מנוחת הנפש של הגר"י אברמסקי הוציאה את החוקר הרוסי מכליו. "כיצד יתכן שהצעקות שלי לא משפיעות עליך?!". רבינו השיב לו באומץ לבו: "כבר שמעתי קולות חזקים יותר מהצעקות שלך"…

מתי מקבלים את התורה בחג השבועות?

פעם אחת התווכחו ביניהם כמה חסידים של כ"ק מרן האדמו"ר בעל הנתיבות שלום מסלונים זי"ע, מתי הזמן של קבלת התורה ביום טוב שבועות: אחד אמר – מיד בתחילת הלילה, השני אמר – בלילה בעת שאומרים תיקון ליל שבועות, והשלישי אמר – כשקוראים בתורה בתפילת שחרית. כששמע הרבי את הוויכוח, נענה ואמר: אני אומַר לכם מתי הוא זמן קבלת התורה. כשיהודי מקבל על עצמו איזו קבלה טובה – אז הוא זמן קבלת התורה…

(פניני נועם שיח, שבועות).

לפתע הוציא הגר"י קמינצקי סוכריה מכיסו…

מסופר על הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, שפעם אחת במסיבה שנערכה לכבוד נכדו שחגג בר מצוה יחד עם בני כיתתו בתלמוד תורה, שאל את התלמידים: "אינני מבין כיצד זה שהקב"ה שואל את בני ישראל האם מוכנים הם לקבל את התורה, וכולם עונים ואומרים כאחד 'נעשה ונשמע', וכי מנין ידע כל אחד מהם שגם שאר בני ישראל חוץ ממנו מעוניינים בתורה וחפצים לקבלה, הרי הם לא שאלו ולא התייעצו זה עם זה לפני כן? וראוי היה שיאמר כל אחד מהם 'אעשה ואשמע' בלשון יחיד, ולא 'נעשה ונשמע' בלשון רבים?".

הרב קמינצקי המתין לתשובה מספקת, ומשלא נענה, הוציא לפתע סוכריה מכיסו ושאל את התלמידים: "האם אתם רוצים את הסוכריה?", וכולם יחד ענו ואמרו: "כן, אנחנו רוצים". הרב שציפה לתשובה זו, שאל את התלמידים: "מדוע כל אחד מכם אומר 'אנחנו רוצים' ומדבר בשמו ובשם חבריו, וכי שאלתם זה את זה והתייעצתם על כך לפני כן?… אלא מה", המשיך הרב קמינצקי ואמר, "על סוכריה לא צריך לשאול ולהתייעץ, כולם רוצים סוכריה. זה מתוק, זה טוב, וזה טעים, ואין מי שלא רוצה סוכריה, בוודאי לא ילד…

"ובדיוק כך הם הדברים לגבי קבלת התורה. התורה לא מתוקה פחות מסוכריה ולא פחות מהשוקולד השוויצרי המתוק ביותר… ולכן לכל אחד ואחד מבני ישראל לא היה ספק שלא רק הוא אלא כולם ללא יוצא מן הכלל חושקים ומשתוקקים לקבל את התורה…".

בחתונה שלך אתה רוצה שירקדו?

נהוג בהרבה בתי כנסת וישיבות לרקוד בליל שבועות אחר תפילת החג או לפני תפילת שחרית, וכן היה נהוג בישיבתו של רבי שלמה זלמן אויערבאך, ישיבת 'קול תורה'. פעם ניגש אחד התלמידים ושאל את רבינו: איך מותר לרקוד ביו"ט, הרי מבואר בשו"ע (של"ט – ג') שאין לרקוד בשבת ויו"ט?

השיבו ר' שלמה זלמן במתק לשונו: "בחתונה שלך אתה רוצה שירקדו? אף הקב"ה רוצה שירקדו ביום הנישואין שלו, שהוא יום קבלת התורה. וזוהי רקידת מצווה שמותרת בשבת ויו"ט".

"כבר שמעתי קולות חזקים יותר מהצעקות שלך"

במהלך החקירות שעבר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בכלא הסובייטי, הסתער פעם לעברו איש הג.פ.או. בקולי קולות, אך רבינו הקשיב לצעקותיו בשלווה גמורה. מנוחת הנפש שלו הוציאה את הרוסי מכליו. כיצד יתכן שגערותיו לא עושות שום רושם על האסיר?!

הסביר לו רבינו באומץ לבו, שכבר הסכין לשמוע קולות יותר רמים מאלו, ולכן אינו מתפעל מצעקותיו. השתומם החוקר: "מתי? מי מהחוקרים נתן עליך בקולו יותר ממני?"

וכאן באה תשובתו המפתיעה: "התכוונתי לקולות ששמעו אזנינו בהר סיני, קול ה' בכח, הקולות ההם משתיקים בקרבי כל קול אחר".

מי שמדלג מעל הגדר, מי יודע על מה עוד הוא מדלג…

מדוע כה הקפידה התורה והזהירה שבני ישראל לא יתקרבו להר סיני בזמן קבלת התורה, עד שחזרה ושנה ושילשה את האזהרות על כך יותר משאר כל הדברים? שמעתי מהמגיד הנודע רבי אהרן טויסיג שליט"א הסבר מיוחד לכך, בהקדם סיפור שאירע בישיבתו של הסבא מקלם זי"ע:

בישיבתו של הסבא מקלם היתה גדר סביב בנין הישיבה, והבחורים שהגיעו מדי יום לבנין הישיבה, היו צריכים לעשות עיקוף קטן כדי להגיע לפתח בנין הישיבה. יום אחד, מביט הסבא מקלם מחלון ביתו, שהיה מול בנין הישיבה, ורואה את אחד הבחורים מתקרב לבנין, אך במקום לעקוף, החליט לקצר ולקפוץ מעל הגדר וכך לחסוך את העיקוף. הביט בו הסבא ושמר זאת לעצמו. למחרת שוב נשנה אותו מקרה, וביום השלישי שוב, ואז, מיד נכנס הסבא לתפילת שחרית, ולאחר התפילה הורה לבחור לקחת את חפציו ולעזוב את הישיבה. "מקומך אינו כאן!" פסק.

כששמעו זאת בני הישיבה ורבניה, נדהמו לשמוע על העונש החמור שנענש אותו בחור, והכל התלחשו: מי יודע איזה עוד דברים שאינם יודעים, גרמו לעונש כל כך חמור!…

כששמע זאת הסבא מקלם, נכנס אל היכל הישיבה ועלה על הבימה ופתח בקולו: "לא! אין פה עוד שום סיפורים לא ידועים, וכל מה שלוחשים אין זה אמת כלל! אלא מה כן?" המשיך הסבא ואמר: "כשראיתי את הבחור קופץ על הגדר פעם אחת, שניה, ושלישית, הבנתי שבחור זה כבר עבר הרבה איסורים!" ואז המשיך לומר את המשפט הבא: "אם בחור קפץ על גדר אבנים אחת, מי יודע כמה גדרים וסייגים בעבודת ה' הוא כבר עבר!"…

והמשיך להסביר, כשאדם עושה ועובר על משהו שיגרתי שכולם עושים מדי יום, כגון דבר זה – לעשות עיקוף קטן – והולך ומשנה ממה שכולם עושים, סימן שבעוד דברים, הרבה יותר נשגבים, הוא אינו פוחד לשנות ולעשות דין לעצמו… אם אדם עושה קיצורי דרך, מי יודע עוד כמה "קיצורים" הוא מרשה לעצמו!…

ואכן לאחר זמן מה הובררו הדברים וראו שהסבא מקלם צדק בשולחו את הבחור הזה מן הישיבה. על פי זה הסביר הרב טויסיג ואמר: מובן למה היתה כל כך ההקפדה בהר סיני שלא לעלות להר ולא לפרוץ את הגדר, כי כשהקב"ה הולך לתת את התורה והחוקים והמשפטים, הגדרים והסייגים – רצה להמחיש לפנינו עד כמה חמורה פריצת גדר גשמית. כי אם אדם משנה מהליכות עולם וסדרים רגילים, יכול הוא בקלות גם לפרוץ גדרים וסייגים של התורה הקדושה.

(מדשן ביתך, שבועות תשע"ט)