חולין דף פד:
שלושה אופנים לבזבוז כסף
השבוע במסגרת הדף היומי, נעסוק בעזהי"ת בגמרא מופלאה בחולין דף פד: "אמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן, ילבש כלי פשתן, וישתמש בכלי זכוכית, וישכור פועלים ואל ישב עמהם", כאשר הגמרא מאריכה לפרש בפרוטרוט כיצד בדיוק ניתן לבזבז את המעות.
וכל הרואה משתומם על המראה של סוגיא שלמה, המפרטת כיצד ניתן לבזבז כסף. ועד שבעל הכסף מבזבז את כספו, הרי לכל לומד יש כמה הצעות למטרות נעלות, שהתרומה להם תחשב מצוה גדולה, ולמה לבזבז את הכסף? ורש"י מפרש שהגמרא רוצה להודיע את הדברים שראוי ליזהר מהם כדי שלא יאבד ממונו.
מעות שבאו מריבית ראוי לבזבזן
המאירי מביא את נוסח הגמרא: "מי שהניח לו אביו מעות של ריבית ורוצה לאבדן, וכן מופיע בכמה כתבי יד בגמרא, מעתה מובן הצורך לאבד את המעות, שכסף של ריבית אין בו ברכה, ויש בזה חידוש שהלכה פסוקה שאדם שלקח ריבית אפילו באופן האסור מן התורה, ומת, אין יורשיו חייבים להחזיר את הריבית, ובכל זאת נתבאר בגמ' כאן לפי גרסת הראשונים שראוי לבזבז כסף זה.
נתינת ריבית למת
מעשה באחד שלווה כסף משכנו בסך ארבעת אלפים ₪, לאחר זמן נפטר המלווה, והודיע הלווה לבני המשפחה שהוא ישלם את עלות המצבה כאות הכרת הטוב על ההלוואה. עלות המצבה כחמשת אלפים ₪, ובאו היורשים לשאול האם מותר להם לקבל את התרומה או שזה אסור משום ריבית.
שאלה זו מתחלקת לשניים: האם מותר לתת ריבית למלווה שמת, והאם נוהג איסור ריבית ליורשי המלווה.
לימוד משניות לעילוי נשמת המלווה
מצד נתינת ריבית למת, הדבר מותר שכיון שמת פטור מן המצוות, ומצינו לדרכי תשובה סי' ק"ס שהתיר ללמוד משניות לעילוי נשמת המלווה, מכיון שמת אינו מצווה באיסור ריבית.
ריבית ליורשים
אך יש לדון מצד היורשים, האם יש איסור לתת להם ריבית, והנה בגמרא (ב"ק קיב.) מבואר, שמלווה שגבה ריבית האסורה מן התורה ומת, אין יורשיו צריכים להחזיר, ונחלקו הראשונים בשטמ"ק שם, שדעת הרשב"א שזה דוקא כשהאב גבה, אבל כשהיורשים גבו חייבים להחזיר, ודעת הרמ"ה שגם כשהיורשים עצמם גבו אינם חייבים להחזיר, ודעת הר"ן בשו"ת (סי' כ"ט ד"ה מעתה) שיורשים שגבו בעצמם ריבית מוציאים מידם.
ויש לדון שגם לדעת הרשב"א והר"ן האיסור הוא לגבות ריבית שקצץ האב המלווה, אבל לתת ליורשים ריבית שלא נקבעה מראש, יתכן שכיון שהם אינם המלווה לא נוהג בהם איסור ריבית, וכן נראה שנקט הגר"ש שקאפ זצ"ל ב'שערי יושר' (שער ה' פרק ד') שכתב שלתת ריבית ליורש זה לא מן הלווה למלווה, ורק אם האבא קצץ זה אסור, כיון שמקיים בכך את האיסור של האב יעו"ש. ולהלכה יש לפלפל בזה הרבה, שמצד אחד הרי היום החוב הוא ליורשים והם התובעים אותו, אך מצד שני היורש אינו המלווה, וכמו שאינו יכול לשנות את תנאי הפרעון וזמני התשלומים, כי הכל נקבע לפי מה שהאבא הלווה לכן אינם נחשבים מלווה.
ההוראה למעשה
למעשה כדי לצאת מן הספק יש לעשות פתרון, שייתן מתחלה עבור המצבה 4,000 ₪ ובזה יפרע את חובו, ואח"כ יוסיף את שאר התשלום, שאז זה ריבית מאוחרת, וכשאינו מפרש שזה עבור ההלוואה זה מותר, ואף שבמתנה מרובה גם ריבית מאוחרת אסור, הלא הוא הטעם מפני שניכר שזה הכרת הטוב עבור ההלוואה, ובמעשה זה מובן שזה לאות הכרת הטוב לאב שהלווה לו ולא עבור היורשים.
ובזכות הזהירות מריבית נזכה לתחיית המתים במהרה בימינו אמן\