שח הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א: מעשה נפלא שמעתי מהגאון רבי צבי אליאך שליט"א, תלמיד חכם מופלג בירושלים ומראשי מפעל ההצלה הגדול בדורנו 'לב לאחים', מעשה שלו היה עד בשנות עלומיו. הסיפור טומן בחובו מוסר השכל עצום, ומלמד על כח השפעתה של אשה גדולה וצדקנית, אשר בשכר שיחה נאה אחת שקיימה עם רעותה – זכתה להיות גורמת מרכזית בתקומתה של ממלכת התורה המפוארת בדורנו, ישיבת מיר המעטירה.
רבי צבי למד בצעירותו בישיבה הקטנה המפורסמת 'תפארת צבי'. למד איתו בישיבה בחור בשם חיים, אשר מצב העניות והדחקות שהיה בבית הוריו, גרמו לערפול גדול באשר לעתידו הרוחני והצלחתו לשקוע בעולמה של תורה כראוי.
לאחר תקופה בה שהה חיים בישיבה, הגיעה אמו למסקנה שהיות והוא יכול להתקבל לעבודה מסוימת, עדיף שיעשה זאת, וכך יוכל לסייע מעט בנטל הפרנסה ובהחזקת הבית מידי חודש. לאחר שקיבלה את ההחלטה, יצאה האם מביתה לכיוון הישיבה, כדי להודיע לבנה על ההחלטה להוציאו מהישיבה אל שוק העבודה.
בדרכה, פגשה האם באקראי ברבנית שפירא ע"ה, אשת הגאון רבי שמחה זיסל שפירא זצ"ל. כשהתעניינה הרבנית מה מעשיה ולהיכן היא הולכת, סיפרה לה האם כי היא כעת בדרך להוציא את בנה מהישיבה.
הרבנית שפירא, שהיתה בת גדולים ואשת גדולים, וידעה היטב מהו ערכו של בן תורה, ומה עתיד לצאת מבחור ישיבה אחד – נחרדה לשמוע על התוכנית. במשך שעה ארוכה ניסתה לדבר על ליבה בדברי שכנוע ותחנונים, שתחזור בה מהצעד; בדברים היוצאים מן הלב הסבירה לה עד כמה אסור להתייאש מעתידו של כל בן תורה בכל מצב שהוא, ושההווי הישיבתי מהווה את הערובה היחידה שיישאר יהודי ירא שמים המקיים תורה ומצוות כהלכתן, דבר שסיכוייו פחותים אם חס וחלילה ינטוש את עולמה של תורה.
הדברים נגעו לליבה של האם, והיא חזרה בה מן העניין. חיים נשאר בישיבה.
כעבור תקופה קצרה, חלה תפנית מופלאה במצב שקידתו של חיים. ההצלחה האירה לו פנים, ואף חשקו ומרצו להגות בתורה גברו עשרת מונים. לאחר חודשים ספורים נמנה חיים בין הבחורים הטובים והמשקיעים של הישיבה. הגר"צ אליאך ציין, כי מרוב שקידה של שעות על גבי שעות, צבע הספסל עליו ישב חיים נדבק למכנסיו…
כעבור שלוש שנות לימוד בישיבת 'תפארת צבי', כאשר התעתד חיים לעבור להיכלה של ישיבת סלבודקה בבני ברק, כתב אודותיו ראש הישיבה דברי שבח מפליגים: "הבחור הנזכר נהיה למתמיד מפורסם, המפליא כל רואיו בשקדנותו המיוחדת, הוא יכול ללמוד חמש שעות ברציפות בעיון רב כשאינו יודע ממה שנעשה סביבו, וקנה לו שם טוב בעיר ובישיבה. יש לו ידיעה הגונה בג' מסכתות עם מפרשים ראשונים ואחרונים, ואם ירצה ה' יהיה למאור ולתפארת בישראל, גם במידותיו התרומיות העוברות כל גבול".
לאחר המשך עליה מתמדת בישיבת סלבודקה, שם הבחור חיים את פעמיו אל עבר ישיבת מיר, שם יצא שמעו הטוב כאחד מהאריות שבחבורה, כמתמיד עצום וכבקי ברוב מסכתות הש"ס, בהבנה ישרה ובהיקף רחב. ראש ישיבת מיר, מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, בלהט אהבת התורה שבערה בעצמותיו, אהב אהבה עזה את התלמידי חכמים הצעירים שהיו דבוקים ושקועים בכל ישותם בתורה. ביניהם חיבב במיוחד את הבחור החדש, התלמיד חכם הצעיר שבא זה עתה לישיבה, ושם את עינו עליו לגדלו, לטפחו ולרוממו.
יום אחד, הגיע לישיבה בחור משיקגו, שהיה נכדו של הגאון רבי אברהם שמואל פינקל זצ"ל, אחיו של ראש הישיבה. הבחור אומנם עשה רושם של בחור כשרוני ושאפתן, אך טכנית היה רחוק מההווי הישיבתי. באמריקה של אותם ימים ובשיקגו בפרט, לא נפגשו בבני נוער שקיננו בהם מושגים של שאיפה ורצון לשקוע כל חייהם בד' אמות של תורה.
רבי אליעזר יהודה שניחן בעיניים חדות, זיהה בקרובו הצעיר משיקגו פוטנציאל מיוחד, ואפשרות ויכולת לגדול בתורה. הוא ביקש מהבחור המוצלח, מיודענו חיים, שיאות ללמוד עם אותו בחור בחברותא, להקרין עליו מאישיותו המרוממת ומגדולתו ושקידתו בתורה. בנוסף, ביקש ממנו שילמד אותו שפת לשון הקודש ואידיש, שיגם ושיחם של בני הישיבה באותה העת, אשר רובם ככולם היו מבני הישוב הישן בירושלים.
חיים השקיע את מיטב מרצו בקידום הבחור החדש. הלימוד המשותף של השניים לא הצטמצם לסדרי הישיבה הקבועים – הם למדו ללא הרף, בימים ובלילות, בימי שישי ושבת, בחול המועד ובבין הזמנים.
מי היו שני הבחורים הללו?
הבחור חיים – הוא הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל. דמות פלאים של שקדן עצום וגאון מופלא, שאת כל חיותו וישותו שאב מהתורה הקדושה. בחצי יובל השנים האחרונות לחייו שימש כראש ישיבת אופקים, כעמוד התורה ומקים עולה של תשובה בדרום. מספרים שרבו, רבי אליעזר יהודה, כינה אותו "פאר הגידולים של ישיבת מיר", והתבטא שכל יגיעתו ועמלו בהקמת ישיבת מיר בארץ ישראל על כל טרחותיה, היתה כדאית ומשתלמת ולו כדי להעמיד תלמיד מושלם כמותו!
הבחור שעלה משיקגו – הרי הוא הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, שמאז אותה תקופה היה כרוך אחרי רבי חיים קמיל עד סוף ימיו. הוא ראה אותו כרבו המובהק בתורה, בהנהגה ובעצה. בהגיעו לפרקו נישא לנכדתו של רבי אליעזר יהודה, בת בנו של ראש הישיבה, הגאון רבי בנימין בינוש זצ"ל, ובפטירת חותנו הוכתר על פי צוואתו כממלא מקומו בראשות ישיבת מיר.
בימי הנהגתו של רבי נתן צבי, התעצמה הישיבה ללא היכר. הוא קיבל לידיו ישיבה המונה כמה מאות בחורים, והפך אותה למעצמת ענק של עולם התורה והישיבות כפי שהיא מוכרת כיום, כאשר אלפי אברכים ובני תורה גדלים בה וחוסים בצילה. את הממלכה המפוארת הזו הנהיג בכוחות עילאיים וביד רמה, מתוך ייסורי גוף קשים ומרים ובמסירות נפש של ממש, במשך כשני עשורים.
ועתה, הבה נתבונן בגודל הזכות הנזקפת לאותה אשה צדקנית, הרבנית שפירא, שבכל ליבה עמדה ושכנעה את אמו של רבי חיים לא להוציא את בנה מהישיבה. ננסה לתאר לעצמנו כיצד היתה נראית ממלכת התורה של ישיבות מיר כיום אילולי אותה שיחה? (ופריו מתוק).
(אוצרות הפרשה)