"אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר י"ט י"ד)
אין התורה מתקיימת אלא…
רבי מאיר שמחה הכהן זצ"ל מדווינסק ה'אור שמח' 'משך חכמה' ועוד.
שקיעות בלימוד
שמעתי מאחד מתושבי דווינסק, שמרוב שקיעותו של הג"ר מאיר שמחה בלימוד היה נראה לפעמים באמצע שמונה עשרה שכל כולו שקוע בתורה ואינו יודע היכן הוא נמצא . מצאוהו פעם אחת שהרים רגלו על הספסל באמצע שמונה עשרה, והתחיל לחשוב בלימוד…
[וכעין המובא (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) על אמוראים, והוסיף רבנו, הג"ר ברוך בער אמר שהוא מבין את הבחורים שאינם מכוונים בתפילה עקב שקיעותם בלימוד]. (רשימות רי"כ)
השביע את שר הים
היה אחד מדווינסק שסיפר שבחורף הייתה מתרחשת לפעמים מערבולת של שלגים שעי"ז הנהר עולה על גדותיו ומציף את הסביבה, ונעשה מזה סכנה גדולה לתושבי אותה עיר, ופעם בשבת אחת קרה הדבר בדווינסק והייתה סכנה גדולה לכל עיר, והג"ר מאיר שמחה נעמד להתפלל, ואומרים שאמר שהוא משביע את השר של הים שזה יפסיק, ואכן הפסיק ועברה הסכנה מתושבי דווינסק. (צדיק כתמר יפרח עמ' ק"ל)
הנחני בדרך אמת
הביא רבנו כמה פעמים את מה שכותב הג"ר חיים שטיין בהקדמה לספר מקור ברוך להג"ר נחום ברוך גינזברג ז"ל: ופה מקום אתי? למסור מה ששמעתי מפיו הק' כשביקר פעם את הג"ר מאיר שמחה בדווינסק מצאו שהיה שמח ביותר וזחה דעתו עליו, ואמר לו שזה עתה נתחדש לו דבר נפלא לאמיתה של תורה, וכשנתנמנם קצת ראה בחלומו שבפלמיא של מעלה יושבים כל גדולי עולם ומשוחחים ביניהם שחסר עתה בעולם התורה מי שיכוון את האמת, ועמד הרשב"א ז"ל ואמר שבדווינסק יושב רב אחד ולומד וכיוון אל האמת יותר ממני.
למה לא גדלים הג"ר מאיר שמחה
בעידנא חדתא אמר רבנו: מפעם לפעם באים לכאן עם ילדים כישרוניים מאד ושואלים מה לעשות איתם? איך להתנהל איתם? ונשאלת השאלה להיכן הם נעלמים אחר כך? הרי היה צריך לצאת מהם 'הג"ר מאיר שמחה' אחד לפחות.
והשיב כנראה שהיצר הרע משקיע בהם כוחות רבים שלא ילמדו, ולא ישקדו על תלמודם, וכי כדי להיות הטוב בכיתה די לבעלי הכישרונות הללו ללמוד חמש דקות, וכך היצה"ר עובד חזק שילמדו 'רק כזית או כביצה' כלשונו. ולא צומחים להיות הג"ר מאיר שמחה!
אחד התלמידים שעמד בחדר אמר באוזני רבנו: שמא הסיבה שהיום לא צומחים גדולים לפי הכישרונות שבתוכנו הוא מטעם אחר, כיון שבימינו אנו שרויים בתוך עולם הזה, והרבה עינוגים, שכל אלו מפריעים לצמוח ולגדול כמו החכמים המופלגים בדור קודם.
רבנו לא דחהו כליל?, אבל שב ואמר: הם לא לומדים, כי היצר הרע מטפש? את האדם שיבזבז את ימיו, היצר הרע לא נותן לו מנוח ומכניס בו שטויות.
רבי שמעון יהודה הכהן שקופ זצ"ל ראש ישיבת גרודנא 'שערי יושר'
רבי שמעון יהודה הכהן שקופ נולד לאביו רבי יצחק שמואל בשנת תר"כ. כיהן כראש ישיבה בטעלז ובמאלטש ובגרודנא. נלב"ע ט' חשון ת"ש. חיבר את הספרים: שערי יושר' ו'חידושי רבי שמעון יהודה'.
הפגישה עם הג"ר שמעון
היה רגיל רבנו לספר שבעת שנסע מבריסק לשוויץ (קיץ תרצ"ז) הייתה לו תחנת בינים בוורשא. ושמע שהג"ר שמעון שקופ נמצא כעת בוורשא וממתין בחדר המתנה לרופא ד"ר פרישמן, מיד ניגש רבנו לשם ונתן לו שלום, והחזיר לו הג"ר שמעון שקופ שלום. מאורע זה השאיר חותם עז על רבנו, וסיפר זאת תדיר בהתרגשות, שזכה לראות את פניו ולתת לו שלום ולקבל שלום מהג"ר שמעון שקופ, וסיים בהתרגשות: אתם יודעים מי זה הג"ר שמעון שקופ?!
קודם נשים נזיקין
כשהחפץ חיים הקים את כולל קדשים, הוא פנה לג"ר שמעון שקופ שילמד ג"כ קדשים, וטען לו הג"ר שמעון שקופ שקודם צריך ללמוד נשים נזיקין ואח"כ קדשים.
ואמר רבנו שבאמת הג"ר שמעון שקופ היה המשפיע העיקרי על עולם הישיבות שהעיקר יהיה הלימוד בנשים ונזיקין, שכן עד אז למדו מברכות עד נדה, והג"ר שמעון שקופ שהיה בטעלז וחידש את שיטת הלימוד שלו שהתאימה בעיקר לנשים נזיקין שינה דבר זה, ותלמידיו הגאונים המשיכו כך בישיבותיהם גם כן.
יראת כבוד בשיעורים
הג"ר שמעון שקופ היה צדיק גדול, וסיפרו שהיה לומד לפני שחרית 'שערי תשובה'. וסיפר לי תלמידו הג"ר שרגא גרוסברד שלכל הבחורים הייתה יראת כבוד גדולה ממנו. כשהיה מוסר שיעור היו באים כל בני הישיבה והיה כזה שקט שאפילו קול ציוץ לא נשמע, ואף אחד לא העיז להתערב במהלך השיעור. היחידי שהתערב היה הג"ר שמואל רוזובסקי [וגם כשהגיע הגר"א קוטלר למסור שיעור בישיבת לומזה התערב הג"ר שמואל באמצע השיעור]. (אעלה בתמר מתורת בריסק עמ' רכא)
לא היתה שואה
היה רגיל רבנו לומר, שהחזון איש אמר שכל זמן שהיו בחיים הג"ר שמעון שקופ והג"ר ברוך בער שהיו יגעים בתורה מאד, לא הייתה יכולה להיות השואה באירופה. (צדיק כתמר יפרח עמ' קמד)
מחברות השיעורים
סיפרו בני רבנו כי בעולם הישיבות התגלגלו מיד אל יד מחברות שיעורי הג"ר שמעון שקופ, וגם רבנו ישב והעתיק אותם בכתב יד במחברת, מגודל צמאונו לדברי תורתו של הג"ר שמעון שקופ.
המשגיח הג"ר שלמה הרכבי
שמעתי מהג"ר שרגא גרוסברד, ששמע מהמשגיח דגרודנא הג"ר שלמה הרכבי בשם המדרש (ל"מ כעת) – שיש ציפור אחת שרגישה לריחות [וצריך לדעת שבד"כ בעלי חיים לא רגישים לריחות רעים כבני אדם, חוץ מאותה ציפור שרגישה לריחות], וסובב הקב"ה שלציפור זו בעצמה יהיה ריח רע, ולכן כל מקום שהיא נמצאת היא מואסת בו, ונודדת כל הזמן למקום אחר וכו', כי חושבת אולי מקום אחד יהיה יותר טוב, אבל גם שם יש ריח רע ויוצא שלכל מקום שהולכת מרגישה שיש שם ריח רע, רק לא משערת לעצמה שהריח בא ממנה.
וזה משל לבני אדם שתמיד תולים את הבעיה באחר, ורק לא בעצמם. אדם עושה לא בסדר, אח"כ בא למקום אחר וגם שם עושה לא בסדר, וכשקשה לו ולא מסתדרים הענינים במקום, הוא מתאונן ואומר המקום לא טוב… במקום להבין ש'הוא' לא בסדר. (מזקנים אתבונן ח"ג עמ' 36)
כח התמדה
סיפר לי הג"ר שרגא גרוסברד, כי בישיבת גרודנא למד איתו בחור אחד אטום הבנה לחלוטין, דרכו של אותו בחור הייתה לגשת לבחורים לשאול פשט פשוט בזה ובזה וכו', והתאמץ הרבה! ובסוף יצא ממנו תלמיד חכם גדול וגם נעשה כאן בארץ ישראל רב קהילה [ונכדו של הת"ח הנ"ל סיפר על התמדתו של סבו, שכאשר היה מגיע לדבר עם סבו כאן בארץ ישראל, פעמים רבות היה גוער בו אוועק אוועק (-תלך מכאן)כי רצונו ללמוד]. (מאחורי הפרגוד עמ' 399)
מתוך הספר: כאיל תערוג –
1/176