"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג', י"ט)
כתב מרן החפץ חיים בספר 'תורת הבית' שגזירת 'בזעת אפיך תאכל לחם,' לא נגזרה על מלאכה יותר משמונה שעות עבודה ביום, וכמו שכתב הרמב"ם 'עוסק במלאכתו שליש היום'.
יש יחידי סגולה שניצלו מגזירה זאת, אך רובא דרובא נכללו בפתקא זאת, אך לא אכלנו כ"כ הרבה מעץ הדעת שנשחיר ימינו ושנותינו להבל ולריק. המידה הגדושה ביותר של קללת חטא עץ הדעת, היא לעסוק במלאכה באופן שזה יכול להגיע עד שמונה שעות ביום בלבד. תשע שעות ועשר שעות זה כבר 'עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם'. הקב"ה נותן פרנסה ע"י שמונה שעות בלבד. אם אין מזה פרנסה, תחליף לפרנסה אחרת כמ"ש בפרי הארץ.
יש דרייווער הטוען שמוכרח לו מאה וחמישים אלף דולר לשנה, ולזה מוכרח לו לעבוד י"ב שעות ביום, הרי הוא מאבד צורת אדם וצורת יהודי, רחמנות גדולה על יהודי כזה. לדברי החפץ חיים עליו לחפש פרנסה אחרת. יהודי שלא נשאר לו זמן ללמוד ולהתפלל כראוי ולחנך בניו ובני ביתו כראוי, לא בזאת בחר השם. ומי שכן עובד יותר משמונה שעות, הרי הוא דכתיב "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה"…
והוא פלא שאינו מתבייש לספר שהוא עובד יותר שעות, והלא מי שלוקח תרופות לעצבים ברי הוא שמתבייש לספר לאחרים שאינו כשאר בני האדם, ואיך אינו מתבייש לספר שהוא משוגע ועובד יותר שעות. מבהיל על הרעיון.
אם יש משוגעים כאלה, צריך להתפלל עליהם לא בברכת ברך עלינו אלא בברכת רפאינו 'והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו, יהי רצון שתשלח במהרה רפואת הנפש מן השמים לכל אלו החושבים שלהתפרנס צריך יותר משמונה שעות'.
יהודי פיקח משאיר לנפשו כמה שעות ביום לגן עדן יהודי.
ואפי' אם הבוס אומר שתעבוד שעות נוספות וישלם לך בכפליים, תשיבנו 'אני אינני משוגע'. אע"פ שכתב הכסף משנה שמותר לעבור את הים לצורכי פרנסה אע"פ שהוא מקום סכנה, דכתיב 'ואליו הוא נושא את נפשו' בשכיר יום, משמע שלצורך פרנסה עושים דברים שהם סכנה. אך אעפ"כ לא הותר להשתגע בשביל פרנסה. אלא שדרך האדם שהוא נבהל להון, ויש לאדם תאווה ובהילות לממון המיותר, כיון שהבוס משלם כפליים והוא מביא את הכסף הזה לביתו, ונדמה לו שהוא מרוויח, אך סופו של דבר שעד ראש השנה הבא ילך כל הכסף המיותר הזה או לרופא שיניים או לאינסטלטור וכדו', כי הקב"ה אינו חשוד שינהיג אותנו באופן של שגעון.
הרב הכולל והראשון של ניו יארק היה רבי יעקב יוסף זצ"ל, לאחרונה נתפרסמו ניסים ונפלאות אצל הנוסעים על קברו סמוך לברוקלין, ורבים נוסעים ביום היארצייט כ"ד תמוז.
בפרשת כי תבוא בתוכחה כתיב 'והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה', אם יראה, מסתמא הוא עם עיניים?
וביאר רבי יעקב יוסף שיש שני מיני משוגעים, רוב משוגעים הם מחמת שחסר להם דעת ושכל, אך יש משוגע היוצא מן הכלל, כדוד המלך ששיחק כמשוגע אצל אכיש מלך גת, יש שלפעמים צריך אדם לעשות עצמו משוגע. החילוק בין שני המשוגעים הוא פשוט, שהראשון אין לו צער משגיונותיו, אין לו עגמת נפש ממה שהוא משוגע, כי הוא נמשל כבהמות נדמו. אחרים מצטערים ממנו ולא הוא עצמו. או יתכן שהוא מסתכל עלינו כמשוגע. אך המשוגע השני מצטער מאד לנהוג כך כמשוגע. אדם שהוא בר דעת ומוכרח לנהוג בשגעון יש לו עגמת נפש, משא"כ אחרים הרואים אותו שמחים בהצלחתו שיתפטר מצפרני הרשעים. וכך נהגו אבותינו בכל שנות הגלות להנצל מצבא אוסטריה וכדו', עשו עצמם כחולה ומשוגע. וזהו חלק מהתוכחה 'והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה', היינו לא שתהפך ממש למשוגע ח"ו, אלא 'אשר תראה' אתה תשים לב לשגעון שאתה מוכרח לעשות לעצמך.
עד שאמרו 'יעמוד מי שירצה'
והסביר זאת ע"פ משל ממעשה שהיה בהיותו נער צעיר ויצא מבית המדרש בשבת אחה"צ וראה חבורת ילדי העיר בני גילו ששים ושמחים, ואומרים שיש משוגע בעיר..'. ושאל את הילדים, האם זה איש משוגע הוא, והלא אני מכיר אותו מימים ימימה והוא נורמלי כאחד האדם? והשיבו לו הילדים, שבשבת זו בקריאת התורה קראו התוכחה, וחיפשו מי שיעלה עליה בתורה בקריאה זאת- כמו שנהגו הקהילות לקרוא לעליה לאחד המתפללים. ולא רצו לעלות. עד שאמרו 'יעמוד מי שירצה', ובסוף החליטו לקרוא התוכחה בלי עולה כלל, ורבים תפסו על זה איך קוראים בלי ברכה. והיו מהקהילות שזה היה חלק מההסכם עם המשמש שהוא יעלה בקריאת התוכחה.. עד שיש קהילות שמצאו עצה, שהכריזו לפני שבת שכל המסכים לקנות עליה זאת, יקבל רובל. וכך נהגו באותה העיר. וסיפרו הילדים שזה האיש הוא ממש משוגע, כי קנה העליה של תוכחה הן בבית המדרש הגדול, ולאחר כשתי שעות עלה שוב בעליה זאת בבית הכנסת הקטן, ולאחר מכן פעם שלישית בביהכ"נ של החייטים, וכך בשישה בתי מדרשים עלה בעליה זאת, ועשה שישה רובל היום הזה. הילדים אמרו עליו שהוא משוגע, הגם שעשה כסף, אך מי שעושה כסף מתוכחה הוא משוגע ממש.
מספר רבי יעקב יוסף זצ"ל: בהיותי אז ילד קטן לא הבנתי את דברי הילדים כ"כ. אך בחלוף שנים רבות ראיתי אנשים ששולחים את ראש המשפחה לאמריקה [דאז] או לדרום אפריקה שיעבוד שם זמן רב ויוכל לשלוח למחיית ביתו לאירופה מעטפה עם דולר או שניים. והייתי אומר לאלו המשפחות, שאילו היו יודעים איזו 'תוכחה' אביהם צריך לעבור שם באמריקה, הן בגשמיות והן ברוחניות, היו מבינים שהם ממש משוגעים כמו האיש הנ"ל שעשה שישה רובל מקריאת התוכחה. כי הוא נוסע למרחקים והוא לבדו בלי ביתו וילדיו, ועוסק במלאכתו מצאת החמה עד צאת הנשמה, וישן ברחובות קריה לחסוך לשלם למקום לינה, וכל עיקר יהדותו תלויה על בלימה, הרי הוא ממש משוגע שעושה כסף מתוכחה. וכן בימינו מי שטועה לומר שהוא נצרך לסמארטפון טרף לצורך פרנסתו, אין לך משוגע גדול ממנו שעושה כסף מהתוכחה.
וזהו חלק מתוכחת הגלות, והיית משוגע מהנהגה זולה כזאת, שחי כמשוגע עבור דולר, ממראה עיניך אשר תראה, שתראה את השכן שנוסע לאמריקה ושולח כסף, לכן גם אתה נוסע.. וברוך השם בימינו אין צריך להיות כ"כ משוגע בשביל לנסוע לאמריקה.
כמו תוכחת 'והיית משוגע'
וכן כתב באגרא דכלה על קללת 'ואכלתם בשר בניכם ובנותיכם' הם אלו שעוסקים במלאכתם יתר על המדה, ואין להם זמן לחנך בניהם ובנותיהם. הרי הוא ממש כאוכל בשרם רח"ל. וכל זה עם תירוץ של 'פרנסה'. כמו תוכחת 'והייתם משוגע' שנתקיים בו עם תירוץ של פרנסה. כי הוא אוכל פרנסה על חשבון חיי בניו ובנותיו לנצח נצחים.
וכמשל הנ"ל שאמרו הילדים שהוא משוגע על שהתפרנס מהתוכחה, כמו כן בתוכחת והיית משוגע, אין אתה צריך להחליט שאתה מקבל על עצמך תוכחה זאת. תן לאחרים להיות משוגעים, אלה ששמחים שיש להם שישה מקצועות ביד, ופותחים ברזים נוספים מדי יום ביום לאותה חבית של משקה, ונדמה להם שהרוויחו עוד ועוד.
אנו יושבים כאן וצוחקים מאחרים, צריך לרפא את עצמנו, לכל אחד יש מעט מזה השיגעון, והרי כל משוגע צריך ללכת להתרפא לקחת כדורים ותרופות, ואלו הם הספה"ק שמלמדים אותנו ליישב דעתו ולהסתכל על התכלית הנצחית, ולחזור להתרפא ולהיות אדם נורמלי.
אם יעבוד שעה אחת בלבד
להיזכר שבאמת הקב"ה הוא לבדו זן ומפרנס לכל, והוא לא מבקש ממני יותר משמונה שעות עבודה. לא כמו שחשב עד היום שהוא מפרנס עצמו ולכן עבד י"ד שעות, כשיחזור לחובות הלבבות שער הבטחון ויבין שהקב"ה לבדו מפרנס, אלא שביקש 'וברכתיך בכל אשר תעשה' ותכין ברז לחבית הפרנסה, וגם בזה לא ירמה את עצמו, כמ"ש הרמב"ן שההתעסקות שלנו צריכה לכסות את הנס, אם יעבוד שעה אחת בלבד, הרי מרמה את עצמו, אא"כ זכה למדרגת הבעש"ט [ויתכן מאד שכך] שהוא חי בדרך נס ומספיקה השתדלות של רגע. והחזו"א הוסיף שאין צריך להדר ולכסות כל הנס שלא יהיה נס נגלה, בריבוי גדול של השתדלות, אלא מספיק לכסותו בשני שליש, לדוגמא אם צריך ג' אלף דולר לחודש לפרנסתו, יעסוק במלאכה שנדמה שמתפרנס ב' אלף לחודש.
כי מספיק לכסות את הנס עד שני שלישו. והח"ח פסק שבח' שעות עבודה בוודאי יוצאים ידי חובת השתדלות. כל מה שיותר מזה, נכלל בתוכחת 'והיית משוגע'.
(מתוך 'ממשקה ישראל' אב תשע"ח)