מי שלא מבין הספירה האם יכול לברך?
- שאלה: בשכונתי גר עולה חדש מרוסיה, ואני מלמדו להתפלל ולברך לפני האוכל ולפני קיום המצוות – האם עלי ללמדו גם לספור ספירת העומר בברכה?
תשובה: מצות ספירת העומר שונה מכל שאר המצוות הנעשות ע"י דיבור, כגון: קידוש, תפילה והבדלה. שבשאר המצוות, אפילו מי שאינו מבין כלל את פירוש המילים יכול להתפלל ולקדש (עי' שו"ע או"ח סי' קצ"ג ס"א, משנ"ב סק"ה ושעה"צ סק"ג), כי סוף סוף הוא אומר את הברכה. מה שאין כן בספירת העומר, שהמצווה היא למנות הימים, א"כ אין די באמירת הספירה אלא צריך להבין מה שאומרים כדי שיחשב סופר, וכמו שכתב המשנ"ב (סי' תפ"ט סק"ג בשם "שולחן שלמה"). שנשים שאינן יודעות פירוש המילות אינן יכולות לספור. והטעם מפני שיסוד מצוות ספירת העומר הוא למנות את היום, ומי שאינו יודע מה הוא אומר הרי אין הוא מונה כלל (וע"ע משנ"ב שם סק"ה, ושעה"צ סק"ו).
יום ראשון או יום אחרון
- האומר "היום יום ראשון בעומר", לא יצא, שאין במשמעותו אלא שזוהי התחלה של ספירת העומר, אבל אין בזה מספר ("ארחות רבינו " ח"ב עמ' צ"ד, בשם ה"חזון איש" זצ"ל).
האומר "היום יום האחרון לעומר", לא יצא כיון שלא אמר כלל מספר, וכן אם אמר "היום חמישה ימים לפני האחרון" לא יצא ("הליכות שלמה" פסח פ' י"א ס"ב, בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ו"סדר פסח כהלכתו "ח"ב פ' י"א, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל).
מסופק איזה יום
- כעין זה מצינו לגבי מי שנמצא בדרך ואינו יודע את יום הספירה, ואומר: "היום או שמונה ימים או תשעה". דדנו האחרונים האם יכול לברך על ספירה זו כיוון שממה נפשך יאמר את הספירה הנכונה, או שעל ספירת ספק אין מברכין?
וכתב בספר "דבר אברהם" (ח"א סי' ל"ד) שכיוון שיסוד מצוות ספירת העומר הוא לספור ולמנות את אותו היום, אם כן, מי שמסופק איזה מנין היום, אין זו ספירה כלל, ומיישב בזה קושיית הראשונים למה לא עושים ספיקא דיומא לספור פעמיים כל לילה, ועכ"פ למסקנה כתב שמראשונים משמע שזה כן נחשב לספירה.
הנוסע מעבר "קו התאריך"
- מי שספר עשרה ימים, ונסע אל מעבר "קו התאריך", ושם צריכים לספור עשרה ימים, אין צריך לספור שוב אותו יום, מכיוון שכבר ספר מאתמול ספירת יום זה, ולמחר ימשיך לספור כרגיל.
אבל אם בא לכיוון השני, ומחמת כן חיסר יום א', הרי זה כחיסר יום א' וימשיך לספור בלי ברכה (הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל).
נשים במצות ספירת העומר
- נשים פטורות מספירת העומר, כיון שהוא מ"ע שהזמן גרמא. וכתב המשנ"ב (סי' תפ"ט ס"ק ג') שאפילו לפי מנהג האשכנזים שנשים רשאיות לברך על מ"ע שהזמן גרמא, בכל זאת על ספירת העומר לא יברכו, כיון שהן בודאי יטעו יום אחד וישכחו מלברך.
אולם אשה שמדקדקת במעשיה, ויודעת בעצמה שלא תשכח, יכולה לברך על ספירת העומר, ומן הראוי שתעשה סימנים בביתה לזכור לספור בכל לילה ("ארחות רבינו "ח"ב עמ' צ"ד, וספר "הל' חג בחג" בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל), ואמר לי אאמו"ר זצ"ל שכן נהגו במדינות אשכנז.
ש"ץ שטעה והציבור צעקו המספר
- שאלה: מעשה בש"ץ אחד שספר העומר בקול, וטעה ואמר המספר של אתמול, וכמה מהציבור צעקו את המספר הנכון, האם הם יכולים עדיין לספור עם ברכה?
תשובה: כתוב בשו"ע (סי' תפ"ט ס"ד) "מי ששואל אותו חברו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה", וכתב המשנ"ב (ס"ק כ') שדוקא אם אמר "היום", אבל אם אמר המספר ולא אמר היום, לית לן בה עי"ש. ולפי"ז אלו שרק צעקו המספר לחוד, עדיין יכולים לספור עם ברכה, אבל אלו שצעקו "היום כך וכך" לא יכולים לספור בברכה, היות שיש כאן ספק אם יצאו או לא (דאולי לא רצו לצאת בזה), ויבקשו מאחר להוציאם בברכה.
וכל זה בשבוע הראשון, שעדיין לא הגיעו לשבועות. אבל אם זה ימים שיש בהם גם שבועות, אפילו אמר "היום כך וכך ימים", עדיין יכול לספור בברכה, אפילו באותו יום, דכיון שלא הזכיר השבועות, מוכח שאין בדעתו לצאת בזה (משנ"ב ס' תפ"ט כ"ב ,ושעה"צ שם). ולפ"ז אם אמר "היום ל"ג בעומר", מכיון שלא הזכיר שבועות כלל יכול לחזור ולספור בברכה.
ש"ץ ששכח
שאלה: ש"ץ שאינו יכול לברך מחמת ששכח יום אחד ומתבייש לבקש מאחר לברך האם יכול לבקש מאחד מהציבור החייב בברכה שלא יברך והש"ץ יכוון להוציאו?
תשובה: אינו יכול לעשות כן, דשמא הוא נחשב לאו בר חיובא, ביום שאינו יכול לספור לעצמו, וממילא אינו יכול להוציא את האחר (שערי תשובה ,"סו"ס תפ"ט בשם פר"ח, וע' "אבי עזרי "הל' ברכות).
הכנה משבת לחול
שאלה: כל בוקר אני מניח "כרטיס ספירת העומר" על המיטה בכדי להזכיר לי בלילה לפני שאני הולך לישון שצריך לספור. האם מותר לעשות כן בשבת בבוקר, או שמא זה נחשב הכנה לצורך מוצאי שבת?
תשובה: מכיון שזה רק טרחא בעלמא לצורך מצוה, מותר לעשות כן אפילו לצורך מחר (הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"נ קרליץ שליט"א). ויש להוסיף שלא דמי להא דכתב הרמ"א (או"ח סו"ס תרס"ז), שאסור להכין ביו"ט א' לצורך הלילה, אף שהוא לצורך מצוה, דשאני התם שיכול לעשות גם בלילה, משא"כ בזה שיבוא לחשש שיתבטל המצוה לגמרי ועוד שהתם איכא טרחא יתירה.
ספר וחזר בו תוכ"ד
- מי שספר, וחשב שטעה ומיד תוכ"ד חזר וספר מספר אחר, ושוב נודע לו שהספירה הראשונה היתה נכונה, יצא ידי חובתו, משום דתוכ"ד זה רק כדי לתקן דבריו ולא לקלקל (וכמו שמשמע במשנ"ב ס' מ"ו ס"ק כ', הגרש"ז אויערבך זצ"ל, והגרי"ש אלישיב זצ"ל, ועי' "דעת תורה" סי' קי"ד בהג"ה שדן בזה ומביא דברי הרמב"ן שמפ' שזה גופא ספיקת הגמ' ברכות י"ב.).
ועוד, מכיון שהתגלה לו שחזר בו בטעות, נמצא שהתבטל חזרתו ונשארה הספירה הראשונה (הגרש"ז אויערבך זצ"ל)
ועדיין יש להסתפק היכא ששאלו כמה הספירה היום, ואמר "היום הוא חמישה ימים", ומיד נזכר שעדיין לא ספר, והוסיף "ועוד עשרים יום", האם כיון שאמר מספר חמישה כבר יצא, או שמא כיון שתוכ"ד הוסיף עוד עשרים התבטלה הספירה הראשונה, דכאילו אמר עשרים וחמישה יום, והדעת יותר נוטה שכבר יצא מיד ולא יכול לבטלו (הגראי"ל שטיינמן שליט"א, והגר"נ קרליץ שליט"א).
ספר באמצע סעודה שלישית
- שאלה: בסוף סעודה שלישית, הגיע זמן צאת הכוכבים וכדי להיות בטוח שלא ישכח עמד מיד וספר ספירת העומר של מוצאי שבת, האם עדיין יכול לומר "רצה" בברכת המזון או הוי כמו תרתי דסתרי?
תשובה: הא דכתב בשו"ע הרב (ס' קפ"ח סע' י"ז) שאם הבדיל לפני ברכת המזון לא יאמר "רצה" משום שזה קשור לקדושת השבת, וכיון שהבדיל נראה שכבר סילק ממנו את השבת, לכן לא יאמר "רצה". משא"כ ספירת העומר שזוהי מצוה בפני עצמה שתלויה ביום ובלילה ואין בזה תרתי דסתרי (דהלא מי שכבר קיבל שבת בעב שבת והתפלל מעריב, ועדיין לפני שקיעה יכול לספור ספירה של אתמול), ויכול לומר "רצה" בברכת המזון (הגר"נ קרליץ שליט"א).
ספירה לאחר קבלת שבת
- שאלה: מי שקיבל שבת לאחר פלג המנחה ועשה קידוש, והתחיל את סעודת השבת, ונזכר שלא ספר ספירת העומר של יום שישי, האם עדיין יכול לספור את הספירה של אתמול?
תשובה: ספירת העומר היא מצוה הקשורה ביום ובלילה ולא קשור לקדושת שבת, וכמו שאם ילד נולד לאחר קבלת שבת לפני שקיעת החמה מלין אותו ביום שישי של השבוע הבא, ה"נ לענין ספירת העומר עדיין נחשב כמו אתמול, ויכול לספור את הספירה של יום שישי, הגם שכבר קיבל שבת (הגר"נ קרליץ שליט"א).
ספירה לאחר שקיעת החמה
- שאלה: ספר לאחר שקיעת החמה היום של אתמול, וביום אחר ספר לאחר שקיעה את היום שלמחרת, האם אומרים שממה נפשך באחד מהם לא יצא, ונמצא יום אחד בודאי שלא ספר ולא יכול להמשיך לספור בברכה, או לא?
תשובה: כיון שכל יום הוא נדון בפני עצמו ולא מחייב לשמור יום זה כמו יום אחר, וכמו שמצאנו לענין קריאת שמע ושאר מצוות, ה"נ לענין ספירת העומר אפילו נימא שהכל מצוה אחת, וסו"ס מידי ספק לא יצא, ועדיין יכול לספרו בברכה.
דיני אבלות הנוהגים בימי הספירה
תספורת
- אין לגלח בין שערות הראש ובין שערות הזקן בימים אלו. בין אנשים ובין נשים. ואפילו קטנים שלא הגיעו לחינוך. אבל לצורך, כגון שיש פצעים או כינים מותר (הגרי"ש אלישיב זצ"ל). וכן אין לעשות "חלאקה" בימים אלו (הגר"נ קרליץ שליט"א).
תספורת לצורך ברית
- מותר להסתפר בימי הספירה לצורך ברית מילה, אמנם רק לאבי הבן, הסנדק והמוהל אבל לא הקווטר. ויכולים להסתפר יום לפני הברית אחר הצהרים. ואם חל הברית בשבת יכולים להסתפר ביום שישי מהבוקר (רמ"א ס' תצ"ג ס"א ומשנ"ב שם).
לצורך בר-מצוה או אירוסין
- אין להסתפר לצורך בר מצוה גם לא הנער הנכנס למצוות. וכן החתן והכלה לצורך פגישות או לצורך אירוסין אינם מותרים בתספורת (הגרי"ש אלישיב זצ"ל).
לצורך שבת אויפרוף או שבע ברכות
• חתן העולה לתורה שבת לפני ל"ג בעומר אינו רשאי להסתפר לכבוד שבת, אלא יסתפר ביום ל"ג בעומר לפני הנישואין ולא דמי למש"כ ב"שערי תשובה" שם בשם ה"דגול מרבבה" להתיר לכבוד שבת שלפני החתונה שאז עשו מזה שמחה גדולה משא"כ בזמנינו (הגרי"ש אלישיב זצ"ל)
המשך החתונה בלילה
- התחיל חתונה ביום ל"ג בעומר, מותר להמשיך החתונה עם התזמורת גם בלילה.
השתתפות בחתונת חברו
- מי שעושה חתונה תוך ימי הספירה שלא כדין, אסור לאחרים להשתתף בזה (שו"ע ס' תצ"ג סעיף א'), אבל אם עושה חתונה בזמן שלפי מנהגו מותר, אז יכולים גם אלו הנוהגים להמשיך את מנהגי אבילות הספירה לאחר ל"ג בעומר להשתתף בה. (שו"ת "אגרות משה" והגר"נ קרליץ שליט"א). תזמורת וניגונים אין לעשות ריקודים ומחולות בימים אלו (משנ"ב סק"ג), וכן נהגו לא לשמוע שירים מטייפ, אפילו שירים בפה ללא תזמורת (הגרי"ש אלישיב זצ"ל ובעל "שבט הלוי" שליט"א).
ל"ג בעומר וכן ג' ימי הגבלה שחל במוצש"ק
- כשל"ג בעומר חל במוצש"ק מותר להסתפר בערב שבת שלפניו משום כבוד שבת (רמ"א ס' תצ"ג ס"ב), אבל במוצאי שבת, ליל ל"ג בעומר אסור להסתפר כיון שעדיין נוהג בו אבילות (הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ובעל "שבט הלוי" שליט"א והגר"נ קרליץ שליט"א). ותזמורת אסור לשמוע אפילו בע"ש דלא שייך בזה כבוד שבת, וכן במוצש"ק אסור עד יום ראשון בבוקר (הגר"נ קרליץ שליט"א). וכל זה לבני אשכנז שמסתפרים ביום ל"ג, אבל לבן ספרד שמסתפרים רק ביום ל"ד לעומר כיון שאין זה קרוב כ"כ לשבת אסור להסתפר ביום שישי.
וכעין זה כשר"ח סיון חל ביום א' לנוהגים היתר תספורת מר"ח, יש אומרים דמותר להסתפר בערב שבת שלפניו (פמ"ג שם). ויש חולקין בזה ("חכמת שלמה" שם). וכשחל א' דשלושת ימי הגבלה ביום א', לנוהגים היתר בשלושת ימי הגבלה תלוי בפלוגתת פמ"ג ו"חכמת שלמה" הנ"ל אם מותר ביום ו' שלפניו (ספר "דרכי יוסף צבי").
ברכת "שהחיינו" בימי הספירה
- הנה בשו"ע לא מוזכר כלל להימנע מלברך "שהחיינו" בימי ספירה (רק ב"בין המצרים" נאסר כמבואר בס' תקנ"א) ורק באחרונים כתבו לכתחילה להיזהר בזה, אבל אם נזדמן לו ענין שצריך לברך עליו "שהחיינו" יברך (ע' משנ"ב ס' תצ"ג ס"ק ב').
פרי שיתקלקל או חולה
- אם קנה פרי ויתקלקל עד שבת, יכול לכתחילה לאוכלו ולברך עליו (רמ"א שם). וכן חולה שצריך פרי חדש יכול לכתחילה לברך "שהחיינו" ולאכול (משנ"ב שם ס"ק צ"ט וב"כף החיים").
פסח שני
אכילת מצה
- יש נוהגים לאכול מצות זכר לקרבן פסח שני, ביום י"ד אייר, זכר לשעת הקרבת קרבן פסח שני (סידור יעב"ץ), ויש אוכלים מצות בליל ט"ו אייר זכר לזמן אכילת קרבן פסח שני (ליקוטי מהרי"ח). מרן ה"חזון איש" זצ"ל לא אכל מצות בפסח שני (הגר"ח קניבסקי שליט"א).
אמירת תחנון
- הרבה נוהגים לא לומר תחנון בפסח שני ("שערי תשובה" ס' קל"א, "ערוך השולחן" י"ב, סידור יעב"ץ, "שערי אפרים" שער י' ס' כ"ז , פמ"ג ס"ק ט"ו), ויש נוהגים לומר תחנון, (ה"חזון איש" זצ"ל, וכן נוהגים בביהכ"נ לדרמן ובכולל חזו"א. המשנ"ב (ס' קל"א) כשמביא כל הימים שאין אומרים בהם תחנון, לא מעתיק דברי שע"ת הנ"ל).
לעסוק בהלכות קרבן
- יש ענין לדבר בעניני פסח שני בליל ט"ו אייר, דכל העוסק בהלכות קרבנות כאילו הקריבו (שו"ת "בנין ציון" ח"א ש' ל').
בנין ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני
כתב ה"מנחת חינוך" (מצ' ש"פ) שנראה ברור שאם יבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לפסח שני כיון שלא היה ביהמ"ק אין חילוק בין פסח ראשון לפסח שני וכל ישראל חייבים לעשות פסח שני. ומסיים וז"ל: "ואני כותב זה בין שני הפסחים, יה"ר שיבנה במהרה קודם פסח שני ונזכה ונעשה הפסח שני אמן ואמן" עכ"ל. ויש סוברים שכאשר יבנה בית המקדש בין פסח ראשון לפסח שני , מכיון שכולם מקריבים בפסח שני, יהיה פסח שני במשך שבעה ימים "(משך חכמה" פ' פנחס כ"ו, ט"ז).