סאגת 'המעטפות הכפולות' כרגיל מורטת את עצביו של הבוחר הישראלי שאינו יכול להחליט סופית אם לרקוד או לבכות, עד שיגיע קלפי אחרון שבישראל לנהר ועדת הבחירות המרכזית.
כפרפרזה למעטפות אלו, ולאור ימי הפורים המתקרבים ללא שום קשר למערכת בחירות הסוערות שאנו עוד בעיצומה, נעבור אל כבוד ההורים הנכבדים משלשלי המעטפות אל תוך קלפיות משלוחי המנות הניידים המשוגרים אחר כבוד בידי הצאצאים היקרים אל המלמדים המסורים.
וכאן הגענו לנקודה. אכן כדאי מאוד ורצוי שתהיה זו 'מעטפה כפולה'. לא בכמות אלא באיכות. כלומר, מעבר לשטר הכסף הנוצץ והמרשרש – ולא משנה מה טיבו, אם כחול או צהוב, כתמתם או ירקרק – חשוב מאוד שתהיה זו מעטפה כפולה. הכוללת גם פתק של ברכה למחנך החשוב.
מעדות אישית של מלמדים: יכול לפעמים הורה לשלוח סכום נאה ומכובד, אך ללא צירוף של כמה מילים, ולעומתו רעהו שולח שטר צנוע ביותר של סכום קטן אך מצרף לכך פתקה עם כמה שורות משורבטות הנובעות מתוך לב הומה עם המון רגש של הערכה והוקרה למסירותו של המלמד – וזה הרבה יותר מרגש ומועיל לפתוח את הלב למען המשך שיתוף פעולה פורה.
זה מה שבעצם פותר גם באופן חלקי את השאלה עתיקת היומין, האם באמת יש צדק בתופעה זו של הענקת סכומי כסף עבור המלמדים לכבוד פורים. כי אכן, לפעמים ישנה תחושה שהדבר נעשה מתוך אילוץ של 'מה יאמרו הבריות' – במקרה זה: המלמד וחבריו בחדר המלמדים, או סתם כך מפני לחץ חברתי כלשהו כי כולם נותנים… ואז ההרגשה היא לא טובה. הן אצל הנותן והן אצל המקבל.
לעומת זאת, כאשר ההורים התיישבו וכתבו מקירות ליבם כמה מילים של הערכה. הביעו בין השיטין רחשי הוקרה. ביקשו לנצל הזדמנות זו להעביר מסר של שותפות והדדיות חיונית עבור מי שהופקד על פרויקט חייהם החשוב ביותר עלי אדמות – אזי המעטפה 'הכפולה' הזו שווה כל שקל שהשקיעו בה.
והעיקר, לא לעשות העתק הדבק. לא למחזר ולא לשחזר. אין צורך לחרוז את הברכה ברמה גבוהה של מליציות ועברית תקנית. צריכים פשוט להוציא את הדברים מהלב, כדי שהם ייכנסו ללב המחנך ומשם זה כבר יזרום בטבעיות ובאפקטיביות ללבבות צאצאינו היקרים. פורים שמח!
(רפאל קלפהולץ, ביטוי הולם, 'המבשר')
2/249