מסופר על מרן רבי ישראל סלאנטר זצ"ל, שפנה פעם ביום הכיפורים לאחד המתפללים וביקש לשמוע: "מה השעה כעת?". הלה היה שקוע באווירת יום הדין וחרדה אפפה אותו, ובשל כך לא השיב לרבי ישראל על שאלתו. העיר לו רבי ישראל: "וכי מפני שהינך מפחד מאימת הדין אני אשם?!"

מסופר כי אבי תנועת המוסר, מרן רבי ישראל סלאנטר זצ"ל, פנה פעם ביום הכיפורים לאחד המתפללים וביקש לשמוע: "מה השעה כעת?". הלה היה שקוע באווירת יום הדין וחרדה אפפה אותו, ובשל כך לא השיב לרבי ישראל על שאלתו מאומה אלא פשוט התעלם.

העיר לו רבי ישראל: "וכי מפני שהינך מפחד מאימת הדין אני אשם?! אדרבה, ככל שאתה מתעלה במדרגותיך ביום הקדוש הזה עליך להכפיל ולשלש את מידת הזהירות בכבוד חברך".

כנגד זה יש לנו דוגמה מופלאה כיצד נהג האדם השלם מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, אשר למרות היותו אחוז במעלות עליונות כל לבו היה למען זולתו. וכפי שהיטיב להגדירו בלשונו הוא בנו הגאון רבי אריה לייב זצ"ל בספרו 'דוגמא מדרכי אבי' (אות יב) כך: "בפועל היה דעתו תקוע תמיד בבין אדם לחברו, בין בדברים גדולים בין בקטני קטנות".

הבה ונשמע מה היתה דאגתו של ה'חפץ חיים' בליל יום הכיפורים הקדוש?

מסופר כי שנה אחת בליל יום כיפור, לאחר שקהל המתפללים עזב את בית המדרש, נותר ה'חפץ חיים' לבדו להמשיך בעבודת הקודש לאור עששיות בודדות. לפתע הוא שם לב לרחש מסוים בבית המדרש. הוא הסתובב אחרונית ומבטו נתקל בבחור פלוני מבוגר, מאומללי העיירה, אשר שנים רבות מנסה למצוא את זיווגו ללא הצלחה.

נכמרו רחמיו של ה'חפץ חיים' ומיד עזב את כל ענייניו הנשגבים והלך למקומו של הבחור והתיישב לצדו. הניח ידו על כתפו והחל לעודדו ולחזקו. ה'חפץ חיים' שיתף אותו במה שעבר עליו בעצמו מילדות, וגולל אתו את מסכת חייו הקשים ביתמות ועוני, כל זאת במטרה למנוע בו תקוה ואמונה כי גם לו מחכה עדיין עתיד מזהיר.

רבי אריה לייב, בן ה'חפץ חיים' מציין בספרו, כי כך גם בשנה אחרת בליל יום הכיפורים קיבץ ה'חפץ חיים' את כל הבחורים המבוגרים, ועוררם וזירזם להשתדל למצוא את זיווגם בשנה זו.

כל זה כאמור בליל היום הקדוש! הדאגה הכנה וההשתתפות האמתית בצער הזולת היו עבודת היום של ה'חפץ חיים'!

ואכן כך זכינו לראות ולשמוע אצל כל גדולי ישראל, כפי גדלותם והשגתם העצומה במכמני התורה, כך הצטיינו עד מאוד במידותיהם הנפלאות. ההשגות הגבוהות שלהם לא מנעו בעדם מלרדת אל העם, להביט על צרכיו של כל אחד ואחד כמעלה ראשונה בחשיבות.

אם נתבונן בהליכות חייהם של גדולי הדורות, נראה בחוש כי אלה שהיו מיוחדים במידותיהם הזכות והטהורות, שאת כל אישיותם העניקו לכלל ישראל, זכו למושגי גדלות בלתי נתפסים בתורה ובשאר מעלות, למעלה מכוח אנוש ממש. כי התורה והמידות המידות והתורה חטיבה אחת, בלתי נפרדות הן.

שמעתי מאבי מורי שליט"א, כי פעם ישבו שני יהודים בחדרו של מרן ה'חזון איש' זצוק"ל והציעו בפניו טענותיהם בענין מסוים שפרץ ויכוח ביניהם. בתוך להט הדברים התבטא האחד על השני: "הוא שקרן".

"אל נא תאמר שקרן על זולתך", העיר לו ה'חזון איש' על אתר.

"אבל מה אעשה?", טען הלה בפני ה'חזון איש', "והרי הוא באמת שקרן".

השיבו ה'חזון איש': "לפחות תאמר שהוא אינו דובר אמת אבל לא שקרן". בהטעימו: "מבן ישיבה מצופה שהשפה שלו תהיה שפה נקיה".

חז"ל אומרים (ברכות סד.): "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". שאל מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', הרי בדיוק בשביל מטרה זו של השכנת שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו ישנם עסקנים, יועצים ודיינים למיניהם? ממתי הוטל על כתפי תלמידי חכמים להשכין שלום?

ופירש, כי עצם מציאותו של התלמיד חכם משרה שלום. ההליכות הנאצלות שלו, האנושיות המוסרית שלו, האכפתיות שלו כלפי הסביבה, מביאות שלום ושלוה לעולם. נעים לשהות בארבע אמותיו, כיף להימצא במחיצתו.

כשאדם עובר סמוך למאפיה, בין אם יחפוץ ובין אם לאו הוא יריח את ניחוחות המאפים למיניהם הנאפים בה; כך מי שעומד סמוך לתלמיד חכם אמתי שהתורה מנווטת את חייו, בין אם יחפוץ ובין אם לאו יחוש בנעימותו המיוחדת, ברוגע ובשלוה שהוא מוסיף בעולם בעצם הימצאותו.

וזוהי כוונת חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", מרבים שלום לאו דוקא על ידי מעשיהם אלא על ידי הימצאותם.

"מידותיו של רבי חיים עוזר היו מופת חי לעולם כולו"

אם תמיד אנו רגילים לשמוע פלאות אודות גאון הגאונים, מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, רבה של וילנה ובעל ה'אחיעזר'. על גאונותו המרקיעה שחקים, על כשרונו הכביר, על כוחו הגדול לעסוק בכמה דברים בבת אחת ועוד ועוד, הרי שגדולי תלמידיו ומקורביו כשרצו לבטא את התחומים שהתייחד בו היו מעלין על נס בהדגשה דוקא את מידותיו הנאצלות, את לבו הרחום להרגיש צערו ולהלך כנגד רוחו של כל יחיד ויחיד.

הגאון רבי ראובן כץ זצ"ל, רבה של פתח-תקוה, שנמנה בצעירותו על מקורביו של רבי חיים עוזר, כתב מאמר הערכה בקובץ הוותיק 'מאסף', שם הוא מעלה על נס את טוהר מידותיו בלשונו המליצית והנפלאה כך:

"על גדול הדור הזה עלינו לקונן את קינת ירמיהו: 'איכה יועם זהב'. כל אישיותו היתה דומה לארנטיס של זהב, ידיו גלילי זהב ראשו כתם פז, עיניו כעין הבדולח ולבו לב הזהב. היה שובע אהבה וחיבה לכל אדם מישראל, וכל גופו היה אבן טוב ומרגליות, משובץ בעדי עדיים של תכונות נפשו ומדותיו הנשגבות שאף גדולי ישראל יכולים ללמוד מהן הרבה. הוא לא הניח תמורתו בדור יתום זה ואף בדורות רבים. גאון כזה בעל שלמות מקיפה כמותו הוא חזיון יקר!".

כעין זה התבטא גם אחיינו של רבי חיים עוזר, הגאון הצדיק רבי אליעזר אליהו דסלר זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז', במאמר שכתב לזכרו: "לא היה דומה לו באהבת ישראל, בנשיאות עול עם חברו, ביכולת לחוש את סבל הזולת עוד יותר מסבל עצמי… מידותיו הטהורות היו מופת חי לעולם כולו. כל מי שחפץ בדורנו לדעת כיצד הן המידות הטובות – היה עליו לנסוע לווילנה כדי לראות את רבי חיים עוזר זצ"ל".

שמעתי מהגאון רבי יצחק ברוק שליט"א, ראש ישיבת נובהרדוק בירושלים, כי שמע מאביו הגדול הגאון הצדיק רבי בן ציון ברוק זצ"ל, כי כאשר ביקר פעם בווילנה אצל רבי חיים עוזר, ובעודם עסוקים בסוגיות התלמוד יצאו לרחובה של עיר. באמצע הדרך ניגש אליהם מאן דהוא ובירר: "התדעו היכן מתגורר פלוני?". "הן", השיב רבי חיים עוזר כשהוא מחווה באצבעו, "תעלה כאן את המדרגות הסמוכות, תפנה ימינה ומיד לאחר מכן שמאלה ותגיע למחוז חפצך", ובתוך-כדי-דיבור פנה למלווהו רבי בן-ציון וביקשו אם מוכן להואיל בטובו לקחת את האיש למקום שביקש.

רבי בן-ציון מיהר למלא אחר בקשתו, ולאחר שחזר שאל את רבי חיים עוזר מדוע ביקש ממנו לקחת את האיש עד הכתובת שביקש ולא הסתפק בהסבר מילולי בלבד. השיבו רבי חיים עוזר: "הרי כאשר היהודי הזה בירר היכן הכתובת שמתי לב כי הוא מגמגם וחש אי נעימות עד שבקושי אזר אומץ לפנות אלינו. חששתי כי אם לא הבין בדיוק את הסברי ייאלץ לשאול שנית את העוברים ושבים. מדוע שנגרום לו שוב אי נעימות, לכן ביקשתי ממך שתיקח אותו עד למקום…".

כזה היה רבי חיים עוזר; גאון עולם במידות! מומחה לחדור לרגשות השני!

מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א רגיל לספר בהתפעלות את ששמע פעם מרבה של מונטריאול, הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל, שנמנה על אחד מאדירי התורה המובהקים בדור העבר; כי בבחרותו כאשר למד בישיבת 'חכמי לובלין' אצל מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, כשנסע הביתה באחת הפעמים יעץ לו רבו רבי מאיר: "כדאי לך להיכנס בדרך לווילנה, להיכלו של רבי חיים עוזר, אצלו תוכל לראות מהו אדם השלם".

כמצוות רבו עבר רבי פנחס דרך וילנה, נכנס לרבי חיים עוזר ושוחח עמו בסוגיא בה עסק, ובדבריו הזכיר סברא מסוימת המוזכרת במסכת יבמות דף נז. רבי חיים עוזר תיקנו על אתר כי הסוגיא מופיעה בדף נח. אמר רבי פנחס: "ניתי ספר ונחזי". וכבר ניגש אל ארון הספרים וביקש להוציא את הגמרא מהארון, אך רבי חיים עוזר מנע בעדו: "זה לא!".

תגובתו של רבי חיים עוזר עוררה תמיהה אצל הנוכחים, שסברו לתומם כי כנראה רבי חיים עוזר חושש על כבוד תורתו בתור רבה של וילנה, שמא ייווכח טעותו ברבים, ולכן מונע מהאורח לראות את הגמרא בפנים. אך מאוחר יותר כשיצא רבי פנחס מביתו ופתח את הגמרא ראה כי הצדק עם רבי חיים עוזר, הסוגיא אכן מופיעה בדף נח, והוא זה שטעה קודם. אז הבין למפרע כי למעשה רבי חיים עוזר לא רצה שרבי פנחס יובך ברבים, ולא שחשש על כבוד תורתו…

מאחורי הגאונות האגדית של רבי חיים עוזר והידענות הבלתי יודעת קץ שלו עמדה דמות אנושית ואצילית במיוחד, שכל כולה היתה נתינה לכלל ישראל, לבו לב כל ישראל, ליחיד ולרבים, לכלל ולפרט, ובזה זכה בהישגיו הכבירים.

"לא מצאתי שום עצה לתיקון המידות מלבד לימוד המוסר"

כיצד הגיע רבי חיים עוזר לידי מידות טהורות ומזוקקות כאלו? וככלל, מהו הדרך לרכוש מידות טובות וטהורות?

הנה ידוע מה שסיפר מגיד המישרים, הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל, כי פעם ביקר אצל רבו המשגיח הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בחודש אלול, וכיון שנהג רבי שלום בתענית דיבור החל מראש חודש אלול ועד לאחר יום הכיפורים, שוחח עם המשגיח באמצעות כתיבה בלבד.

הוא כתב על פתק שאלה: "ילמדנו רבינו! כיצד מתקנים את המידות?". השיבו המשגיח תשובה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים: "לא מצאתי שום עצה לתיקון המידות מלבד לימוד המוסר!".

ואכן, הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, רבה של קריניק, מביא במאמרו מסמך קבלות שקיבל על עצמו רבי חיים עוזר לשנת תרצ"ד, שם מופיע בסעיף השני כך: "לעיין בכל יום לכל הפחות שעה קלה בספרי מוסר כמו 'שערי תשובה' לרבנו יונה ו'מסילת ישרים' וספרים הדומים להם, ולחשוב בכל יום חשבון הנפש".

ורבי חזקיהו יוסף כותב על כך בהתפעלות: "סעיף זה בכלל הפתעה גמורה היא גם למקורביו; כי כמדומה מעולם לא ראהו איש מעיין בספר מוסר, ולא נחשב מעולם בין בעלי המוסר. ואם כי צדקתו ויראתו הגדולה נודעת לכל, אך מעולם לא נתן אותיותיו אותות כי הוא מעיין כל יום בספרי מוסר בפועל, וכסבורים היינו תמיד שאין זה מתאים כלל לתכונותיו, כי רק בתורת ד' חפצו וממאור התורה ישאב כל אורו, ואמנם טעינו. למרות טרדותיו העצומות עוד האציל לו מועד גם לזה, ויעשנה לו לחוק".

הרי שגם רבי חיים עוזר שאב את טוהר מידותיו, מכוח לימוד המוסר, כי אין עצה אחת לתקן המידות מלבדה – כלשון המשגיח.

מדוע לימוד המוסר הוא המניע המרכזי לתיקון המידות, ראיתי בספר 'שפתי חיים' (מידות א) הסבר נפלא שמביא הגאון הצדיק רבי חיים פרידלנדר זצ"ל, בשם הגאון הצדיק רבי נחום זאב מקלם זצ"ל:

בכל אדם טבועות מידות רעות מעודו, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", אלא שלא תמיד הדבר מורגש. למה הדבר דומה, ליין הנמצא בחבית, שבוודאי מצויים בו גם שמרים, אלא שהם שוקעים לקרקעית החבית, לכן הם לא מורגשים. מתי מרגישים בהם? כאשר מנענעים את החבית אנה ואנה, אז השמרים צפים ועולים למעלה. אך כל זמן שלא מזיזים את החבית ממקומה, אפשר לשתות ולשתות בלי לחוש בכלום.

הנענוע הפנימי של האדם הוא לימוד המוסר!

אור האמת ללא כחל וסרק הבוקע מדברי חז"ל גורם לאדם להבחין מה הם מקומות התורפה שלו, מהיכן נובעים רצונותיו ומניעיו, ומעלות ומציפות לכור הבחינה את אותן מידות רעות השוכנות עמוק עמוק בתוכו, ורק כך הוא מסוגל לעקור אותן משורשן.

על ידי שנתמיד בלימוד המוסר נזכה ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא להידבק במידותיו, לתקן הפגמים בנפשותנו. כך תהיה לימוד התורה זך וטהור, וקבלת עול התורה בשלמות, להתגדל ולצמוח בקנייניה, ולגרום נחת רוח ליוצרנו.

(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא' – קטעים מלוקטים מפרשת אמור)