סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: מעשה שהיה בתקופת לימודיי בישיבת סלבודקה, בבחור צעיר שהגיע מבית חסידי ונכנס ללמוד לישיבה.
לאחר השבת הראשונה שעברה עליו בישיבה, הוא ניגש אליי ואמר: "אני עוזב עכשיו את הישיבה!"
כשהתעניינתי על מה ולמה, השיב שהוא איננו מסוגל לסבול את העובדה שבקבלת שבת לא מזמרים בישיבה את הפזמון ׳לכה דודי', ואומרים אותו בצורה יבשה… "אני הגעתי מבית חסידי, ואינני מבין כיצד יתכן לא לשיר בקטעים אלה", אמר.
הבחור ההוא היה מוכשר מאוד, וישיבת סלבודקה דווקא התאימה לו מאוד. מה עשה הקב״ה? – באותו לילה הנתקף הבחור בהצטננות, וחומו עלה. כיון שכך, נאלץ להישאר ב׳חדר החולים' של הישיבה עוד יום־יומיים על מנת להבריא ולחזק את גופו.
והנה, אחד הבחורים שידע על המצוקה הקיימת בליבו של הצעיר, החליט לעשות מעשה. הוא ירד לרחוב רבי עקיבא, נכנס לקיוסק וקנה עבור החולה עוגה ובקבוק גזוז. במחירי הימים ההם, עלתה העוגה פרוטות אחדות, והגזוז עוד 2 פרוטות. זה הכל.
נכנס החבר לחדרו של הבחור החולה והגיש לו את העוגה והשתיה. היוזמה הברוכה הזו התקבלה אצל הצעיר בהתפעלות רבה. לפתע הוא ראה שבסלבודקה דואגים לחברים, שיש מי שדואג לו, והבין שיש לו עדיין מה לעשות בישיבה… והחליט להישאר.
ומה קרה בסופו של דבר? – במשך השנים שלמד בישיבה עלה הבחור בצורה מופלאה בתורה וביר״ש, וגדל וצמח לאילנא רברבא, והגיע לדרגה עצומה, עד שכיום הוא נחשב לאחד מגדולי התורה המיוחדים שבדור. ומי ׳אחראי׳ להבאתו למדרגה שכזו? – הבחור שירד לרחוב רבי עקיבא וקנה את העוגה והגזוז.
ראו נא גם ראו את המעשה הקטן שעשה הבחור, ואילו זכויות הוא רכש באמצעותו.
והקב״ה שילם גם לבחור שקנה את הגזוז…
יום אחד, כשהיה הבחור החסידי בדרכו מהפנימייה אל בית המדרש, ניגש אליו אדם ושואלו האם הוא מכיר בחור פלוני, ונקב בשמו. היה זה הבחור שקנה לו בזמנו את העוגה והגזוז, והאדם ששאל עשה זאת לצורך שידוכין.
כמובן שמיודענו מילא מיד את פיו בדברי הלל, שירות ותשבחות, וקשר כתרים של כבוד והערכה לבחור שאודותיו ביקשו לברר, ואף סיפר לאבי המשודכת מה עשה לו הבחור ההוא בזמנו, ואיך עודד אותו על ידי קניית המטעמים. האבא שמע את הדברים, התרשם מאוד, ועוד באותו יום נגמר השידוך.
נחזור שוב: כמה עלתה העוגה? – פרוטות אחדות. מה היה מחירו של הגזוז? – 2 פרוטות. ומה רב ועצום היה השכר ששילם השית לבחור!
גם זה אחד הפירושים לשאלתו של ה'חפץ חיים' על מה שאומרים ׳אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות׳ – ושאל הח״ח, ממה נפשך, אם יש לנו זכויות ומגיע לנו להיכתב בספר זכויות – הרי הקב״ה יכתוב ממילא; ואם אין לנו זכויות – מה שייך להתפלל על כך?!
ולפי מה שאמרנו אפשר להסביר, שאנחנו מתפללים שה׳ יגלגל עלינו מצבים כאלה שאצלנו הם אינם בגדר ניסיון גדול, אלא ׳מעשה רגיל׳ שכל אחד מחויב לעשותו, אבל במציאות – נחשב הדבר כזכות גדולה, בשל הקידוש שם שמים שיוצא מכך. כמו המעשה הנ״ל, שבזכות עוגה וגזוז הצליח הבחור להצמיח את אחד מגדולי התורה שבדור.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן)
2/712