מעשה באחד שלא ספר ספירה נכונה ונזכר בכך למחר כששמע את החזן סופר בדיוק את המספר שספר אתמול, נמצא שחיסר מלספור ספירה ובפשטות אינו יכול להמשיך לספור בברכה, כששאל את הרב כדת מה לעשות, הפתיע אותו הרב ושאל האם התפלל באותו יום במנין

הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א

מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית

בענין ספירת העומר

• מי שהחסיר מלספור יום אחד • לא ספר בלילה אלא ביום • לא ספר בלילה וביום רק בין השמשות • מסופק אם החסיר יום • ספר בביהש"מ בתחילת היום ואח"כ ביום אחר ספר בביהמ"ש של סוף היום • חידוש הגר"א גנחובסקי זצ"ל.

אם ספירת יום אחד מעכבת שאר הימים / שכח לספור ומתפלל במנין האם יכול להמשיך לספור בברכה?

מי ששכח מלספור יום אחד מימי הספירה אינו יכול להמשיך ולספור בברכה, כמבואר בשו"ע (סי' תפ"ט ס"ח) שסופר שאר הימים בלא ברכה, אכן מי שלא ספר בלילה וספר ביום בלא ברכה יוכל להמשיך ולספור שאר ימים בברכה אף שיש שיטות שלא מועיל לספור ביום, ונפסק בשו"ע שאם לא ספר בלילה יספור ביום בלי ברכה, מכל מקום כתב המשנ"ב (ס"ק ל"ד) שמועיל מה שספר ביום לענין שימשיך בשאר ימים לספור עם ברכה, והטעם יבואר להלן אי"ה.

ספר בבין השמשות בסוף היום

דנו הפוסקים במי שלא ספר כל הלילה, וביום ג"כ שכח מלספור וכשהגיע בין השמשות נזכר שעדיין לא ספר ומיד ספר בלי ברכה, האם יוכל להמשיך ולספור בברכה כדין מי שספר ביום, או שבזה אינו מועיל כיון שי"א שספירת היום אינה ספירה וגם להצד שהוא ספירה יש צד שבין השמשות הוא לילה ולא ספר.

כמה טעמים בספר ביום שימשיך לספור בברכה ונ"מ ביניהם

כדי לעמוד על דין זה יש לבאר ולברר את הדינים בטעמם ובסיעתא דשמיא יזכנו השי"ת להכריע את ההלכה לאמתה.

התוס' בסוגייתנו (דף סו.) כתבו שדעת הבה"ג שמי שהחסיר יום אחד מלספור שוב אינו סופר כיוון שצריך להיות "תמימות", וכתבו ע"ז שזה תימה גדולה ולא יתכן, עוד כתבו בשם הבה"ג שמי שלא ספר בלילה יכול לספור ביום, והם חלקו ע"ז וסוברים שהספירה היא רק בלילה בשעה הראויה לקצירת העומר ופסקו כתנאים הסופרים שקצירה ביום לא מועילה, ובמגילה (דף כ:) הוסיפו דגם לשיטות שקצירת העומר כשרה ביום, הספירה צריכה להיות רק בלילה כיון שכתוב תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה.

להלכה מי שהחסיר יום אחד שוב יספור בשאר ימים בלא ברכה לחוש לדעת הבה"ג שאינו יכול לספור, אך מי שספר ביום פסק המשנ"ב שיספור בברכה ויש בזה כמה טעמים.

המשנ"ב ביאר בשעה"צ שזה ספק ספיקא, ספק אחד שאפשר לספור כל היום, ועוד ספק גם אם לא מועיל לספור ביום הרי דעת תוס' והרבה ראשונים שגם אם החסיר מלספור יום אחד יכול להמשיך לספור.

אמנם בתרומת הדשן (סי' ל"ז) מבואר הטעם שאף להצד שלא מועיל ספירה ביום נקרא שפיר תמימות הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי.

ויש לבאר דהרא"ש סוף פסחים חלק על הבה"ג בחיסר ספירה וכתב דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא, והפמ"ג (סי' תפ"ט סקי"ג) כתב דצ"ע דעת הבה"ג שאם הכל מצוה אחת איך מברכים כל לילה לכן יש שביארו דעת הבה"ג דגם הוא סובר שאין הכל מצוה אחת, רק שאם חיסר למשל ספירת יום רביעי איך יאמר למחר חמשה בלי שספר ארבעה, זה אינו תמימות כיון שהספירה אינה מושלמת מיום ראשון עד המספר הזה, מעתה גם אם ספירת היום אינה מצוה מ"מ יש רצף לספירה.

דברי הבית שלמה לחלק ע"פ הטעמים הנ"ל

עתה נבוא לדברי הגאון הבית שלמה (ח"א סי' ק"ב) שדן במי שספר רק בין השמשות אם יכול להמשיך לספור בברכה, וכתב שהדבר תלוי בטעמי הדין של ספר ביום, שלפי הטעם שזה ספק ספיקא א"כ בספר בין השמשות לא יוכל להמשיך לספור בברכה, כי להצד שהחסיר לספור אינו סופר בברכה יש שתי ספקות שלא ספר שמא לא מועיל ביום ושמא בין השמשות לילה, וא"כ אין ספק ספקא להמשיך לספור, אך לפי הטעם המבואר בתרומת הדשן, יוצא שכשסופר ביום יכול להמשיך לספור בברכה בתורת ודאי, מעתה כשספר בין השמשות יכול להמשיך לספור בברכה מדין ספק ספקא כדין המסופק אם ספר שנפסק בשו"ע שיכול להמשיך לספור בברכה בשאר ימים, וכתב שלהלכה יש להכריע ע"פ התרומת הדשן שימשיך לספור.

טעם נוסף של הבית שלמה בספר ביום

וכתב עוד שיש טעם נוסף למי שספר ביום שיכול לברך, שהרי התוס' והבה"ג נחלקו בשתי מחלוקות האם מועיל לספור ביום שלבה"ג מועיל ולתוס' לא מועיל, ואם החסיר ספירה מעכב שלבה"ג מעכב ולתוס' לא מעכב, יוצא שכשספר ביום ממה נפשך יספור שלשיטת תוס' הרי אין מעכב כשהחסיר ספירה, ואם תחוש לבה"ג שחסרון יום אחד מעכב הרי מפורש יוצא מפי הבה"ג בעצמו שספירה ביום כשרה, ואין לחוש לחומרי דמר וחומרי דמר והביא כן מהרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב ויעוי' בש"ך שם שמועיל לדרבנן, וברכה לבטלה היא דרבנן כדכתב התרוה"ד כאן לגבי ספק אם ספר שימשיך לספור בברכה.

ולפי טעם זה שוב יוצא שהסופר ביום יכול להמשיך בתורת ודאי לספור בברכה, א"כ כשספר בין השמשות ימשיך לספור בברכה מדין ספק ספיקא, והביא שהשערי תשובה הביא דעת הבית דוד שבספר בין השמשות לא יספור בברכה וכנראה סובר כטעם הראשון.

ויש להוסיף עוד ביאור בטעם הבית שלמה שהבה"ג פירש הדרשא של "תמימות" על כל ימי הספירה והתוס' שחלקו עליו פירשו את ה"תמימות" על כל יום ויום שיספור מבערב, ומבואר כן ביותר בשבלי הלקט שהביא המשנ"ב בשעה"צ בשם רבינו ישעיה ע"ש היטב, ממילא מחלוקתם תלויה זו בזו ואין להחמיר שתי הצדדים בתמימות.

חידוש הגר"א גנחובסקי זצוק"ל

אחר שנתבאר דמי שספר בין השמשות יכול להמשיך לספור בברכה, יש להביא את חידושו של מו"ר הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצוק"ל, והוא דהנה מבואר במשנ"ב (ס"ק י"ד) שמעיקר הדין אפשר לספור כבר מבין השמשות כלומר לפני צאת הכוכבים של יום רביעי כבר יכול לומר היום ארבעה ימים דספירת העומר דרבנן [ע"ש סקט"ו שכתב דלכתחלה לא יעשה כן], מעתה אמר הגאון הנ"ל דאף שהכרענו במי ששכח כל היום וספר בבין השמשות שימשיך בשאר ימים בברכה, אך כל זה רק אם הקפיד כל יום לספור לאחר צאת הכוכבים, אך אם יום אחד ספר בבין השמשות, בזה בודאי לא יוכל להמשיך לספור בברכה שהרי ממה נפשך חסר לו ספירה אחת, למשך אם ביום עשרים ושבע לספירה שכח מלספור וספר בביהש"מ שהוא ספק עשרים ושבע ספק לילה של עשרים ושמונה, וגם נזכר שביום ארבעה ספר בביהש"מ של תחילת היום ספק שלשה ספק ארבעה, יוצא שאם בין השמשות הוא יום ספירת עשרים ושבע עלתה לו ואילו ספירת ארבעה לא עלתה לו, ואם בין השמשות נחשב לילה אזי ספירת ארבעה עלתה לו ואילו ספירת עשרים ושבע לא עלתה לו, נמצא שכשבא לספור ביום עשרים ושמונה ובימים שאחריו, חסר לו ספירה אחת בוודאות גמורה, או ספירת הארבעה או ספירת עשרים ושבע, שלא יתכן בעולם ששתיהם יעלו לו, א"כ מיום העשרים ושמונה ואילך יספור בלי ברכה והשי"ת יזכנו לכוון ההלכה לאמיתה ע"פ שורשי ההלכה וטעמיה.

המתפלל במנין יכול להמשיך לספור בברכה?

מעשה באחד שלא ספר ספירה נכונה ונזכר בכך למחר כששמע את החזן סופר בדיוק את המספר שספר אתמול, נמצא שחיסר מלספור ספירה ובפשטות אינו יכול להמשיך לספור בברכה, כששאל את הרב כדת מה לעשות, הפתיע אותו הרב ושאל האם התפלל באותו יום במנין וכשהשיב בחיוב, אמר לו הרב שאם כך יכול הלאה לספור בברכה.

ביאור פסק מחודש זה, ע"פ חידושו של הגאון השואל ומשיב (כרך ד' חלק שלישי סי' קכ"ז) שכתב דלפי הפוסקים שמועיל לצאת ידי ספירת העומר בשומע כעונה [יעוי' משנ"ב (תפ"ט סק"ה)], אם כן המתפלל במנין ושמע את החזן סופר יצא ידי חובה, ואף שדעת הצבור לא לצאת ידי חובה כדי לספור כל אחד בעצמו, מחדש השואל ומשיב שהדבר ברור ואומדנא דמוכח שאילו היה יודע שלא סופר נכון בודאי רוצה לצאת בשמיעה מהחזן כדי להמשיך לספור בברכה, ויש לפלפל בזה הרבה, וקצרתי.