השבוע מלאו 30 שנה להסתלקותו של ענק עולם התורה של הדור הקודם, בארצות הברית של אמריקה, פוסק עצום, שפסקיו היוו אבן יסוד לבתים יהודים רבים, הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, אשר מלבד גאונותו העצומה בתורה היה גם ובעיקר מנהיג יהדות אמריקה, בשנים בהן היה צורך בחיזוק רב לתשתית של אמריקה היהודית שלאחר השואה.
רבי משה שהיה מנהיג לכלל ישראל היה קודם כל "מלך" על עצמו, עם כל המשתמע מכך. יכולתו הבלתי מובנת לסבול ייסורים, שופכת אור על דמותו הפלאית:
מספר בנו: "באחת השנים באמצע דרשת שבת הגדול לקה אאמו"ר בהתקף לב. הוא היה מיוסר ביותר, וכפי שהעיד לאחר מכן: הרגשתי כאילו לבי נאחז בצבת ונעקר ממקומו. 'למרות הכאב המשיך באמירת הדרשה עד תומה.
"כאשר הגיע אאמו"ר לביה"ח, הוחלט להשתיל בו קוצב לב. כעבור שבוע התברר שהטיפול נכשל ויש לבצעו שוב. אאמו"ר ערך לעצמו חשבון הנפש, מדוע באים עליו ייסורים אלו. מדוע נגזר עליו דבר שהוא מעין חיוב מיתה:
"הוא חיטט בעברו, עד שהגיע למסקנה שייסורים אלה באו עליו בעוון הלבנת פנים…": בהיותו ילד שאל הרבי ב'חיידר' קושיה חזקה, חברו יישב את הקושיה, ואילו הוא יישב אותה באופן אחר, והרבי העדיף את תשובתו על פני זו של חברו. אאמו"ר חשב, שייתכן שהוא נהנה באותה שעה, וא"כ יש כאן מעין הלבנת פנים!"
החטא היחיד שמצא לאורך תקופה של למעלה משמונים שנה היה, שבהיותו ילד ב'חיידר' חש שמץ של גאווה והתנשאות… בינו נא זאת עד היכן הגיעו עומק מחשבותיו…
"מעניין לציין, כי כאשר נזקק לעת זקנותו להשתלת קוצב לב, ביקש מגיסי הרב טנדלר שיסביר לו את פרטי מהלך הניתוח. אאמו"ר חקר ודרש את העניין מכל צדדיו, דבר שלא היה ברגילות אצלו. "לאחמ"כ כאשר שאלו גיסי מדוע התעניין באופן מפתיע כה רבות על כך? ענהו אאמו"ר: "במהרה, כך אני בטוח, נזכה שיתקיים 'השיבה שופטינו כבראשונה', ותקום הסנהדרין. יודע אני כי אינני ראוי, אבל בדורנו זה אני עשוי להיות אחד מחברי הסנהדרין, וחוששני שבעקבות הניתוח אהפוך לבעל מום ולא אוכל לשמש כחבר בסנהדרין'. מעובדה זאת למדים אנו שלמרות שהיה עניו בכל מהותו, אבל הוא הכיר היטב את מעמדו וגדלותו ולא רצה להיהפך לבעל מום.
באיזה ניסיון זכה רבנו לעמוד?
מרן הגר"י קמינצקי זצ"ל פגש פעם את ידידו מרן הגר"מ פינשטיין זצ"ל במצב רוח מרומם ביותר. הגר"מ סיפר לו, שבאותו יום נזדמן לו מעשה שאינו אלא ניסיון שנשלח מן השמים, והוא זכה לעמוד בניסיון. ומעשה שהיה כך היה: "לפני כמה חודשים", סיפר הגר"מ, "שימשתי כדיין בדין תורה. לאחר שפסקתי לזכותו של אחד הצדדים, קיבלתי שיחת טלפון מאחד מידידיו של המפסיד. אדם זה האשים אותי בגסות כי טעיתי בדבר משנה וכו', ולפיכך אין תוקף לפסק הדין". "זמן מה לאחר מכן", הוסיף הגר"מ לספר, "נדהמתי לראות בביתי את האדם שפגע בי באופן כה מביש. התברר לי, שהגיע אלי כדי לבקש 'קבלה' להיות שוחט. המחשבה הראשונה שהתעוררה בי הייתה לסלקו מהבית… אך לבסוף החלטתי, שהיות שביוה"כ מחלתי לכל מי שפגע בי, אסור לי לשמור טינה נגד מישהו. הכנסתי אותו לחדרי וערכתי לו מבחן על ידיעותיו בהלכות שחיטה. "לאחר שהלה הצליח בבחינה, הענקתי לו את ה'קבלה' לשמש כשוחט. כשעמד לצאת, הוכחתי אותו על התנהגותו ואמרתי לו שעבר על העבירה החמורה של ביזיון כבוד התורה. אולם הצעיר טען כי אינו מבין במה מדובר, מה גם שמעולם לא התקשר אלי. ניכרים היו דברי אמת, ושלחתי אותו לדרכו. "המסקנה המתבקשת היא, כפי הנראה, שאדם אחר הסתתר תחת שם מזויף ודיבר אתי כאילו בשמו". ר' משה, תיאר ר' יעקב את השמחה הגדולה שחש לאחר שעמד במבחן הקשה, כאשר התעלם מעלבונו האישי אע"פ שחשב שהעומד לפניו הוא האדם שפגע בו.
מדוע שיחק רבנו לפנות בוקר בכדור?
עובדה פלאית על עומק חשיבתו של רבנו, שמענו מהגר"ר שליט"א. יהודי סיפר לי שפעם החליט לעקוב מקרוב אחר סדר יומו של אאמו"ר בשעה שהתארח במקום מסוים. הוא סיפר כי בשעה שתיים בלילה הבחין שאאמו"ר קם ללמוד, והנה, כעבור ארבע שעות בשעה שש נכנסה לחדר ילדה קטנה, היהודי שעקב אחריו נדהם לראות כיצד אאמו"ר משחק עם הכדור שלה למשך זמן… הוא לא יכול היה להתאפק, ובהזדמנות שאל את אאמו"ר: מה ראה צורך לשחק בכדור? אאמו"ר הסביר לו שעד שהוא הגיע להתארח בבית זכתה הילדה להמון תשומת לב, אולם ברגע שהגעתי להתארח בביתם הוסחה כל תשומת הלב אליו, ואינני רוצה שהיא תשנא רבנים, לכך החלטתי להשתעשע בכדור שלה ובכך להעניק לה תשומת לב.
"הם לא ימצאו כלום בירח"!
בקיץ תשכ"ט עצר העולם את נשימתו כאשר ניל ארמסטרונג, האסטרונאוט האמריקני, הניח את רגלו על אדמת הירח. מיליוני אנשים בעולם התווכחו האם קיימים יצורים בירח, האם בכלל יגלו שם סימני ואותות חיים. היחיד שלא הסתפק בעניין היה מרן הגר"מ פינשטיין זצ"ל "הם לא ימצאו כלום" קבע באופן חד משמעי. מניין לו מה קורה בירח? "אין בדברי חז"ל כל רמז לזה" הסביר את קביעתו החד משמעית! מעשה זה בא ללמדנו שכל דברי חז"ל היו נהירים אצלו, כי כדי לקבוע קביעה כזו החלטית בוודאות צריך לדעת את כל דברי חז"ל בהחלטיות, הווי אומר שכל דברי חז"ל ביו ברורים ונהירים אצלו כספר הפתוח לפניו.
(מקור: המבשר תורני)
הרב אליהו הכריע: אין חיים מחוץ לכדור הארץ.
"לפני כמה שנים בשנת תשכ"ט עלו לירח ראשוני בני האדם, ופרסמו צילומים בכל העולם שעל הירח יש חיים וישנם יצורים חיים וגם צמחיה ומים, וכל העולם היה במתח ובציפייה לקראת היום בו ידרכו בני האדם על הירח", סיפר הרב אליהו. "באותה תקופה הרב הגאון מרדכי שרעבי זצ"ל (מגדולי המקובלים – ע.י.) קרא לי ואמר לי שאנחנו בצרות גדולות, ועוד אנחנו מדברים והגיע פרופסור אחד והתריס כנגד מה שאנחנו אומרים בקידוש לבנה "ואין אנחנו יכולים ליגע ביך (בירח – ע.י.)", כי הנה הולך להתקיים ההפך הגמור, ובפרט שהצילומים שהגיעו משם מגלים חיים על פני הירח".
הרב אליהו המשיך לספר לשומעי ליקחו: "אמרתי לאותו הפרופסור שאינני זקוק לשום תצלום, וכי הכל דמיונות שווא, משום שהזוהר הקדוש שגילה דברים גדולים ונשגבים עוד לפני ראשוני המדענים (כגון שכדור הארץ עגול ושיש יום ולילה בשני צדדיו וכדומה), כתב ב'פתח אליהו': "ובראת שמיא וארעא ואפקת מינהון שמשא וסהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא – אילנין ודשאין וגינתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא" (ובראת שמים וארץ, והוצאת מהם שמש וירח וכוכבים ומזלות, ובארץ – אילנות ודשאים וגן-עדן ועשבים וחיות ועופות ודגים וצאן ובני אדם – ע.י.) – מכאן משמע שדווקא בארץ יש אילנין ודשאין ובעלי חיים ובני אדם וכו', אבל בירח ובכוכבים – אין".
"ולבסוף גם אחרי שנחתו על הירח הוכח לכל העולם שאין שום זכר לחיים, לא חי ולא צומח, על פני הירח, ודברי הזוהר הקדוש הם קודש קודשים", סיכם הרב.