חידה: איך יתכן שמותר לתת מתנות לאביונים רק מאכל או משתה אבל לא כסף?
תשובה: כאשר פורים חל ביום שישי, ועדיין לא נתן מתנות לאביונים, וקיבל עליו שבת, שחייב לתת מתנות לאביונים, אבל לא יתן כסף, כי אם דברי מאכל ומשתה
יין משובח לפורים או לד' כוסות בפסח
שאלה: המקבל במשלוח מנות, יין ישן יקר ומשובח, מתי ישתה אותו, בפורים כדי לקיים משתה ושמחה, או בפסח לארבע כוסות?
תשובה: דן בזה הנימוקי או"ח (סימן תרצ"ה סק"ה) וכתב שם שחכם אחד הכריע דיניחנו לפסח, ולא ביאר טעמו, וכתב שלכאורה זה תלוי במחלוקת הרדב"ז והחכם צבי (הנ"ל), אך כתב שכיון שבפסח יש מצוה שהיין יהיה מן המובחר, וכמבואר בשו"ע (סימן תע"ב סי"ב) משא"כ בפורים שאין מצוה שהיין יהיה מובחר, ועוד שאפשר שאין צריך יין בדוקא, אלא המצוה להתבשם, ואע"פ שכתב רש"י שהמצוה היא יין, מ"מ יש לומר דלא נקט אלא בהוה. ועוד דביו"ט מקיים גם מצות עונג יו"ט ושמחת יו"ט, לדעת השאגת אריה (סימן ס"ה). ואם כן לכאורה יש להשאירו לפסח.
ומאידך י"ל דדברי קבלה בדברי תורה, ובמקרא נאמר משתה ושמחה, א"כ עדיף השתיה בפורים מד' הכוסות בפסח שהם רק מדרבנן. ובפרט כיון דפורים הם מדברי קבלה, ומצוה הבאה לידך על תחמיצנה, ופן יאנס ח"ו עד הפסח.
ונראה שיתכן שבשאלה זו אף הרדב"ז יודה שאפשר להשאירו לד' כוסות, והטעם שכל דברי הרדב"ז נאמרו כאשר יכול לעשות רק מצוה אחת, כגון שיש לו מצוה להתפלל במנין, ויכול להתפלל רק יום אחד, אבל כאשר אמרינן אין מעבירין על המצוות. ואם כן כיון שיש לו יין לפורים, וגם לד' כוסות, ויקיים את שתי המצוות, אלא שלאחד הימים יש לו יין משובח יותר, לא אמרינן בזה אין מעבירין על המצוות.
ואם כנים דברינו, אפשר לתרץ את קושיית הפתחי תשובה, דהנה כתב הבאר היטב (אבהע"ז סימן ס"ה סק"ב) שכבוד חתן וכלה עדיף מכבוד הרגל, ונפקא מינה שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה, ופגע בו הרגל קודם החופה, לא ילבשנו ברגל, אלא יניחנו עד יום החופה. והקשה בפתחי תשובה (שם סק"ג) על הבאר היטב, שלכאורה סותר מה דהביא (או"ח סימן צ' ס"ק י"א) בשם תשובת רדב"ז שתפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין, איזה יום שירצה, יתפלל אותו יום תיכף, ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים. וא"כ גם הכא ילביש מיד את הבגד ברגל ולא ימתין ונשאר בצ"ע. [ויעוין עוד מש"כ בזה בחשוקי חמד יומא (דף לח ע"א) בענין מחותן מתי יחדש את בגד החג בשבועות או למחרת בחופה, לתרץ את הקושיא], ולפי זה אפשר לומר, שכיון שיש לו בגד מכובד לרגל, והמצוה לא תתבטל, אלא שיש לו בגד עוד יותר יפה, להלבישו או בחופה או ברגל, בזה לא אמר הרדב"ז שלא יחמיץ המצוה, וישאירנו לד' כוסות.
שאלה: שלח משלוח מנות ע"י קוף – היצא ידי חובתו?
תשובה: מעשה באחד הרבנים שהתאונן בפני האדמו"ר מסטמאר זצ"ל, ששלחו לו משלוח מנות ע"י ילד המחופש לקוף, השיבו האדמו"ר: "אל יחר בעיניך על זה, שאפילו ע"י קוף ממש היו יכולים לשלוח", תמה הרב: "היתכן?!" השיבו האדמו"ר: "כך כותב החתם סופר!" חיפש הרב בחתם סופר ולא מצא, שב אל הרבי. אמר לו הרבי: "החתם סופר נמצא בגיטין (דף כב ע"ב ד"ה והא לאו), ושם כתב שהיכא שאמרה תורה שיעשה את המצוה בעצמו, אלא שאנו אומרים שיכול גם לעשות שליח, בזה יש דין שליחות, וצריך לעשות שליח שהוא כמותו, אבל היכא שאמרה תורה שישלח שליח, כגון משלוח מנות, זה סגי אפילו ע"י קוף וכל הפסולים".
וכעין זה כתב בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סימן ר"ז) שמה שנקט קרא לשון משלוח, לרבותא דאף שבכל מקום מצוה בו יותר מבשלוחו, קמ"ל קרא דבזה אין קפידה ששלוחו שוה ממש כמו ע"י עצמו, אי נמי עדיף נמי מצוה יותר בשלוחו, לפי שתכלית כוונתם במצוה זו לקרב הלבבות לאהבת רעים, לכן יותר דרך כבוד הוא ע"י שלוחו, ודיבר הכתוב בהוה אורח ארעא, אבל ודאי אין צריך ביה דין שליחות, דהא מעשים בכל יום חזינן דמשלחין ע"י קטנים, וגם ע"י עכו"ם. אולם בפסקי תשובה (סימן קמ"ח) הביא בשם החתם סופר שהרע"א הסתפק בזה.
ומ"מ יתכן שמי ששלח לרב ע"י ילד המחופש לקוף, והרב נפגע מזה, לדעת המנות הלוי (מגילת אסתר, ט' י"ט) שטעם משלוח מנות הוא משום קירוב לבבות ואהבת רעים – לא יצא ידי חובתו, שבזה עשה מעשה הפוך, ואדרבה לא קירב לבבות אלא ריחק הלבבות, וצ"ע.
(מתוך 'חשוקי חמד', מגילה)
ואולי צריך לחשוב שלפעמים מולך ניצב קוף אך זוהי רק תחפושת ובתוכה ילד (שגם בו אין לפגוע (אולי זו התחפושת היחידה שיכלו להשיג? אולי יש להם הומור כזה?) על כל פנים הוא נשלח במצוות כיבוד הורים שפועלים במצוות משלוח מנות בפורים ועל כן חשוב להיזהר ולדון לכף זכות
ואפשר לבחור להיות בשמחה שהיא חיבור לטוב, ולא חיפוש מה שאינו טוב וממה אפשר להיעלב וחשוב לא להקפיד בעיקר בפורים .