אמירת 'תיקון ליל שבועות'
מנהג ישראל להיות נעורים כל ליל שבועות ואומרים סדר התיקון שנתקן ע"י גדולי ישראל, ומקור הדבר הוא בזוה"ק (אמור צ"ח.), לפי שבני ישראל היו ישנים כל הלילה לפני קבלת התורה והוצרך הקב"ה להעיר אותם, לכן אנו צריכים לתקן זאת.
והנה בזוה"ק לא נתפרש סדר מיוחד על התיקון, ואכן אצל הקדמונים לא היה לימודם ע"פ סדר קבוע וכל אחד למד בעצמו מה שחפץ, עד שבא האר"י ז"ל וקבע סדר תיקון מיוחד מה שילמדו, ונתקבל הנוסח אצל קהילות הספרדים שנהגו ללמוד בספר 'קריאי מועד' שהוא מסודר כסדר האר"י ז"ל. ומנהג הספרדים בירושלים שגם הילדים מתאמצים ויושבים כל הלילה ללא שינה ואומרים התיקון.
ואילו בכל קהילות האשכנזים נתפשט המנהג לקרות כפי הנדפס בסדר 'תיקון ליל שבועות' שהוא כתיקונו של השל"ה הק' (ריש מסכת שבועות).
זמן אמירתו
נוהגים לומר התיקון אחר סעודת יו"ט וממשיכים עד הבוקר, והמנהג בטשערנאביל להתחיל באמירת התיקון בהפסקה שבין מנחה למעריב.
האור מלא מקאסאן זי"ע נהג לומר התיקון מיד אחר תפלת ערבית עד שעה קודם עלות השחר ורק אז נכנס לקדש ולערוך שולחנו, וכן היה נוהג הלב שמח מאלעסק.
בספר "כתר שם טוב" מביא המנהג מאמשטרדם ולונדון שנהגו לומר התיקון עד חצות הלילה, וטעמם מפני שקשה להם להיות נעורים כל הלילה ואז לא יתפללו התפילות בבוקר בכוונה.
בקרב חסידי בית רוז'ין מקובל בשם הבית אהרן מקארלין זי"ע שאפשר להשלים 'תיקון ליל שבועות' עד ט"ו באב.
בחבורה
השל"ה הק' מביא שהחרדים לדבר ה' ישתדלו שיהיה מניין ביחד באמירת התיקון, דכל בי עשרה שכינתא שריא, בקהילות אשכנז המנהג ללמוד את ה'תיקון' בחבורה.
אבל מצינו לכמה צדיקים שהיו נוהגים לומר התיקון ביחידות, וכן היה נוהג הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע ואדמו"רי ליובאוויטש.
מקום אמירתו
המקום בו מתוועדים החבורות ללמוד התיקון היה בדרך כלל בבית הכנסת וכמו שכתב הגה"ק ר' אברהם גלאנטי ממקובלי צפת שבלילה אחר האכילה מתקבצים בבתי כנסיות כל קהל וקהל בביהכנ"ס שלו, וכן פשט המנהג ברוב המקומות.
ויש לציין אשר לא בכל המקומות נהגו ללמוד בביהכנ"ס, אלא היו מתכנסים קבוצות של עשרה אנשים בבתים פרטיים בצוותא חדא, וכן כותב השבט מוסר בספרו "מעיל צדקה" (תת"י אות סז) שבליל שבועות והושענא רבא הבעלי בתים עושים לימוד בביתם.
סדר משניות
המנהג ללמוד בתיקון גם סדר משניות, וכן הוא בספר "כנפי יונה" לרמ"ע מפאנו וכמ"ש הזוה"ק (שם), ומובא גם בשל"ה, וכ"כ בספר "דרך פקודיך" (בהקדמה אות ד) שמנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל ליל מתן תורה להתחיל ולסיים מכל ספרי התנ"ך ומשיתא סדרי משנה.
אולם יש נוהגים שאין לומדים משניות הנדפס בסדר התיקון, וכן בספר "שער הכוונות" לרבי חיים וויטאל זי"ע לא הזכיר לימוד משניות, כמו כן כתוב בספר "פתחי עולם" (סק"א) שכן משמע בספר "משנת חסידים" שלא הזכיר סדר משניות כמו שהזכיר השל"ה הק'. והחיד"א בספרו "לב דוד" (פרק לא) הביא שכן נתפשט המנהג בירושלים חברון וצפת, וכן המנהג במרוקו, וכן נוהגים בזידיטשוב וקאסאן.
תרי"ג מצוות
ב"סדר היום" וכן הוא בשל"ה הק' שיאמרו גם התרי"ג מצוות בכוונה וייחשב כאילו עשאם, ובעל האור מלא מקאסאן זי"ע נהג לומר התרי"ג מצוות ביחד עם עוד אחד בעלות השחר אחר טבילה במקווה.
אמנם יש שלא נהגו לומר סדר התרי"ג מצוות בסדר התיקון, מפני שכבר אומרים אותו בפיוטים בתפילת מוסף, וכן היה נוהג החתם סופר זי"ע.
*
עמידה בשעת קריאת עשרת הדברות
הנוהגים לעמוד
המנהג ברוב תפוצות ישראל לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בחג השבועות, וכן בשבתות בפרשיות יתרו ואתחנן. מנהג זה לא מצינו בספרי חז"ל וכן לא הוזכר בשו"ע, והמקור הראשון שמצינו הוא בשו"ת הרמב"ם (סימן רסג) שכך היה המנהג בעיר בגדד שבבבל. נתפשט המנהג לערי איטליה, ומשם נתפשט המנהג ברוב קהילות האשכנזים.
כן המנהג בחצרות החסידים. ואף בליטא כן נהגו – כפי שהעיד הגאון רבי צבי הירש גראדזענסקי (קובץ ישורון ב עמ׳ רב) שבכל המקומות הגדולים באירופה כמו עיר ואם בישראל וילנא, קובנה ונובהרדוק, וכן בשאר מקומות בליטא מנהגם לעמוד כל הציבור בשעת קריאת עשרת הדברות.
אולם הספרדים נוהגים לישב בשעת קריאת עשרת הדברות, כפי שהורה הרמב"ם בתשובה הנ"ל, וכפי שמעיד בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז או"ח מד שאלה י) שרוב קהילות הספרדים בארץ ישראל אינם עומדים בקריאת עשרת הדברות, וכך נהגו גם בסוריה בארם צובה לשבת בקריאת עשרת הדברות (ספר דרך אר״ץ עמוד פו).
טעמי המנהג
טעם המנהג הוא שכמו שבעת מתן תורה עמדו כל ישראל כדכתיב 'ויתייצבו בתחתית ההר' לכן נוהגים בכל פעם שקוראים עשרת הדברות לעמוד. עוד טעם מצינו בספר דבר שמואל (סימן רעו) כיון שבעת קריאת עשרת הדברות הרי זה כאילו אנו עומדים עכשיו במעמד קבלת פני השכינה כמו שהיה במעמד הר סיני שזכו לקבל פני השכינה, ובעת שמקבלים פני השכינה יש חיוב לעמוד.
והחיד"א בספרו טוב עין כתב בטעם המנהג, כיון שהם יסודי התורה ונכתבו בשני לוחות הברית וקיבלו אותם באימה וביראה, לכן עושים זכר שעומדים בעת אמירתם.
ישיבה בשעת קריאת עשרת הדברות
טעם המתנגדים למנהג זה, הוא כעין "מה שביטלו רבותינו ז"ל (ברכות יב.) שיקראו אותן עם קריאת שמע מפני המינים, לפי שהם אומרים שלהן מעלה על שאר התורה… בכל מקום שמנהגם לעמוד צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה שמדמים שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה… שאין הפרש בין המכחיש התורה כולה או מכחיש פסוק אחד ואומר משה מפי עצמו אמרו. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא י' הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום, ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה" (שו"ת הרמב"ם שם).
עמידה בקריאת כל הפרשה
ויש שנהגו שבימים שקוראים עשרת הדברות דהיינו בחג השבועות ובפרשיות יתרו ואתחנן שעומדים משך כל קריאת הפרשה כדי שלא יצטרכו לקום בשעת קריאת עשרת הדברות (שו״ת שם משמעון סימן ד וכ״כ כף החיים קמו אות כג).
מקיימי המנהג
בספרים מצדיקים את המנהג הנפוץ לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, כיון דבזמננו אין צדוקים מצויים לכן לא חיישינן לתרעומת המינים (שערי רחמים על שערי אפרים שער ז סעיף לז).
ובשו׳׳ת אגרות משה (או״ח ח״ד סימן כב) מיישב המנהג דכיון שנהגו לעמוד גם בשירת הים בפרשת בשלח ובשביעי של פסח, רואים מזה שיש עוד פרשיות בתורה שעומדים בקריאתם אף שלא שייך שם דברי המינים, וא״כ יבינו שהוא מטעם אחר.
*
אכילת מאכלי חלב בליל שבועות ובסעודת היום
הנוהגים לאכול מאכלי חלב בלילה
מנהג ותיק אשר נשתרש עמוק בכל תפוצות ישראל, לאכול מאכלי חלב וגבינה בחג השבועות יום מתן תורתנו. ויש הנוהגים לאכול את מאכלי החלב בסעודת הלילה, ואוכלים מאכלי בשר בסעודת היום, וכן המנהג אצל יהודי הונגריה ואצל יהודי אמסטרדאם, וכך נהג בעל הקהילות יעקב זצ"ל ("אורחות רבינו" ח"ב עמ' צח).
בספר "משנת יעקב" (או"ח ח"ב סי' תצד) מביא סמך לאכול מאכלי חלב בליל חג השבועות עפ"י מה שאמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ("מדרש פנחס" אות נ) הטעם למה אוכלים בחג השבועות מאכלי חלב, משום שמסיימים לספור ספירת העומר ובכל גמר מצוה יש לעשות סעודה, ואם היו אוכלים בשר לא היה ניכר שהוא סעודה לגומרה של מצוה רק נראה כסעודת יו"ט.
עוד רמז למנהג זה מובא ב"שו"ת שיח יצחק" (סי' רלד) לפי שבגמרא (פסחים מט:) מובא שעם הארץ אסור לאכול בשר, ולכן נמנעים מלאכול בשר בליל יו"ט קודם שאנו מקבלים התורה להראות שאנו עמי הארצות שאסורים באכילת בשר.
חלב וגבינה אחר התפילה בבוקר
אמנם נתפשט ברוב תפוצות ישראל לאכול מאכלי החלב ביום אחר התפילה בשעת הקידושא רבה ולאחר כשעה סועדים סעודת בשר, ובליל יו"ט אוכלים סעודת בשר כמו כל יו"ט, לפי שאין שמחה אלא בבשר ויש לסעוד סעודת יו"ט בבשר דוקא וכמובא ב"שערי תשובה" (סי' תקכט) בשם ה"מגן אברהם" שגם בלילה יש חיוב שמחה מן התורה שהוא בבשר. וכן נוהגים בבעלזא ויז'ניץ סקווירא, וכן נהג הדברי חיים מצאנז זי"ע.
טעמי המנהג
והטעם שאוכלים חלב וגבינה בבוקר הוא כמו שכתב הרמ"א שאוכלים חלב לזכר הקרבת שתי הלחם, ושתי הלחם הקריבו ביום לכן אוכלים אותו ביום. וכן כותב גם הרה"ק מבוטשאטש זצ"ל בספרו "אשל אברהם" (סי' תצד) שהסעודה של חלב היא ביום.
עוד טעם לקיום המנהג ביום, כתב ב"שו"ת משיב הלכה" (סי' כה) לפי שאחד הטעמים המפורסמים שאוכלים חלב בשבועות הוא לפי שבמעמד הר סיני נתגלו להם גם כל חלקי התורה ונאסר להם בשר נחירה שהיה בידם, וכשירדו מן ההר לא היה להם לאכול כי אם מאכלי חלב. לפי זה ראוי לעשות זכר לזה ביום, שכן בלילה עדיין לא נאסר להם הבשר.
בהרבה ספרים כתבו טעם לאכילת חלב בחג השבועות, לרמז שאנו מוזהרים על אכילת בשר בחלב ולא כמו שעשו המלאכים אצל אברהם שאכלו בשר בחלב, ובעבור זה ניתנה התורה לישראל והתורה לא נשארה בשמים אצל המלאכים. לפי זה יש לאכול המאכלי חלב דווקא קודם אכילת בשר בהפסק קינוח והדחה כדי לעשות פעולה ניכרת שאנחנו מקיימים אזהרת בשר בחלב.
ביו"ט שני של גלויות
כתבו ה"ארחות חיים" וה"לקט יושר" שבחו"ל נוהגים באכילת מאכלי חלב רק ביום ראשון, וכן כתב הרמ"א (סי' תצד, ג). ואכן לפי רוב הטעמים המנהג שייך ליום קבלת התורה שהוא רק ביום ראשון.
אבל יש נוהגים לאכול חלב גם ביום טוב שני. כן כתב ה"אליה זוטא" (סי' תצד, ז), "כף החיים" (אות סז), וכן המנהג בחב"ד.
*
להארות והערות ניתן לפנות למכון "המנהג" במייל: [email protected]