"והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (כ"ד, י"ד)
אליעזר בוחן את רבקה לא בחסד אלא ב'אהבת חסד'. כי כולם מסכימים לעשות חסד, אבל לא מעוניינים שינצלו אותם. אם אתה יכול להסתדר לבד, בבקשה, אל תטריח אותי… ואצל רבקה היה דבר מעניין: אליעזר בא עם עשרה גמלים ועשרה עבדים. כל עבד ראוי לשמו. באה ילדה והוא אומר לה: "אני רוצה לשתות". היא יכולה לתמוה: וכי אני צריכה לדאוג לכם?! תיקחו לבד… התשובה: ודאי הוא יכול להסתדר לבד, אבל אני רוצה לעשות! כמו אברהם שלא יכול היה שיעבור עליו יום בלי חסד. אם אין אורחים הוא הולך לחפש. הנה מושג נדיר וחריג של 'אהבת חסד' – שאפילו אם השני יכול להסתדר לבד, השמחה הגדולה האישית שלו היא אם יש לו יכולת לעשות טוב ונעים לזולת.
תורה ללא חסד לא מתבשלת
הנה ביאור חדש ששמעתי מהרב שלמה לווינשטיין שליט"א והייתה לי התפעלות.
סיפר רבי שלמה שליט"א: "ניגשתי בערב יום כיפור למרן ראש הישיבה, רבי אהרן לייב שטיינמן, לבקש ברכה, והוא פנה אלי לאמור: 'הגמרא אומרת שאביי עסק בתורה ובחסד וחי שישים שנה, ורבא שעסק בתורה בלבד חי ארבעים שנה. בשעה שאביי עסק בחסד, מה עשה רבא? האם הלך לישון? מה פתאום?! הוא למד תורה! אם כן, נחשוב: הרי לית מאן דפליג ש'תלמוד תורה כנגד כולם' והתורה חשובה ממצוות חסד. אם כן, מדוע חי רבא רק ארבעים שנה?
"'התשובה, אמר ראש הישיבה, 'כך היא: מה יותר יקר, קילו בשר או ליטר מים? ודאי קילו בשר. למרות זאת, כאשר מעוניינים לאכול בשר אין אפשרות לבשלו בלי מים. כמו כן לענייננו: התורה באמת שווה יותר מחסד, אבל תורה בלי חסד – עס קאכט זיך נישט – לא מתבשלת'.
"ועל זה אמרו חז"ל (בראשית רבה נח, ט) "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד' (משלי כא) – רודף צדקה זה אברהם אבינו'".
סיפורים מופלאים סופרו על מסירותו הרבה של מרן הרב שך זצוק"ל לגדולים ולקטנים. ידוע לי על פעם אחת שהיה צורך לברר אודות שידוך של בחור מהישיבה, והוא בעצמו נסע לחיפה לברר, וכששב אמר: "ביררתי ואפשר לגשת לשידוך". לא ייאמן כי יסופר, עובדות רבות אינספור.
***
"כי באור פניך נתת לנו, ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד".
רבי שלום שבדרון זצ"ל אמר: "ישנן שתי מצוות שאדם עושה בשמחה גדולה ומיוחדת – לימוד תורה בחשק; ואם מצליח ומקיים חסד מיוחד, גם זה נותן לו סיפוק רב. בדוק ומנוסה". והמציאות הטבעית הזו רמוזה במילים הללו: "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", היינו: שני הדברים הללו – תורת חיים ואהבת חסד – יש אור ה' מיוחד וממילא הוא מביא סיפוק ושמחה.
את שניהם ראו בחייו של ראש ישיבת פוניבז' זצ"ל: עמל התורה ושקידה עצומה מתוך שמחה אין קץ, וגמילות חסדים בעמל רב.
אספר סיפור: הרבי מקרלין, רבי משה זי"ע, שכיהן כאדמו"ר לפני השואה, בא לבקר את רבי חיים עוזר זצ"ל מווילנה. הרב לא היה בבית והוא הלך אליו לבית המדרש. הם דיברו יחד בצדי בית המדרש בדברים העומדים ברומו של עולם. לפתע הגיע אברך צעיר, ניגש אליהם ושאל: "היכן נמצא בבית המדרש ספר פלוני?", רבי חיים עוזר הדריך אותו כיצד להשיג את הספר במדף ההוא. האברך נפרד ומיהר לקחת את הספר.
אמר הקארלינער רב'ה: "כזו חוצפה? וכי אינו רואה שעומד כאן גדול הדור, האם אין לו את מי לשאול אודות הספר?!…".
אמר לו רבי חיים עוזר זצ"ל: "אתם יכולים להיות בטוחים שהוא כל כך שקוע בלימוד עד שאינו יודע בכלל עם מי דיבר, תברר ותיווכח שצדקתי"… התפלא הקארלינער רב'ה כיצד יכול להיות כדבר הזה? הלך לברר, והתברר שאכן כך ממש, אותו אברך היה כל כך שקוע בלימוד עד שלא ידע עם מי דיבר ולא ראה כלום.
'ככה?', אמר הרבי לעצמו, 'לכזה אברך אני זקוק כראש ישיבה בישיבתנו – ישיבת קארלין'. ואכן, הרב שך הוכתר כראש ישיבת קארלין…
והרב שך שב למקומו
"ואברהם שב למקומו" – בשביל מה מספרת התורה את הפרט הזה? כתוב בספרים הקדושים, שאברהם אבינו הרי התפלל על סדום: אולי יש… אולי יש… ובסופו של דבר לא פעל כלום בתפילותיו… יכול היה להישבר, אולי אינני הגון וראוי ועוד ענייני צער ועוגמת נפש. מעידה התורה: "ואברהם שב למקומו" – הוא נשאר באותה דרגה, ובעיקר באותו מצב.
תמיד אנו מדגישים כי אין לנו מושג באברהם אבינו ע"ה, וגם כעת איננו יורדים להבין את רגשותיו של אברהם אבינו, אבל רק כלימוד לדידן, שגם אם לא מצליחים להשיג הרי ש"אברהם שב למקומו".
ראש ישיבת פוניבז' השתתף פעם באסיפה של רבנים בירושלים, והייתה לו עוגמת נפש מכך שלא קיבלו את דעתו בעניין ציבורי כאוב שעמד על הפרק. באותה אסיפה השתתף גם כ"ק אדמו"ר מגור ה'בית ישראל' זי"ע שהבחין בצערו של הרב שך. הוא שלח מיד שליח מיוחד לבני ברק שייכנס אליו ויראה מה הוא עושה אתה בצערו, ויבדוק עוד, בזהירות, האם הוא חלילה חש נפגע, והאם השלים עם ההכרעה שלא כדעתו.
כאשר דפק השליח בדלת ביתו של הרב שך אמרו לו כי אינו בבית, וכי מיד מהאסיפה המשיך היישר להיכל הישיבה.
עלה השליח לישיבת פוניבז' להציץ, וראה שהרב שך עומד וסביבו קבוצת בחורים ומשתעשע בלימוד כאילו לא קרה כלום, כאילו לא נשבר לו שום דבר… הוא היה בטוח שיראה אותו שוכב במיטה בעוגמת נפש…
שב השליח לירושלים וסיפר ל'בית ישראל' שראה את המחזה כיצד הוא מונח בלימוד ולומד בריתחא דאורייתא. הצביע ה'בית ישראל' ואמר לו: "זו דמות של אדם גבוה בדרגתו. הוא עשה את שלו, ואם לא הצליח – 'ואברהם שב למקומו', ללא שום שינוי!".
הטבה מתוך הכרת הטוב לסבתא
אספר לכם א מורעדיגע מעשה ששמעתי מפי בעל המעשה, יהודי תלמיד חכם.
הייתה לו ישיבה בשיכון ה' בבני ברק, ופעם אחת כשנכנס להרב שך פנה אליו הרב שך וביקש: "היות ואצלכם בישיבה לומד בחור פלוני, רצוני שיהיה לו 'מלמד פרטי' – אברך שילמד אתו בחברותא, ואני אשלם לאברך ההוא בכל ראש חודש".
ראש הישיבה אכן השיג אברך חשוב שהחל ללמוד עם הבחור בקביעות, והסיפור נמשך כמה חודשים. בכל ראש חודש נכנס האברך עצמו להרב שך לקבל את הכסף, אך לא הייתה לו העזה להתעניין ולשאול – יש בחורים רבים בישיבה, מדוע נקשר הוא דווקא לבחור ההוא? במה הוא יחסן? עד שפעם אחת הזדמנה הזדמנות.
בראש חודש נכנס לביתו של ראש הישיבה לקחת את הכסף, ומצא מולו בית מלא רבנים ועסקנים בנושא שעומד ובוער על הפרק. אמרו לו: "אין אפשרות להיכנס לחדר". פנה לגבאי ואמר: "לא שאני צריך את ראש הישיבה, ראש הישיבה צריך אותי"… אמר לו הגבאי: "מה אתה מדבר שטויות, כלום אינך רואה שאין אפשרות להיכנס, העולם מתהפך בפנים"…
לא, אז לא. יצא ושב לביתו. אחרי כמה ימים מקבל האברך שיחת טלפון מבית הרב שך, שראש הישיבה ממתין לו ומחפש אותו. הגיע האברך לשם. שאל אותו ראש הישיבה: "מדוע לא באת בראש חודש, הרי יש לך קביעות לבוא?", אמר לו האברך: "הייתי".
-"אבל לא נתתי לך כסף, מדוע לא נכנסת?".
-"כי הבית היה כאן כמרקחה, היו הרבה עסקנים, ולא נתנו להיכנס".
-"מה? לא נתנו לך להיכנס?!" כאב לו הלב. הרב שך הרגיש לא טוב עם זה, ואמר לו: "אם כך אפצה אותך. ראשית כל, שב קצת".
האברך הבין מיד שזו שעת הכושר, וכי הרב שך מעוניין לדבר אתו, לכן שאל מיד: "מה ראש הישיבה נטפל דווקא לבחור הזה ולוקח את הדברים ללבו? מי הוא הבחור?".
השיב לו ראש הישיבה: "אני חייב לו הכרת הטוב".
-"הכרת הטוב לבחור?!".
– "לא לבחור ממש, אלא לסבתא של הבחור שעשתה עמי חסד. ואספר לך: הייתי בחור בישיבה בחוץ לארץ. ישבתי ולמדתי והייתה לי חולצה אחת בלבד לשבת וליום חול. מרוב שימוש נעשה בה חור. מה עושים כשיש חור? מתקנים. אחרי כמה ימים נהיה חור גדול יותר… חיברתי טלאי על גבי טלאי. בזמן קצר נהיה מצב שרק השרוולים נותרו שלמים. אבל היה קשה לכבס את החולצה כאשר יש רק אחת. מה עשיתי? היה לי מקום בגג, שם כיבסתי את החולצה כל יום שישי בבוקר, ושם על הגג המתנתי עד שהיא תתייבש. כך כל יום שישי. הייתה איזו אשה שראתה שאני ממתין על הגג עד שהחולצה תתייבש, היא באה והביאה לי שתי חולצות! בשבילי זה היה כזה לוקסוס – שתי חולצות חדשות!
"חלפו עשרות שנים, הלכתי וביררתי ונודע לי כי יש לה נכד בישיבה שלכם, ואם כן זו הזדמנות להכיר טובה… החלטתי לשכור לו מלמד פרטי כהכרת הטוב לסבתא שלו".
אפשר לספר ללא סוף, אבל תמצית הכל היא: "תורת חיים ואהבת חסד".
(מתוך 'יחי ראובן')
