"שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כ"ז, כ')
כותב האור החיים הק': "שמן זית" רומז לתורה הק' – מה השמן מאיר לעולם כך התורה; "זך" – שצריכים לעסוק בתורה לשמה; "כתית" – שצריכין לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם…".
ישיבת 'מרכז התורה' בשכונת תלפיות בירושלים היתה בנשיאות הגאון רבי חיים קריזווירטה זצ"ל גאב"ד אנטוערפן, וכל פעם שרבי חיים הגיע לארץ ישראל, היה מוסר שיעור בישיבה, כאשר אחד הבחורים היה ממונה מטעם הישיבה להביאו משדה התעופה בלוד הישר להיכל הישיבה.
אותו בחור ידע שבמשך שעת הנסיעה עם רבי חיים יוכל לדבר עמו בלימוד, ולכן כל פעם שהיה אמור לנסוע היה מכין את עצמו כמה ימים קודם לכן, לדעת את הסוגיא היטב כדי שיוכל לדבר בלימוד. פעם אחת שאל הבחור את רבי חיים קושיא בתוס' בסוגיה שלמדו אז בישיבה, באמרו שאינו מבין את דבריהם הקדושים של התוס'. רבי חיים שתק, ולאחר מכן אמר כי נהנה מאד מהקושיא, והיא באמת קושיה עצומה.
כשהגיע לישיבה ומסר את שיעורו, סיפר באמצע השיעור מה היה עמו בצעירותו כשלמד את דברי התוספות הללו, וכה אמר:
"הייתי אברך צעיר בעיר וילנא, ולמדתי את התוספות הזה, ולא הבנתי את דבריהם הקדושים. למדתי את התוספות עוד פעם ועוד פעם, ועדיין לא הבנתי את כוונתם, עד שהחלטתי ללמוד את התוספות מאה ואחת פעמים, ואז בודאי אזכה להבין. וכך עשיתי: למדתי את התוספות עוד פעם ועוד פעם, מאה ואחת פעמים, ישבתי על כך יום שלם וגם כמה שעות לתוך הלילה, עד שגמרתי ללמוד מאה ואחת פעמים. ובכל זאת, עדיין לא הבנתי. וזאת, למרות שבכל פעם שחזרתי שוב, התבוננתי שנית ונסיתי להבין יותר.
"לא ידעתי מה לעשות, הלא למדתי את התוספות מאה ואחת פעמים, ועדיין לא הבנתי כוונתם. החלטתי ללכת לבית הקברות, להשתטח על קברו של הגר"א זצ"ל, ולבקש רחמים שאזכה להבין את התוספות. וכך עשיתי, הלכתי לקברו של הגר"א, בכיתי והתפללתי והתחננתי שאזכה להבין את דברי התוספות, ומרוב בכיות ומפאת אפיסת הכוחות אחרי לימוד במשך יום שלם וכמה שעות לתוך הלילה, נרדמתי וישנתי על הקבר במשך אותו לילה.
"עם שחר קמתי משנתי ולא ידעתי היכן אני נמצא, עד שתפסתי את עצמי שנרדמתי וישנתי ליד קברו של הגר"א. הרהרתי שוב בראשי בדברי התוספות, וביחד עם דבריהם הקדושים נכנס למוחי פשט ברור ונכון בהבנת דבריהם".
סיים רבי חיים ואמר לאותו בחור בפשטנות אופיינית: "דאס איז יגיעה אין לערנען" – זוהי יגיעה בתורה. ללמוד מאה ואחת פעמים תוספות אחד, ואח"כ בכיות ובקשות להשי"ת שיזכה להבין… כך זכיתי להבין סוף סוף את דבריהם הקדושים של התוס'".
(אגעשמאקע ווארט, מתוך 'ומתוק האור')