אדם הזקוק לשידוך, או לעבודה, או שמעונין במשרה כלשהי, פעמים שנמשך אחר עצת היצר הרע, ומתיר לעצמו לעבור על איסורים שונים, קלים וגם חמורים, כאשר שלפי דעתו באופן זה יֵראה יפה יותר, או יֵחשב חכם יותר, מערב בדעת עם הבריות, וכדומה, ואזי ישא חן בעיני אחרים.
ושתי טעויות יש בדבר: האחת, שהכל נגזר מלמעלה, והשידוך כבר נקבע , כידוע, ארבעים יום לפני יצירת הולד, וכן מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. וכל מה שמוטל על האדם לעשות, זוהי ההשתדלות בדרכי הטבע להגיע אל מה שנגזר עליו. והשתדלות כזו – של עבירה – בודאי אינה מוטלת עליו.
והדבר כרוך גם בחסרון באמונה, שהרי כולנו מאמינים בני מאמינים שהשי"ת משגיח על כל הברואים, והוא המזמין להם את צרכיהם ומחסורם, וכל דבר קטן כגדול, מאת ה' מן השמים הוא. ואם גם אדם זה מאמין כן – היתכן שיסבור כי 'בזכות' שעבר על איסור יקבל יותר, וימלא השי"ת את משאלותיו?!
והטעות השניה – אם נבדוק לעומק, נגלה כי אדרבה, ההקפדה על ההלכה, ושמירת המצוות, היא הגורמת לנשיאת חן בעיני אחרים, שרואים את תומתו ויושרו, וחפצים לקבל אדם כזה לחברתם.
ואם יראה אדם שישנם כאלו המתרחקים ממנו בגין מעשיו הכשרים, יבין כי בודאי הדבר לטובתו, שהשי"ת מרחיק ממנו את האנשים הבלתי ראויים, לבל יפול בגורלם.
[תפארת אדם פרק א]