"אֲשֶׁר נָתַן ד' חָכְמָה וּתְבוּנָה" (שמות ל"ו, א')
"מעולם לא פגשתי אדם בסדר גודל כזה"
מעשה שהביאו לבית רבינו רופא בעל שם עולמי, שהתמחה באופן נדיר בתחום מסוים, והצליח לחולל בו נפלאות. לאותו תחום רפואי היו השלכות רבות להלכה, וכל אימת שיהודי שומר תורה ומצוות הוצרך לטיפולו, היו הדברים מסתבכים, עד שהחליט אחת ולתמיד לעלות לבית רבינו כדי שיסלול בעבורו דרך ברורה בעניינים אלו.
עמד הרופא בחדר רבינו, הרצה שעה ארוכה את דבריו, ופרש את משנתו הרפואית הייחודית בתחום התמחותו. רבנו ישב מרוכז כל העת והקשיב לדבריו בשימת לב.
משסיים הרופא את הרצאתו הארוכה, אמר לו רבינו: "כדי לקבוע את עמדת ההלכה בעניינים אלו, עלי לשאול אותך חמש שאלות, ולפי התשובות שאקבל אדע מה לפסוק". רבינו פירט לפניו את חמש השאלות.
שריקת התפעלות נשמעה מפי הרופא, למשמע השאלות שהקיפו את הנושא מכל צדדיו: "אני חייב לומר לכבוד הרב, שכבר שנים רבות אני עוסק בתחום הזה ואף מלמד אחרים, עסקתי רבות בליבון הדברים גם עם הקולגות שלי, ביניהם גם רופאים המוגדרים כגאונים ממש, אך מעולם לא שמעתי מאיש מהם את השאלות ששאל כבוד הרב, אני מתפעל מעוצמת השאלות, המעידות על כך שכבוד הרב קלט ברגעים ספורים מה שאני מלמד אחרים במשך זמן רב.
"מעולם לא פגשתי אדם בסדר גודל כזה!", אמר אותו רופא בהתפעלות.
עשרות הכרעות סבוכות בדקות אחדות
אחד ממקורבי רבינו מעיד: בתקופה שהיה רבינו יוצא מביתו לשמש כסנדק במקומות אחרים בירושלים, נתמניתי לנהג המכונית. כדי לנצל את זמן הנסיעה, היו נרשמים מראש רבנים דיינים, יושבים על מדין, מורי הוראה וראשי ישיבות, והיינו משבצים אותם לפי תור, כל אחד בהגיע זמנו היה מצטרף לנסיעה, כשהוא מגיע מוכן כדבעי.
בכל יום ויום הייתי נדהם ומשתומם. גם אני שמעתי את השאלות הסבוכות והקשות, שכל אחת מהן הרת עולם וחמורה עד מאד. בדרך כלל כל שאלה כזו צריכה לימוד של מספר ימים, אולם אצל רבינו הכל נחתך בדקות ספורות, התורה כולה פרושה לפניו, כל הסוגיות ברורות ומחוורות לפניו, ועומדות מול עיניו עד שיכול להכריע ברגע כמימריה, בשאלות הסבוכות ביותר שבהן התחבטו הרבנים והיושבים על מדין זמן זמנים טובא.
ראש הסנהדרין
מעשה בשני יהודים שנקלעו לסכסוך כספי מסובך, והחליטו לקחת את הגאון הגדול רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, כדיין שיפסוק להם את ההלכה.
הנושא היה מסובך עד בלי די, והסתעף לעניינים רבים ולסוגיות שונות.
כדי להוציא פסק הלכה ברור, הסתגר רבי ישראל גרוסמן זמן ארוך, ולמד את הסוגיות ואת כל העניינים המסתעפים מיסודן, עד שהוציא פסק הלכה ברור כדרכה של תורה.
הצד המפסיד התקשה לעמוד בהפסד סכום ממון גדול כזה, ולכן לקח עמו את נימוקי פסק הדין והראה אותם לתלמיד חכם, שישב ולמד את הסוגיות הקשורות, וכתב קונטרס שלם המכיל השגות רבות על פסקו של רבי ישראל גרוסמן. לאחר שראה רבי ישראל גרוסמן את קונטרס ההשגות, כתב עליהן תשובות לבאר את דבריו. נתגלגלו קונטרסים מהכא להתם ומהתם להכא, זה מזיג וזה משיב וחוזר חלילה.
נתגלגלו הדברים לידי כך, שהמפסיד פנה לכ"ק האדמו"ר בעל ה'בית ישראל' מגור זצוק"ל, וביקש להתערב בעניין ולסיים את הפרשה על הצד היותר טוב. קרא ה'בית ישראל' לרבי ישראל גרוסמן ואמר לו בלשונו הענוותנית: "ניצבים כאן שני ישראליק'לאך, האחד גדול [הכוונה לרבי ישראל גרוסמן], והשני הקטן [בענוותנותו על עצמו], ואני שואל 'מהיכן דנתוני'?".
עמד רבי ישראל גרוסמן על דעתו, ולא שינה מן הפסק שהוציא מתחת ידו מאומה.
כדי לסיים את העניין בכי טוב, הציע האדמו"ר ה'בית ישראל' לכתוב את שני הקונטרסים במכונת כתיבה, ולהגישם באנונימיות לרבינו, מבלי שידע מי הם תלמידי החכמים שכתבו את הקונטרסים – ומה שיפסוק להלכה יהיה מקובל על כולם.
רבי ישראל גרוסמן הסכים להצעה.
לאחר שנכתבו הקונטרסים במכונת כתיבה, פעל האדמו"ר ה'בית ישראל' בדרכים משלו, שיגיעו הקונטרסים לידי רבנו ויחווה דעתו עליהם. עבר רבינו על שני הקונטרסים, מבלי שידע מי ומי הכותבים. על המעטפה שבה היה מונח קונטרסו של הת"ח המשיג, כתב 'דברים בטלים', ואילו על המעטפה שבה הונח קונטרסו של רבי ישראל גרוסמן כתב: "זכה לכוון לאמיתה של תורה, וכבר אמרו חז"ל: 'כל הדן דין אמת, נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית'…"
אם ברבי ישראל גרוסמן אנו עוסקים, יש לציין שהיה נוהג לפקוד תדיר את בית המדרש 'אוהל שרה' ולחזור לפני רבינו על ה'ישיבישע תורה', ששמע בישיבת קמניץ מפי רבותיו, תלמידיו של מרן בעל ה'ברכת שמואל' זיע"א. וכשהיה רבי ישראל גרוסמן מונה שבחן של חכמים, היה אומר: "אם בדורנו יבוא המשיח ונצטרך להושיב 'סנהדרין', ימנו את רבינו לראש הסנהדרין"…
כיוצא בזה אמר אחד מגדולי הבקיאים בסדר 'קדשים', שאם נזכה שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונצטרך מי שיפסוק הלכה למעשה בדיני הקרבנות המסובכים, יפנו מיד אל רבינו והוא יפסוק כדת של תורה.
(מתוך הספר 'גדולה שמושה')