מעולם לא היתה לי בעיה למצוא מתנדבים. ההיפך הוא הנכון, אנשים עומדים בתור כדי לקבל את הזכות הזאת. זה כבר התפרסם כסגולה מיוחדת לזוגות חשוכי ילדים, ואכן זוגות רבים מספור נושעו לאחר שעשו כאן תורנות בשבתות

הרב יעקב אליעזר לוסטיגמן שליט"א

"וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ" (בראשית י"ח, ה')

כל יהודי שומר תורה ומצוות שנקלע בשבת קודש, ב-45 השנים האחרונות, לבית החולים 'קפלן' ברחובות, יודע: בקמפוס בית החולים פעיל ארגון 'עזרת חולים', מיסודו ובהנהלתו של המוהל הנודע הרה"ח ר' אליהו ירט, אשר במסירות נפש בלתי ניתנת לתיאור, עמל ומכין יחד עם בני ביתו סעודות שבתיות למבקרים ב'קפלן', החל מסלי מזון הכוללים את מאכלי השבת המסורתיים ומחולקים לשומרי השבת במחלקות האשפוז, וכלה באש"ל מלא, כולל סעודות שבת כיד המלך ולינה בתנאים משופרים, במלונית המיוחדת הפועלת במתחם בית החולים.

"אני כבר לא זוכר מתי בדיוק התחלנו עם זה", מספר הרב ירט, "זה היה בשנת תשל"ב או אולי תשל"ג. התחלנו בקטן, ומהר מאוד הארגון הלך וגדל עד שהגיע לממדים שמעולם לא העזתי לחשוב שהוא יגיע".

"כמו כל דבר טוב שיהודי עושה, גם הארגון הזה נוסד בעצם כמעט באקראי. זה התחיל בכך שהגיעו לבתי יהודים שומרי שבת שנקלעו לבית החולים 'קפלן' בשבתות, יחד עם יולדת או עם חולה שהתאשפז, ולא היה להם איפה להתארח, לעשות קידוש ולאכול כזית חלה. חלקם הכירו אותי ובאו לביתי, והיו גם כאלו שפשוט נכנסו לעיר רחובות, ושאלו איפה יש יהודים שומרי שבת, הם שוטטו וחיפשו עד שהגיעו לשכונת פא"י, והזמנתי אותם לביתי".

"אבל אני ראיתי שלא די בכך. הם הגיעו מזיעים ותשושים, אחרי הליכה ממושכת בעיר לא מוכרת, בחום ובקור. הבנתי שאם אנחנו באמת רוצים לתת פתרון ליהודים שומרי שבת, אנחנו צריכים להתחיל לפעול מתוך מתחם בית החולים עצמו".

"התחלנו לחלק מנות בבית החולים עצמו. מלאכה שבה אנחנו ממשיכים גם כיום, למרות שאנחנו כבר מפעילים מלונית בתוך המתחם. המנות כוללות דגים, בשר שאפשר לאכול קר, כמו פסטרמה וכדו', תמצית של מרק עוף שמבושל בריכוז גבוה ואפשר להמיס אותו במים רותחים ולקבל צלחת מרק מהבילה, מבלי להיכנס לספק בעניין של מבשל בשבת חלילה, לחמניות ל'לחם משנה' בשלושת הסעודות, סלטים, יין ומיץ ענבים לקידוש ולהבדלה, ואנחנו אף פעם לא שוכחים את החרדל, שאותו אנחנו נותנים לאורחים שלנו כמו אברהם אבינו עליו השלום שנתן לאורחיו לאכול חרדל. את לשונות הבקר אנחנו לא נותנים לצערנו, אבל אולי בעתיד נזכה גם לכך…"

"מלבד המזון עצמו, אנחנו מחלקים גם את כל מה שצריך כדי לעשות את השבת נעימה, החל בעלוני שבת מעניינים, וכלה בקסמי שיניים, מפית לחלות, מפיונים לשימוש במהלך הסעודה, כוס לקידוש, נר קטן ובשמים להבדלה וכמובן נרות להדלקה בערב שבת קודש. כל בוקר כשאני מברך "שעשה לי כל צרכי", אני חושב על קסמי השיניים של סלי השבת… זה "כל צרכי" באמת ובתמים, כי כשאדם נמצא בבית החולים, אם אין לו את הקיסם שהוא זקוק לו, זה יכול מאוד להציק…"

"בהמשך פניתי להנהלת בית החולים, והצעתי להם לפתוח גם מקום לינה לאורחים. במתחם של קפלן היו אז עשרות ביתנים שנותרו עוד מהתקופה בה המקום שימש כמחנה צבאי. רבים מהם קיימים גם כיום, והיה ביתן אחד כזה שהיה די נטוש ולא נעשה בו שימוש כמעט. הוא היה מחולק לשתי דירות, שאחת מהן היתה בשימוש על ידי עובד המקום שהתגורר שם, והחצי האחר ניתן לנו באופן זמני כדי להפעיל שם מלונית קטנה לטובת באי בית החולים, שומרי השבת".

"השקענו במקום 45 אלף שקל, שיפצנו וסידרנו, עשינו חלוקה פנימית טובה יותר, וכך יצאנו לדרך עם בשורה שלא היתה אז באף בית חולים אחר בארץ, מקום לינה וסעודות שבת לשומרי שבת שמלווים את המאושפזים בבית החולים".

"כמובן שכל האוכל שאנחנו מחלקים שם נמצא תחת פיקוחו המהודר של הגאון רבי אברהם יצחק רובין שליט"א, ראש בד"ץ מהדרין. הרב רובין אמר לי בזמנו, שכשמבשלים אוכל למוסד, חייבים לקבל הכשר. "אם תזמין אותי אליך הביתה, אני אוכל בשמחה כי אני סומך עליך", הוא אמר לי, "אבל אם אתה מבשל לציבור, באופן מסודר וקבוע, זה כבר עניין אחר ולזה צריך הכשר".

"בהמשך היתה לנו בעיה עם השכן שהשתמש עם החצי האחר של הביתן. הוא לא היה מתאים להיות שכן ליהודים שומרי שבת. פניתי להנהלת בית החולים וביקשתי בעדינות שאולי יעבירו אותו לביתן אחר וישכנו לידינו מישהו אחר או אולי מרפאת חוץ כלשהי. אבל בהנהלה לא הבינו על מה אני מדבר, אמרו לי "תגיד לו שיפנה את המקום, אין לנו עניין שהוא יגור כאן, הביתן כולו שייך למלונית שלך".

"ראיתי כמה סייעתא דשמיא מלווה את הפעולות שלנו. מלכתחילה לא חלמתי שייתנו לי שם אפילו חדר אחד, אבל ביקשתי בכל זאת, והנה לא עבר זמן רב ויש לנו ביתן שלם, אנחנו יכולים להרחיב את הפעילות ולארח יותר אנשים בתנאים טובים יותר".

"כמובן שזה עלה כסף רב לשפץ ולהכשיר את המקום, אם אני זוכר נכון זה עלה כ-90 אלף דולרים, כי החלפנו את הגג, הרחבנו חלונות, עשינו אינסטלציה חדשה ועוד ועוד – אבל לקב"ה לא חסר כסף, הוא אף פעם לא קימץ בכספים בכל הקשור לפעילות שלנו שעולה הרבה מאוד. תמיד מגיעות התרומות בזמן, והפעילות ב"ה רק הולכת ומתרחבת בעזרתם הנדיבה של יהודים טובים ובסייעתא דשמיא אדירה המלווה אותנו לכל אורך הדרך".

מפעיל את המלונית בשבתות? זאת בטח משימה די מורכבת…

"זאת בהחלט משימה לא קלה, כי אנשים באים לבית החולים גם באמצע הלילה, בין אם זה עם יולדת או במקרים פחות משמחים. המארחים צריכים להיות זמינים כל הלילה, לקום לכל אחד שדופק בדלת, להגיש לו סעודה אם הוא עדיין לא אכל, ולהראות לו איפה יש מיטה פנויה עבורו".

"כשיצאנו לדרך עם האירוח בשבתות, נועצתי בעניין עם מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זצוק"ל. אמרתי לו שאני מחפש זוג מבוגר שכבר חיתנו את כל הילדים, שיעשו את זה בקביעות, אבל הרבי אמר לי לא ולא. זאת משימה מורכבת, ולכן אני צריך למצוא כמה זוגות של מתנדבים שיעשו את זה בתורנות. האמת שדי נבהלתי מהרעיון הזה. מאיפה אני אמצא כל שבת מארחים אחרים? אולי בתשלום אני אצליח אבל מדובר בהוצאה כבדה מאוד. ה'פני מנחם' ראה שנבהלתי אז הוא הרגיע אותי ואמר לי "אל דאגה, לא תהיה לך בעיה עם זה".

"ואכן כדבריו כך היה, מעולם לא היתה לי בעיה למצוא מתנדבים. ההיפך הוא הנכון, אנשים עומדים בתור כדי לקבל את הזכות הזאת. זה כבר התפרסם כסגולה מיוחדת לזוגות חשוכי ילדים, ואכן זוגות רבים מספור נושעו לאחר שעשו כאן תורנות בשבתות".

"אני עצמי מעולם לא נצרכתי לעשות שבת בבית החולים, כי כמו שאמרתי, אף פעם לא חסרו לנו מתנדבים, אבל בכל זאת רציתי לראות מקרוב איך זה מתנהל, אז עשיתי את זה כסגולה למשפחה שהיתה זקוקה לישועה, וב"ה הישועה אכן לא בוששה לבוא אחרי שעשיתי כאן תורנות מספר פעמים".

סביר להניח שהיו לכם לא מעט שאלות הלכתיות במשך השנים. איך באמת התמודדתם בנושא? את מי שאלתם?

"קודם כל רחובות היא עיר מלאה חכמים וסופרים ולא חסרים לנו כאן רבנים ידועי שם ב"ה, אבל זכיתי גם לקרבה יתירה אצל מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל, שאבי היה בידידות גדולה אתו עוד מהתקופה שבה התגורר ה'שבט הלוי' בירושלים, והיה שכן של הורי".

"באחת הפעמים כשזכיתי להיות המוהל בברית של אחד מניניו של הרב ואזנר, הוא קרא לבן שלו הצביע עלי ואמר לו: "אתה רואה את היהודי הזה? כשגרנו בירושלים, ואמא ע"ה היתה צריכה לנסוע לבית היולדות, היינו שמים אתכם, הילדים, בבית שלהם…".

"בשאלות מורכבות התייעצתי לא פעם עם הרב ואזנר, והוא תמיד קיבל אותי במאור פנים מיוחד שעד היום צרוב בלב שלי. כך למשל התלבטתי במשך שנים רבות בשאלה איך אני מגיש מרק חם לאנשים במחלקות. מי שמגיע למלונית, זה לא בעיה. יש לנו מטבח עם פלטות שבת והאוכל עומד על הפלטה כמו בכל בית. אבל איך אני נותן מרק חם לאנשים שנמצאים במחלקות, שלא יכולים לזוז מהחולה שאותו הם מלווים?"

"חשבנו לתת קוביות מרק או אבקת מרק, אבל הרב ואזנר אמר שיש עם זה בעיה, כי לא בטוח שזה עבר בישול קודם. בדקתי ב'אוסם' ובחברות נוספות, והתברר שזה כן עובר אידוי, אבל הרב ואזנר חשש בעיקר מעשבי התיבול שלא עוברים אידוי ובישול קודם לכן, ובכלל השאלה אם האידוי נחשב כבישול לכל דבר או לא… בסופו של דבר מצאתי פיתרון שעליו המליץ לי בעל קייטרינג גדול בלונדון, הוא אמר לי להכין מרק תמציתי, ומאז באמת אנחנו מכינים אצלי בבית, מעמידים כל שבוע סיר עם הרבה עוף, עצמות ועשבי תיבול, ומכינים מרק מאוד מאוד מרוכז. לאחר מכן מחלקים לקופסאות קטנות ומקפיאים, וכך מחלקים בסלי המזון בערב שבת במחלקות. בליל שבת אפשר לקחת את המרק הקפוא, להכניס לכוס עם מים חמים, והרי לך מרק עוף חם, כשר למהדרין וללא שום ספק של חילול שבת, באישורו של רבינו בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל".

יצא לך לעמוד בקשר עם ארגונים דומים בבתי חולים אחרים, שהוקמו אולי בעקבות הפעילות שלך?

"האמת שלא כל כך בדקתי מה קורה במקומות אחרים, אבל במשך השנים כן נוצר קשר פה ושם. היו כמה שבאו לכאן כדי לראות איך אנחנו עושים את זה, וללמוד מאתנו כמה דברים טובים, כולל משלחת שהגיע במיוחד מלייקווד, ולאחר מכן שמעתי שהם עשו שם הכנסת אורחים מאוד מאוד מושקעת בבית החולים שמה. שיתוף פעולה הוא תמיד דבר טוב, אבל בסופו של דבר כל ארגון מתנהל מול בית חולים אחר, עם תנאים אחרים ועם הנהלה אחרת, ולא כל מה שאני מקבל כאן מהנהלת בית החולים, יכולים גם אחרים לקבל בבתי החולים האחרים ברחבי הארץ והעולם".