מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א אמר לו: "תיכנס מיד לפוניבז' ותחתים את כל הבחורים על ה'קבלה' המצוינת הזאת"…

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

בשבת האחרונה, לפני קריאת התורה, כשהגבאי מקריא בקול "ויעזור ויגן ויושיע", כולם מזיזים את כסאותיהם ופותחים את החומשים שלפניהם, ניגש אלי יהודי יקר ואמר לי: "כתבת כל כך יפה ב'יתד', על שהתפילה היא לא 'כספומט' והתפילה לא נועדה שנבקש רק כשחסר לנו"…

הנהנתי בראשי וחייכתי חיוך גדול מתוך המסכה, מבין שהוא ראה רק חצי מהחיוך…. התלבטתי האם להגיב ולהודות לו. מצד אחד, חבר שלי מחמיא לי. איך אפשר לא להגיב? מצד שני, אני לא מדבר, בלי נדר, מתחילת התפילה עד סופה. אולי לפני שפרצה לה מחלת הקורונה והוצאתינו מבתי הכנסיות, התרתי לעצמי לומר כמה משפטים בזמן כזה, כשקריאת התורה עדיין לא החלה. אבל מאז הקורונה, לא מדברים.

אז הנה המקום והזמן להתנצל, או יותר נכון: להבהיר, בפני הקורא הנאמן. לא התעלמתי, חלילה, מהמחמאה הנלבבת. אני פשוט לא מדבר מתחילת התפילה ועד סופה. אדרבה, תתפלל עלי, ועל כולנו, שכולנו נזכה תמיד להתחזק בדבר כה בסיסי ופשוט.

"ראו נא לכמה מגיע ועד היכן ענין תפלה, ועל זה נחתם גזר דין על אשר ה' לא קראו, וצריך האדם להיות חרד בתפלה, כי זה אשר נשאר לנו בגולה ואין לנו עבודה וזהו עבודה… ועל מה נבטח בגולה ומה יגן בעדנו, אם לא בתפלה ובקשה מקירות לב. אוי לנו אשר נאמר [איכה ג, מד] "סכותה בענן לך מעבור תפלה", ומה הוא הענן? הוא אדים והבל שיש בו חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום, וביחוד שיחה בטילה בבית הכנסת, ומכל שכן בעת תפלה, הכל הוא עולה בעב וענן ומונע לתפלה לעלות" (רבינו רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע, יערות דבש ח"א דרוש ד).

השולחן ערוך בסימן קנ"ד פוסק שמי שמדבר בשעת חזרת הש"ץ "גדול עוונו מנשוא". היכן מצינו עוד לשון כה תקיפה, של "גדול עוונו מנשוא"? האם על אכילת נבילות וטריפות מצינו לשון כזאת? לא!! המקור להלכה זו של השולחן ערוך באה מדברי תלמידי רבינו יונה, כפי שהבית יוסף כותב בספרו, כלשון מושאל מקין שהרג את הבל אחיו ואמר "גדול עווני מנשוא". נשים לב. קין הכחיד בעצם רבע מהעולם. בעולם היו אז רק ארבעה אנשים, אדם וחוה, קין והבל. קין רצח את הבל אחיו ובכך מנע מרבע עולם לפרות ולרבות ולמלאות את העולם כולו. והנה לשון זו, שבאה על רציחת רבע מהעולם, מושאלת למי שמדבר בשעת התפילה!

כידוע, רבים מגדולי ישראל אמרו שהשואה הנוראה אירעה דווקא ליהודי אשכנז, שהיו מלאים מצוות כרימון, בגלל שדיברו בבתי הכנסיות דברים בטלים, ואילו המשחית לא פגע ביהדות ספרד, מרוקו ותוניס, ששמרו על לשונם ולא דיברו בבתי הכנסיות, בפרט לא בשעת התפילה וקריאת התורה. כשהחלה מגיפת הקורונה הורו לנו גדולי ישראל שליט"א להתחזק מאד בנושא הזה, של השתיקה בשעת התפילה, מתחילתה ועד סופה. כביכול הקב"ה פנה אלינו ואומר לנו: "צאו מבתי הכנסיות שלי! מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי! אל תבואו לבית הכנסת ואל תדברו בתוכם בשעת התפילה!".

*

ידידי הרה"ג רבי מאיר אזרזר שליט"א, מחכמי התורה באלעד, כיהן שנים רבות כרב קהילת "שובה ישראל" בהונג קונג והוא נמצא בתקופה זו במרכז להנחלת ערכי היהדות במזרח- הרחוק, נוסע מאלעד לתיאלנד ובחזרה, הלוך ושוב.

לפני חג הפסח האחרון סיפר לי הרב אזרזר: "ביום ראשון פרשת נח התש"פ שהיתי בארה"ב, כדי להיפגש עם הנגיד ר' אהרן וולפסון, שהוא תומך גדול של כל נושאי קירוב הרחוקים, כדי לעניין אותו בתמיכה בסמינרים שלנו במזרח הרחוק. בחסדי ה', קבעו לי איתו פגישה "מהרגע להרגע", לחמש דקות. הייתי כולי נבוך וניסיתי לסדר לעצמי בראש מה אומר לו בחמש דקות. אני מנסה להסדיר את מחשבותיי והסלולרי שלי מצלצל. על הקו איש עסקים שהיה קשור ל"שובה ישראל" בהונג-קונג ומתגורר היום בארץ. ניתקתי את השיחה והוא מתקשר שוב. אני מנתק והוא מתקשר. עד שלבסוף עניתי לו ואמרתי: "גלעד, אני חייב להיכנס פה לפגישה דחופה, אנא אחזור אליך עוד רבע- חצי שעה". כתגובה הוא פורץ בבכי נסער ואמר: "הרב חיתן אותי לפני שנתיים. יש לי תינוקת בת שמונה חודשים וגילו אצל אשתי את המחלה הנוראה בעצמות. הרופאים אמרו לי בנחרצות שאין מה לעשות והיא אמורה לחיות מקסימום עוד חודש וחצי. מה אני עושה עכשיו?"

נדהמתי. אמרתי לו: "תקשיב גלעד, דבר ראשון אתה לוקח מחר בבוקר את התינוקת שלך, נכנס איתה לבית הכנסת, דופק על הבימה ואומר: "אם אתם לא רוצים שהתינוקת שלי תהיה יתומה, אני מבקש מכם לקבל על עצמכם כל אחד ואחד מכם, לא לדבר בשעת התפילה". דבר שני, מחר בערב אני נוחת בישראל, תבוא לאלעד ונטכס עצה מה לעשות". יומיים לאחר מכן נפגשנו באלעד. אמרתי לו: "אם היו אומרים לך שיש איזה רופא בבוסטון, או שלרב פירר יש רעיון, בסדר. אתה חושב שאתה יכול לסמוך על בני אדם. אבל כעת הרופאים הודיעו לך בנחרצות שאין שום רופא או אדם בעולם שיכול להושיע את אשתך, אז כל כולך נתון לחסדיו של הבורא-עולם!".

"תשמע לעצתי ואני מבטיחך נאמנה שתגדל בנים ונכדים יחד עם אשתך. תדפיס 5000 "שטרי קבלה" עם התחייבות שלא לדבר בשעת התפילה במשך ארבעים יום ותחתים 5000 יהודים". וכך היה, הוא נכנס לרבינו מרן ראש הישיבה הגרי"ג  אדלשטיין שליט"א ומרן שליט"א אמר לו: "כנס מיד לפוניבז' ותחתים את כל הבחורים על ה"קבלה" המצוינת הזאת".

"הוא עלה מיד לישיבת פוניבז' והחתים המונים. כך עבר מבית כנסת לבית כנסת ומישיבה לישיבה והחתים אנשים בזה אחר זה, עד שהחתים 5000 יהודים, שקיבלו על עצמם שלא לדבר ארבעים יום דברים בטלים בבית הכנסת".

"לפני כחודשיים נסעתי עם "ערכים" במסע לפולין. בכיתי ליד קברו של בעל התוספות יום טוב בקראקא וזעקתי: "אתה, רבינו הקדוש, הבטחת ב"מי שבירך" שחיברת למי שלא מדבר בשעת התפילה, שיזכה לבנים ובני בנים. והנה בעלה של רבקה אסתר בת נעמי החתים 5000 יהודים שלא לדבר בשעת התפילה"…

והרב אזרזר סיים לספר לי את סיפורו המפעים: "האישה כעת בריאה ושלמה. הגידול נעלם. מרוב שמחה והתלהבות הדפיס בעלה עוד 5000 "שטרי קבלה" שלא לדבר בשעת התפילה והוא מחתים עליהם אלפי יהודים".

*

בספר 'דרך משה' (שחיברו אחד מהקדמונים) מבאר את דברי חז"ל "דֶבֶר בעיר אל יכנס אדם לבית הכנסת, שמלאך המוות מפקיד שם כליו", כך: "שכשמדברים שיחת חולין באמצע התפלה גורמים שיוכל המלאך המוות להפקיד שם כליו ולגרום מוות לעולם רח"ל. ודֶבֶר הוא מלשון דיבור, שהדֶבֶר בא לעולם מחמת הדיבורים בטלים שבבית הכנסת. ולכן כתיב גביה 'גדול עוונו מנשוא', מה שלא הובא כן בשו"ע לגבי שאר העבירות שבתורה, כי המדבר באמצע התפילה גורם למגיפה שימותו נפשות מבני ישראל ובזה הוא דומה לקין, שבו נאמר 'גדול עווני מנשוא' על שם שהרג נפש, אף זה המדבר בשעת התפילה נחשב רוצח, ולכן כתיב ביה 'גדול עוונו מנשוא'.