וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת (ידו) יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם (ויקרא ט' כב)
כותב הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א בהסכמה לס' 'ברכת כהנים באהבה': "לפני איזה זמן הייתי אצל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א (זצ"ל), ואמר לי שתמוה אצלו מאד לראות אנשים הזקוקים לאיזה ישועה. שמבקשים ומחפשים לקבל ברכות, והרבה פעמים נודדים למרחקים בשביל כך, ואף שאין להם שום אסמכתא שיש ענין בברכותיהם של המברכים, ואינם שמים אל ליבם שיש להם בסמוך בכל יום יום ברכה שהקב"ה הבטיח שיש בה כח והיא פועלת שפע של ברכה, והיא הברכה שמברכים הכהנים בכל יום, ואינם משתדלים לרדוף ולהשתדל אחר ברכת כהנים".
ומוסיף שם הגר"ד: "בעקבות דברים אלו, נתעוררתי לחשוב שהיה מן הראוי למצוא דרכים לעורר את הלבבות לגודל המשמעות של ברכת כהנים שאפשר לפעול על ידה דברים גדולים ונשגבים". ועי"ש שהאריך בזה.
נוסח החפץ חיים בברכת כהנים
שמעתי מיהודי ישיש ר' אלי' טובי' ז"ל, שלמד אצל החפץ חיים בתחילת יסוד הישיבה בראדין, שהחפץ חיים נסע לאחר הפסח לוורשה לצורך הדפסת המשנה ברורה, ונזדמן לו ליסוע עמו עד לידא, והחפץ חיים אמר בדרך הרי אצטרך לשהות בחג השבועות בורשה, ואיך אברך ברכת כהנים בהיגוי ליטאי מאחר שמדברים שם בהיגוי פולני, אולי גם אני צריך לדבר בהיגוי זה, ורא"ט הנ"ל אמר לו שבספר מסוים כתוב שההיגוי של הפולנים הוא שיבוש ולא צריך לחשוש לזה, והחפץ חיים לא התייחס למש"כ בספר ההוא, ואח"כ נודע לו שמחבר הספר הי' משכיל והבין שמשום כך החפץ חיים לא התייחס לזה. ושמעתי מנכד החפץ חיים הר"צ זקס ז"ל שהחפץ חיים הי' אומר הרבה פעמים תיבת אתה מלעיל ולא מלרע, כדי להוציא מלב המשכילים. ולמעשה החפץ חיים בירך ברכת כהנים בהיגוי ליטאי. וידוע שההיגוי הליטאי קרוב מאוד למבטא התימני.
והנ"ל סיפר שבאותה נסיעה הבחין בדבר פלא, דברוסיא לפני מלחמת העולם הראשונה הי' בכל פרשת דרכים צלב שהגוים היו משתחוים לו בעברם לידו, והחפץ חיים נרדם בנסיעה, ובדרך שהעגלה מיטלטלת הי' נע ראשו הנה והנה, אבל כשהתקרבו בסמיכות להצלב ראשו של החפץ חיים עמד ישר ולא זז כלום, ואחרי שעברו מקום של הצלב שוב נענע עם הראש, והכל הי' בתוך השינה, דשמרו עליו משמים שלא יראה כמשתחוה לצלב ח"ו.
(אילת השחר שם)
ברכת כהנים בחו"ל
בעת שערך רבנו מסעו לחו"ל, ששם הרי האשכנזים נוהגים שלא לישא כפים רק ביו"ט, הלך רבנו אחרי התפילה לבית כנסת של הספרדים כדי לשמוע מהם ברכת כהנים, כי לא רצה להפסיד אפי' יום אחד שלא ישמע ברכת כהנים.
ובמנין שמתקיים בביתו מרבה להשתדל שיהיה לכל הפחות ב' כהנים שבזה יתקיים ברכת כהנים דאוריייתא. ומחזיק מאוד טובה לכהנים המגיעים להתפלל אצלו ולברכו.
מנהגי רבינו בעת ברכת כהנים
נהג רבינו כאשר הש"ץ העובר לפני התיבה הוא כהן, שמקריא כל תיבה ותיבה בקול ובנעימה., ואמר רבינו דמצוה יש בכך, שמסייע לברכת הכהנים.
חידוש מעניין היה כשהיה מתפלל רבינו בבית הכנסת, ובסמוך למקום שעמד בשעת ברכת כהנים, הניחו שם הכהנים את נעליהם, והיו ב"ה הרבה מאד כהנים, וחשש רבינו שיש ריח של זיעה מריבוי המנעלים, והתרחק מהם. [ואמר דאף שאין לו חוש הריח כ"כ, בכל זאת כיון שאדם רגיל מריח את זה יש להרחיק].
רבינו הקפיד בשעת ברכת כהנים, לא להישען על שום דבר. ולענין מקום העמידה אמר שאין קפידא לעמוד פנים מול פנים ממש.
(פרי חיים קכ"ו; כאיל תערוג)