רבים היו המשתתפים בעת שמחתו הגדולה של מרן הר' מרדכי סלונים זי"ע בעת נישואי בנו. ר' מוטל קיבל את פניהם בהתרוממות הרוח, אך כולם חשו שבעל השמחה אפוף מחשבות נשגבות ושרוי בעולמות עליונים בדבקות עילאית. בגופו הוא מסב עמהם אך ליבו ונפשו דבוקים בהודאה ליוצרו.
והנה לפתע קם ר' מוטל ממקום מושבו, ובמאור פנים ובחיוך רחב ניגש לעבר הפתח לקבל את אחד האורחים שנראה עומד כמתלבט בכניסה לאולם. ר' מוטל הושיט לו את ידו ובחביבות יתירה הכניסו והושיבו באחד השולחנות כשהוא מפציר בו לעשות 'ברכה' ולטעום ממיני התרגימא. פליאת הנוכחים היתה גדולה: מהי הסיבה שגרמה לר' מוטל להתעורר מדביקותו ולארח באופן אישי ובשמחה יתירה את האורח הפשוט, וכי הוא נמנה על אחד מהצדיקים הנסתרים שהוא מכבדו בהתייחסות וחשיבות יוצאת מן הכלל?!
לאחר מכן התברר, כי האיש הנו אומלל שנקלע לחובות כבדים והפסדים כספיים גדולים. בצר לו פנה אל ר' מוטל ובקש ממנו אם יוכל לסייעו להשיג סכום כסף נכבד בתקוה שבקרוב ירווח לו ויוכל לפרוע את החוב. באותה תקופה הצטבר אצל ר' מוטל סכום כסף משמעותי שחסך עבור נישואי בנו, והוא הלווה אותו בשמחה לבעל החוב, בסכמו עמו כי כשיגיע בנו לפרק האיש מקדש, הוא יחזיר לו את החוב לצורכי הנישואין.
לאחר שר' מוטל שידך את בנו הוברר לו, כי מצבו הכלכלי של בעל חובו רק הורע והסתבך יותר, ואין באפשרותו להשיב ולו פרוטה אחת לפרעון החוב. כמובן, שהיהודי המסכן השתמט מלפגוש את ר' מוטל ואי נעימותו הרקיעה שחקים.
ר' מוטל בצדקתו הבין, כי יהודי זה בודאי יתבייש להופיע בפני מיטיבו שעמד לו בעת מצוקתו ואילו הוא גרם לו לעגמת נפש כה מרובה והוריד את ממונו לטמיון. הוא שלח לו הזמנה אישית לחתונה, ובקש ממנו באמצעות שליח לבוא ולשמוח עמו בליל הנישואין.
הלה נענה להזמנה ושרך רגליו למקום השמחה. הוא עמד נבוך בשערי האולם בבושה ובאי נעימות רבה. אך ר' מוטל מיד כשהבחין בו, אץ רץ והראה לו פנים מסבירות וארחו בשמחה גלויה, להראות לו כי אין לו חלילה שום טינה עליו…
"כבד ב'חתן בראשית' את זה שפגע בך…"
בערוב ימיו, טרם שנתמנה ר' מוטל לאיש על העדה, העתיק את מקום מגוריו מטבריה עיר מכורתו, לירושלים עיר הקודש. את משכנו קבע בסמוך לשטיבל הסלונימאי אשר בשכונת בית ישראל.
על מתפללי בית כנסת זה נמנה היה חסיד אחד, נגיד ואיש חסד, אשר מנהג היה לו לרכוש מידי שמחת תורה את שני עליות החתנים, חתן תורה וחתן בראשית. בעליית חתן תורה היה מכבד כמובן את ר' מוטל, ובחתן בראשית היה מתכבד בעצמו.
שנה אחת פרצה קטטה בינו לבין מתפלל אחר על רקע כלשהו, והנגיד יצא נפגע ונעלב קשות מהתנהגות של הלה כלפיו. בצר לו פנה אל ר' מוטל לתנות את צערו, ולבקש ממנו שינסה לפשר בין הצדדים.
השיב לו הרמ"ח: הואיל ומצויים אנו עתה בימי החגים של חודש תשרי, אין השעה מתאימה לעסוק בכך, הבה נניח את העניין בינתיים, נמתין עד לאחר שמחת תורה, ונקוה שעד אז תמצא הדרך לדון ביניכם והצדק יצא לאשורו.
ביום הושענא רבה ניגש אליו ר' מוטל ובקשו שלמחרת בקריאת התורה לא יעלה בעצמו לחתן בראשית, אלא השנה יכבד בה את זה שעלב בו.
"מדוע?" נזעק האיש, "והלא הוא פגע בי ברבים בצורה כה משפילה! ומדוע שאכבדנו כעת בעליה חשובה שכזו?"
אולם ר' מוטל נותר איתן בדעתו. "הרי עליכם להתפייס, ומעשה כזה ודאי יגרום לכך".
לא קלה היתה המשימה, אך כיון שחזקה עליו הוראתו של ר' מוטל, הלך ועשה כמצותו.
אולם בזאת לא תם הענין. עם סיום התפילה ניגש אליו ר' מוטל בשנית, ובקשו: "ידוע כי מנהגנו שהעולה לחתן בראשית מזמין את המתפללים לקדושא רבא. ולבטח הכינו בביתך את כל צרכי הקידוש. מתוך מחשבה שתעלה לחתן בראשית כמנהגך מדי שנה. ומה תעשה כעת בכל המטעמים? והלא בביתו של הלה לא נערכו לקידוש, הכרז כעת כי פלוני שנתכבד על ידך בחתן בראשית, מזמין את הציבור לקדושא רבא בביתך…"
כמובן, שהתועדות רעים מתוך ויתור עצמי שכזה גרמה לפיוס, אחוה ושיכוך כעסים, והאהבה והשלום חזרו לשרור כמקודם.
(מתוך בנתיבות האבות)