו. רגע ארוך עד שהוא אוסף את עשתונותיו, ושואל: "כמה סיכויי הצלחה יש?" – סיכויים קלושים, אם בכלל", פוסק הפרופסור, עיניו נעוצות בנקודה עלומה על גבי השולחן. "החלטה שלך, רבי".
הפרופסור קם מכסאו. רבי שמואל צבי מתאמץ לקום בלי להסתחרר. הפרופסור מלווה אותו אל הדלת והוא יוצא החוצה, אל הרחוב ההומה. כפוף עייף ושבור, ארבעים שנה הוא בעולם ועכשיו נחרץ עליו למות. רק בן ארבעים…
הוא חושב לרוץ אל בית המדרש ולהימלט אל הגמרא, אבל רגליו מוליכות אותו אל רבן של ישראל, מרן הסטייפלר זצוק"ל. בדממת כבוד עומד הוא מול איש האלוקים. ה'קהלות יעקב' מגביה את ראשו מספרו, ועיניו נתלו בו מפינת החדר, נוקבות, בוערות כשני גחלים לוחשות. הוא מגיש לו עט ונייר, ואומר בפשטות: תרשום כאן מה שאתה רוצה!
הוא כותב בבהילות משפט אחד: "אני עובר ניתוח מסוכן שסיכויי הצלחתו קלושים. אני רוצה הבטחה שאשאר בחיים אחר הניתוח…" הסטייפלר מצמיד את הנייר לעיניו קצרות-הרואי. קורא את השורות, ומברך. רבי שמואל צבי לא נרגע. "הבטחה אני רוצה, רבי. הבטחה שליבי ימשיך לפעום גם לאחר הניתוח!"
הסטייפלר שותק. שינוי סדרי הטבע… הוא לא יכול להבטיח. וכי תחת אלוקים אני? הוא מרכין את ראשו, שקוע בשרעפים למשך 2 דקות, בכל זאת – הלב הקדוש חייב להמשיך לפעום. בסוף הוא אומר לו : "סע לירושלים. בירושלים מתגורר צדיק נשגב, רבי יוסף שלום אלישיב, הפסקים שלו מקובלים בשמים! סע לעיר הקודש, בקש בשמי מרבי יוסף שלום שיגזור על פמליא של מעלה בגזירת-רב שהניתוח חייב להצליח. גם הפסק הזה, כמו כל הפסקים שלו יתקבל בעז"ה!"
פניו של רבי שמואל צבי אורו. מרן 'הקהילות יעקב' נתן לו כתובת. הפסקים בכתובת ההיא מתקבלים בשמים! הוא יוצא חדור תקווה אל רחובות בני ברק ותופס את האוטובוס הראשון העולה ירושלימה. כעבור שלוש שעות התייצב בחדר הלימוד שברחוב חנן 10 וסיפר מי שלחו הלום.
מרן הרב אלישיב התבונן בו נבוך. "הסטייפלר עצמו הורה כך? הוא שלח אותך אליי על-מנת שאני אגזור?" – "אכן כן הוא שלח אותי אל הרב".
הרב אלישיב שקע בהרהוריו. כתמיד חיפש ומצא את חובתו בשעה הזו. היהודי מבקש גזירה, ותואר פניו המאיר לא מותיר ספק אודות גדלות-נפשו. ה'קהילות יעקב' מחזק את ידו. ומפנה אליו. נדרש כאן אפוא פסק דין. לא ברכה , פסק דין. ופסק דין מצריך עיון.
הוא מהרהר. שואל שאלות. מבקש לדעת את כל הנתונים על בוריים. ר' שמואל צבי שוטח לפניו את הפרטים. הרב אלישיב הופך בעניין, לבסוף הוא אומר בפשטות: "אני גוזר בכוח התורה שליבו של ר' שמואל צבי יבריא וימשיך לתפקד לאורך ימים!"
"ארבעים שנה עברו מאז", סיים הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א. "ארבעים שנה בהן המשיך רבי שמואל צבי לשקוד וללמוד וללמד, לגדל את ילדיו לתורה, להובילם לחופה ולרוות נחת. במשך השנים הללו, מאז גזר מרן הגרי"ש זצוק"ל על ליבו לתפקד כשורה – פעם הלב ללא דופי ובלי שום טיפול…"
ביום טוב ראשון של סוכות תש"ע, ארבעים שנה לאחר גזירת התורה של הרב אלישיב, נדם ליבו הקדוש של רבי שמואל צבי רוזנפלד זצ"ל. בקיץ, חודשים ספורים קודם לפטירתו, הגיע רבי שמואל צבי לתל השומר לביקור אצל ד"ר מנקס, קרדיולוג מומחה. "הלב שלך עובד כאילו רק אתמול קמת מהניתוח!" התפעל הדוקטור…
(גיליון 'מרבה חיים')
