סיפר הגאון רי"י בורדיאנסקי מה ששמע מנהג מונית כמסיח לפי תומו, שפעם נזדמן לו באחד מטיוליו במרחבי הארץ שישן שינת הלילה יחד עם חבריו בשדה פתוחה. לפנות הבוקר הגיח נחש גדול ומסוכן לאותה השדה ולפת את אחד החברים סביבות גופו מכף רגל ועד ראש. החבר התעורר משנתו בבהלה עצומה ופתח פיו בשאגות אדירות לגודל הפחד, עד שכל בני הקבוצה התעוררו משנתם.
ראש הקבוצה שהיה מצויד בכלי זיין (אקדח) החליט שבלית ברירה, וכדי להציל את כל בני הקבוצה מסכנת נפשות אמיתית, אין ברירה אלא לירות יריה אחת בראשו של הנחש ולהרגו נפש, על אף שהדבר מסכן את החבר הנ"ל, שהרי אם יחטיא את המטרה בסנטימטר אחד יהרוג ח"ו את החבר הנ"ל…
אחד מתוך כל אותה חבורה היה שומר תורה ומצוות, והוא מיהר ברגע האחרון לעצור את ראש החבורה וביקש ממנו שימתין עוד כמה רגעים, ובעצמו התקרב בסמוך לחבר ששכב מסובב בנחש המפחיד ואמר לו: אמור אחרי מילה במילה – 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. וראה זה פלא, אך סיים החבר לומר 'אחד', מיד סיבב הנחש עצמו מטה מטה, ירד מגופו של האיש, נס ונמלט משם, וליהודי הייתה אורה.
שאל הגרי"י את נהג המונית: "ומה עשה חברך לאחר נס גלוי כזה?" אמר לו הנהג: "הוא חזר בתשובה, כיום הינו מחשובי התלמידים בישיבה גבוהה לבעלי תשובה – ישיבת 'אור החיים'". שאלו הגרי"י: "ומה אתך? כיצד לא שינית את אורחות חייך אחרי שגם אתה יחד עם כל הקבוצה ראיתם את יד ה' בעליל?" אמר לו הנהג: "כבוד הרב, הרי הנחש לא היה עלי"…
משסיפר הגרי"י את דבר המעשה לדודו הג"ר שלום שבדרון זצ"ל, 'קנה' ר"ש את המעשה, והרבה היה מעורר את שומעיו עם סיפור זה, כי אף אם יראה האדם גילויים נפלאים, שהם נעשים כדי לעורר את הנפש הישנה בהבלי הטבע, למען יכירו וידעו כל באי עולם כי יש מנהיג לבירה, וישנו אורחות חייהם לשוב אל ה' ולהתקרב אליו – מ"מ הלב טיפש ונשחץ מוצא לעצמו תירוצים שונים – הרי הנחש לא היה עלי, ומה אני קשור לכל זה… בטרם נלעג לאותו נהג מונית, נתבונן אם איננו דומים אליו בעניינים הנוגעים לנו.
ענין זה גם ייאמר לעניין עבודתו של אדם בימים אלו – ימי הספירה, שעליו להבין שהדברים נוגעים אליו ממש. כי במה שהוא משנה עצמו ומתקן דרכיו, אינו עושה בזה טובה לאיש בעולם מלבד לעצמו. הרווח מעסק התורה והמצוות ותיקון מידותיו, רווח שלו הוא, ולאידך, ההפסד כשאינו כראוי – הפסד שלו הוא.
ובזה יש מבארים את הלשון הנאמר בפרשת אמור (כג טו) 'וספרתם לכם…' מהו אומרו 'לכם'? אלא משל לבעל עסק שאחת לשנה סופר יחד עם שכיריו ופועליו את סחורתו ומאזן רווחיו כנגד הפסדיו, אך כמובן, לא הרי ספירת ובדיקת הפעולות של השכיר כהרי הספירה והבדיקה שעושה בעל העסק, כי השכיר – אין התוצאה נוגעת לו, אבל לבעל העסק יש לכל רווח או הפסד השפעה חשובה הקובעת לו פרנסתו לכל השנה. ולכן אמרה תורה 'וספרתם לכם', שכל אחד יביט על הספירה ובדיקת נבכי הנפש כספירה הנוגעת לו עצמו (ולכן אמרו חז"ל מנחות סה:, שתהא ספירה לכל אחד ואחד, ואין הספירה של בי"ד, דוגמת שמיטה ויובלות, אלא היא עסק של כל אחד ואחד).
(באר הפרשה אמור תשע"ח)