"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ" (שמות ל"ה, ב')
בית הספר לבנות בלוס אנג'לס. 43 בנות בגיל 12-14 נסעו ל'מחנה' לשבת, נסיעה של כחצי שעה. הן יצאו אחרי חצות, כשלוש וחצי שעות לפני שקיעת החמה, אך נתקעו בכל מיני עיכובים והגיעו 10 דק' אחר שקיעת החמה בבין השמשות. והנה בשבת ילדה אחת נעקצה ע"י עכביש והיה פיקוח נפש והוצרכו לנסוע עמה בשבת לבית הרפואה. הילדות בכו על חילול שבת שנעשה על ידן. המנהל מעוניין לקיים אסיפת חיזוק, מה לומר להן שיקבלו על עצמם בעניין שבת, ומה הרב אומר על עצם הענין, הלא דבר הוא?
- שיקבלו את השבת בכל שבת קודש 2 דק' לפני הזמן. וזה אונס שרחמני' פטריה. אח"כ הרב בירך אותן שיזכו לגדול כבנות טובות בצניעות טהורה, ושלא יהיה יותר דבר כזה. וכאשר שמע הרב שהן בכו, פרץ גם הוא בבכי…
אשה הדליקה בשוגג חשמל חמש דקות לאחר שקיעת החמה של מוצ"ש, מה דינה?
- היא חייבת אשם תלוי. שבעלה ילמד הלכות שבת, וכיון שהיא הגורמת ללימודו הווי כפרה בשבילה. [והסכים רבינו שגם אפשר שמהיום תנהג תוספת שבת חמש רגעים יותר].
יהודי שחזר בתשובה, שעבד לפני כן גם בשבתות. הוא עשיר גדול וחלק מרכושו מעבודה ביום שבת, ואינו יודע את החלק והסכום שבא משבת. מה יעשה כעת האם יתן חלק שביעי, ומה יעשה עם החלק הזה יזרוק לים המלח או לישיבה? מדינא אין איסור, כי לא יודע כמה ואיך היה, אבל הוא רוצה כפרה, אז שיתן חלק שביעי מנכסיו לצדקה, ועפ"י דברי הרמב"ם פ"ו משבת הי"ח.
עובדות וענייני איסור השתמשות בחשמל ועירוב לשבת ועירוב תחומין
א' תזריע כ"ה ניסן תשנ"ו. הרבנית סיפרה לי כי בליל ש"ק רבינו התעורר באמצע הלילה, ואמר לה כי חלם שלא סגרו את המים של חול [וממילא לא פתחו את הדוד של שבת] ושבעקבות כך היה ויכוח היכן יאכלו את סעודת שבת, ומהוויכוח הוא התעורר, ושאל אותה האם סגרה המים. ואכן, באמת שכחה לסגור את המים, כי תמיד כאשר הרבנית ממלאת את הדלי לנט"י של סעודת הלילה, כיון שרבינו נוטל את ידיו בחדר שסועד, בשעה זו היא מבחינה ובוחנת האם הזרם קלוש ויודעת שהם המים של הדוד, ובאותו ערב שבת הנכדה מילאה את הדלי. וממילא לא הבחינה בדבר. ע"כ שמעתי מפי הרבנית.
- אמר לי רבינו זצוק"ל: בזמן שאבא היה חי איתנו, רוב התושבים ברחוב רשב"ם לא השתמשו בחשמל לא כשר, וכן היה ברחוב בו התגורר החזון איש בחייו, אבא לא אמר אף פעם מילה על כך, אבל ההשפעה היתה ממילא. אגב, אבא ז"ל אמר, כי יש ג' משפחות שהתגוררו ברחוב רשב"ם, שבגלל שהתגוררו כאן הצליחו עם הילדים [רבנו מנה את שמותם]. המשיך רבינו: בשעתו בקום המדינה היו עושים פעולות ומקרבים רחוקים, ולהחזו"א היה מאד נחת רוח מכך ועודד את זה, פעם אחת בא אחד שאני מכירו, ואמר כי עושה פעילות העושה פירות, והחזו"א מאד נהנה, אבל כיון שאמר שזה מפריעו בלימוד, אמר לו החזו"א שיפסיק עם זה, כי ההשפעה של זה שלומד היא הרבה יותר!
רבינו אמר: ר' בינוש פינקל סיפר פעם, שהרי החזו"א החמיר לקרוא לאור הנר גם בלאמפ, ור' בינוש ידע מדעתו זו אך לא החמיר, והנה בליל שבת למד לאור הלאמפ והתחיל אור הלאמפ לרדת למטה למטה עד שלא יכול היה ללמוד, והלך ברחוב להתאוורר קצת, וחזר וראה שהלאמפ דולק טוב, ושוב למד והתחיל הלאמפ לירד מטה מטה ושוב לא יכול היה ללמוד, ובא להחזו"א ושאלו וכי יש לו עסק עם רוחין ושדין… אבל בסוף התברר שהלאמפ במקום סגור והאש נחנקת, ולכן כאשר הלך ועזב והדלת היתה פתוחה נדלקה האבוקה, וכאשר חזר וסגר את הדלת נחנקה האש.
אמרתי: סיפר לי ר' דן אונגרישר שהוא קרובו של ר' יעקב הלפרין ושאלו פעם אחת: "הרי אתה חסיד צ'ורטקוב, איך נהיית כל כך דבוק בחזון איש?" ענהו ר' יעקב משום מעשה שהיה, שפעם אחת הוא הביא את החזון איש לצפת במכונית שלו, והחזו"א בדק את העירוב וראה שלא בסדר. "הוא לא הודיע לרב כדי לא לפגוע בו, אלא הלכנו שנינו עם פטיש וכלים ותיקנו את העירוב ומאז דבקתי בו"…
- אני הייתי עמהם ואני זוכר זאת. ובימים ההם, הרב בצפת זצ"ל אז היה מהתלמידים המבוגרים לשעבר בישיבת לומז'א, אחרון התלמידים המבוגרים שעלו מהגולה. כאשר הוא היה כבר חתן, גם אני ור' בערל וינטרוב היינו חתנים, ואמר עלינו – 'הם יכולים להיות נכדים שלי'… הוא היה מטובי הבחורים. וכך גם בבני ברק אע"פ שהאחריות של העירוב היתה על הרב דפה, בתחילת בואו של החזון איש לבני ברק הוא היה הולך עם כלים – ובצוותא עם רבי זליג שפירא בדק את העירוב וגם מתקנו איתו יחד.
סיפר רבינו: בכל יום החזו"א הלך לטייל לבריאותו, ובשבת לא הלך לכיוון שיש שם חילולי שבת, כי לא רצה לראות, ומסתמא הי' לו עוד חשבון, שאם רואה צריך למחות, כי אפשר שיש מהם שעל ידי מחאה שלו זה היה עוזר.
שאלתי: ידי"נ נקלע למצב קשה בעסקים, מה זכות יעשה, והוא בעל צדקה עצום?
- שיתן לגנרטור של שבת בקרית ספר
כמה יתן?
- זה הוא יחליט כמה שיתן…
חשון תשע"ג. בשכונת רמת אלחנן הודיעו כי אין גנרטור בשבת זו, ויהודי יר"ש שואל, שכיון שיש לו אקווריום עם דגים ואם לא ישתמש בחשמל הם ימותו, כיצד ינהג?
- הראה רבינו שבספר הזכרונות שלו [שכתב לעצמו מזכרונו מה ששמע מהחזו"א] כתוב בשם החזו"א, שמשום כבוד הבריות התיר להוריד מים של בית הכסא, ואולי זה דומה לזה, אבל אינני רוצה לפסוק הלכה למעשה, שישאל את רבי אהרן לייב. הוא שאל את מרן הגראי"ל ואמר שאסור.
עד כמה נחשב 'הוצאות שבת ויו"ט' למאור ולקירור, שהקב"ה משלמן?
ש"ק שמות כ"א טבת תשס"ו. פלוני שואל אם יחבר את המזגן לגנרטור שבת יעלה לו כל חודש 700 ₪ וזה הרבה כסף. המדובר באברך שכמעט זה הסכום מה שמקבל בכולל, מאידך הרי אמרו חוץ מהוצאות שבת ויום טוב?
- אם כוונתו לשבת [לכבוד שבת] יחבר הגנרטור למזגן.
הוראות כלליות בענייני שמירת שבת קודש
מעשה שהיה. יהודי חילוני השתתף בתפילה בבית הכנסת נתנו לו עליה בשבת, ונדב ב'מי שברך' 300 ₪. בסיום ה'מי שברך' הוציא מכיסו כסף, הניח על הבימה והסביר: "אינני תושב האזור אם לא תקבלו עכשיו, לעולם זה לא יבוא". הם מחו עליו שהיום שבת, אז הותיר והניח את הכסף על הבימה. האם זה חילול השם ליטול את הכסף שלו (בצאת השבת)?
- הוא צריך לקיים את נדרו ובשביל כך יטלו, ולענין חילול השם יצאו ידי חובה במחאתם.
יהודי חופשי בפתח תקווה המסייע לגנרטור, הוא רחוק מאד מהיהדות ומעוניינים לדבר אתו ולקרבו, מה לומר לו, באיזו מצווה יתחיל?
- שבת. ואכן, אם תאמרו לו לשמור את כל הלכות שבת לא ישמור כלום, בגדר 'תפסת מרובה', אז שילמדו עמו הלכות שבת, וזה ייתן לו שייכות וטעם בשבת.
חילוני שאל היכן יש מכולת, והרי כאשר יאכל לא יברך, האם מותר לומר לו היכן המכולת, וכדי שלא תהיה שנאה אולי שיגיד שאינו יודע היכן המכולת?
- "איני יודע" אין זה שקר, כי תניא "למד לשונך לומר איני יודע" – כי לא יודע כל הפרטים וכדו', אבל לגבי כאן מניין לו שהוא יאכל, אולי ייתן לאחר, אבל, אם בשבת עוצרת מכונית והנוסע בה שואל היכן רחוב פלוני – אסור לומר, ואף שעל ידי זה יעצור כמה פעמים וירבה לעצמו בחילול שבת, זה לא ענייננו.
נכנס יהודי ושאל: אומרים בשם החפץ חיים, שאמר לבתו שאוכל של שבת לא מזיק, האם יש לסמוך על כך למעשה?
- חייך רבנו ואמר: אולי כאשר החפץ חיים אמר, זה לא הזיק. מענין לענין המשיך רבנו: שמעתי על בנו של רבי חיים מוולוז'ין – רבי יצחק, כי היתה לו ידיעה ברפואה, ושאלו אביו האם מותר לו לאכול קוגל בשבת, והשיב לו שזה יכול להזיק לו, ואמר ר"ח שלכבוד שבת זה לא מזיק, ואכל ולא הזיק. ושוב בשבת הבאה שאלו ואמר: 'נו, לך אבא הרי זה לא מזיק' ואכל והזיקו. ואז אמר ר"ח: בשבת שעברה שסברת שזה מזיק אבל אכלתי לכבוד שבת, לא הזיק לי, אבל בשבת זו שאמרת – שלי זה לא מזיק, זה הרי באמת כן מזיק, והזיק לי.
(מתוך הספר 'כל משאלותיך')