מחזות מרגשים נראים היום בשעות הבוקר, יום ראשון א' באלול. אבות ואמהות עומדים בתחנות ההסעה עם בנם, הפותח היום פרק חדש בחייו, מחכים לאוטובוס שיוביל אותו לבית היוצר של האומה הישראלית. היום הוא עומד לחבוש על ראשו את כתר ה'ישיבע בחור'. תקוות רבות הם תולים ביום הזה, בו הם שותלים את בנם בגן התורה והיראה, ובעומק ליבם נישאת תפילה חרישית שיצמח ויפרח לאילן היפה ביותר בגן התורני הפורח והמלבלב.
מרחוק הם כבר רואים את האוטובוס מתקרב. הבחור נצמד אל מטלטליו, עיניו פוגשות בדמעותיה של אמו, ששפתותיה ממלמלות את התפילה שבקעה ופרצה מהלב. בלבו הוא מבטיח להוריו: אבא ואמא! אני הולך לעשות לכם נחת! בזכותכם אני אגשים את שאיפותיי העצומות.
האוטובוס עוצר לידם, רוב החברים כבר עלו ותפסו את מקומותיהם, והוא בלחיצת היד האחרונה לאבא, מבין שבפעם הבאה שהם יפגשו, הוא כבר יהיה אחרי כמה שבועות של לימוד תורה בהתמדה, בתור 'בחור ישיבה – נזר הבריאה'.
האוטובוס מתרחק מעיניה הדומעות של אמא, אך השאיפות והתפילות ימשיכו ללוות אותו גם כאשר ירד מהאוטובוס ויהיה ספון בבית המדרש.
תקוותיהם של ההורים יאמרו לו 'גדל', ובזכות תמיכתם הוא יסוק אל על.
***
עוד בטרם מלאו לו שש שנים נתייתם חיימק'ה מאביו. שנתיים תמימות הצליחה אמו לעמוד בניסיון ולכלכל את בני משפחתה לבדה, עד אשר קרסה. עול הפרנסה יחד עם עול חינוך ילדיה היו עבורה קשים מנשוא, ובשלב זה החליטה להינשא בשנית, בתקוה שבעלה לעתיד יחלוק עמה את העול הכבד הרובץ על כתפיה.
אחר נישואיה עברה לסעמינטץ – מקום מגוריו של בעלה החדש. לפי החוקיים המקומיים, במקביל ללימודים בתלמוד תורה, היה על חיימק'ה ללמוד אף בבית הספר הכללי. ובזכות כישרונותיו הבלתי רגילים, ההצלחה האירה לו פנים אף בלימודי החול, ובהיותו אך בן אחת עשרה סיים את לימודיו בבית הספר העממי בהצטיינות רבה.
אביו החורג היה ירא שמים, אך יחד עם זה, בגלל תמימותו הצליחו המורים החילוניים לשכנעו שכדאי לחיימק'ה להמשיך בלימודי החול במוסדות להשכלה גבוהה, כך הוא עתיד להפתיע את העולם בגאונותו ויהיה מדען בעל שם עולמי. אף אחיו הבוגר נתפס בדעות אלו, ושניהם החליטו פה אחד לשלוח אותו ללימודי השכלה, במקום לשלוח אותו לישיבה כשאיפתו.
כל ניסיונותיהם להסתיר מחיימק'ה את תכניתם לא צלחו. הוא עלה על מזימתם ומאז שקע בעצבות רבה, ביודעו כי לא יצליח להניא את אביו החורג ממזימותיו, ואף ידע כי בתנאים הקשים של תלמידי הישיבות, לא יוכל להימנות עליהם לולא תמיכתם של הוריו.
אמו הצדקנית של חייימק'ה לא היה שותפה כלל לדעתו של בעלה – אביו החורג של חיימק'ה. אך בהבינה את המצב הרגיש של הבית, לא היו לה כוחות להתווכח עם בעלה, וכל מה שנותר לה הוא להתפלל בלבה כי מזימותיו לא יצליחו, ובנה הצדיק יזכה בסופו של דבר להגשים את חלום חייו וללמוד תורה בישיבה.
הימים עברו, ובינתיים היה חיימק'ה לומד תורה מפי רבה של סעמניטץ הגאון רבי יהודה לייב לעפלער זצ"ל, ובהתרגשות רבה היה סופר את הימים וממתין בקוצר רוח עד אשר יגיע לגיל מצוות, אז הבטיחה לו אמו שתעשה כל אשר לאל ידה כדי שיילך לישיבה.
בהגיע היום המיוחל – ר"ח חשון תרכ"ב, היה הנער חיימק'ה מרוגש מאוד, ומרוב התרגשות לא עצם את עיניו. באשמורת הבוקר, קפץ ממיטתו ופסע בזהירות על בהונות רגליו לעבר חדרה של אמו, לבדוק אם היא כבר התעוררה משנתה. תוך כדי צעידתו, שמע רחשים מכיוון המטבח, הוא ניגש לשם, ולפליאתו ראה את אמו יושבת שם רכונה על סדור 'קרבן מנחה', ולאור מנורת נפט קטנה שופכת שיח לפני בוראה, ודמעותיה נגרות על גבי דפי הסדור הצהובים.
דקות ארוכות עמד כך חיימק'ה, עד אשר נסחף והצטרף אף הוא לתפילות האם. לפתע הבחינה האם בדמות הניצבת לידה, ועיניה יישרו מבט עמוק של אם אוהבת ומרחמת לעבר עיניו של בנה. ספקות רבות היו לה כל העת האם יצליח חיימק'ה לשרוד את הקשיים העצומים שבני הישיבות מתמודדים איתם, אך מצד שני שאיפותיו העצומות של בנה ורצונה העז לקיימן, יש בהן כח עצום לתמוך בו ולעזור לו.
היא שיתפה את בנה בספקותיה, ודממה צורמת השתררה בחדר. אז אזרה האם עוז, ופנתה אליו ישירות ברוך אימהי: 'נו, מה החלטת?' לאן פניך מועדות?
ל'וורבאו'! (מקום הולדתו של חיימק'ה – שם היתה ישיבה טובה לצעירים) ענה חיימק'ה בהחלטיות.
חיימק'ה התפלל תפילת שחרית כותיקין, אכל ארוחת בוקר דלה, נטל עמו את תרמילו עם מעט בגדים שהיו בו, ויחד עם חבר בן גילו עזבו את סעמניטץ בדרכם לוורבאו.
אמו של חיימק'ה לוותה אותם, וכל הדרך מלמלה פרקי תהילים להצלחתו. כאשר הם יצאו מן העיר, ביקש חיימק'ה מאמו שתשוב לביתה. בתחילה היא סירבה, ורק לאחר ששכנע אותה שמכירים הם את הדרך והוא סמוך ובוטח באבי היתומים שינחה אותם בדרך הישר אל מחוז חפצם, נפרדה ממנו אמו בנשיקה אוהבת על הלחי, וכשדמעות זולגות מעיניה בירכה אותו שיגדל ויפרח לתלמיד חכם גדול.
זו היתה תחילת דרכו של חיימק'ה, ובסופה הפך להיות רבה של ירושלים, ה"ה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל.