בגמ' (יומא דף עח.) נאמר שאיסור נעילת הסנדל הוא רק בסנדל של עור, אבל מותר ללבוש סנדל של שעם (מין גומא), היטני (מין שעם), הוצי (כפות תמרים), דיבלי (עשבים), שכל אלו אינם בכלל מנעל.
וכן מבואר בגמ' יבמות קב:) שהאיסור ללבוש אנפיליא (גרביים) ביום הכיפורים הוא רק בשל עור, ומשא"כ לגבי חליצה אין לחלוץ באנפיליא של בגד, כי צריך דבר שמגן על הרגל, כמבואר בפסוק (יחזקאל פרק טז פסוק י) 'ואנעלך תחש', שהוא מעור.
הבית יוסף (סימן תריד) מביא מחלוקת הראשונים מהי ההגדרה של נעל.
- רק מנעל של עור אסור: לדעת הרי"ף והרא"ש (יומא פרק ח סימן ז), רק מנעל של עור אסור, כמסקנת הגמ' ביומא הנ"ל שמותר ללבוש נעל של שעם שאינו נחשב נעל, ואינו נאסר מצד שמגן על הרגל, וכמסקנת הגמ' ביבמות הנ"ל שאסור ללבוש אנפיליא של עור, אך מותר ללבוש אנפיליא של בגד.
- כל מנעל שמגן על הרגל אסור: לדעת בעל המאור (הביאו הר"ן ביומא שם) כל מנעל המגן על הרגל אסור אפילו שאינו של עור, והוכיח כן מהמבואר בגמ' ביומא שאסור לקיטע לצאת בקב שלו כי הוא מגן על רגלו ועל כן נחשב נעל, גם להצד שאינו חשב נעל לגבי שבת, עיי"ש.
- גם מנעל של עץ אסור: לדעת רש"י ותוס' ביומא שם כל מנעל של עור ושל עץ אסור, כפי שמביא הר"ן ביומא (פרק שמיני דף ב. ד"ה הלכך) שלדעת רש"י ביומא נעל של עץ נקרא מנעל ואסור ללובשו ביום הכיפורים, אך דברים אחרים אינם נחשבים מנעל ומותר ללובשם.
- כל מנעל שאין מרגיש בו את קושי הארץ – אסור: וברמב"ם (הל' שביתת עשור פרק ג הלכה ז) כתב וזה לשונו: "אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת, ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן, וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף". הרי שדעתו שאיסור נעילת הסנדל נאמר רק בנעל של עור, ומותר בסנדל העשוי משעם ומגמי וכדומה, וכן מותר לכרוך בגד על רגליו ויוצא בו, אלא שמוסיף גדר שלא נזכר בגמ' – 'שמרגיש קושי הארץ'. ולפי"ז גם נעל של עץ שאינו מרגיש קושי הארץ אסור. ובבית יוסף כתב שדבריו סתומים.
על פי דברי הרמב"ם, נוקט בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן כח) לגבי "נעלים כמידת רגלו המדויקת ועשוי מלבד קשה, עם עקב מוגבה בשולי הנעל לנוחות ההליכה כדרך נעלי עור", שאסור ללכת בהם ביום הכיפורים, שלא הוזכר ביום כיפור 'נעל' אלא 'עינוי', וכיון שאינו מרגיש שהולך יחף ולא מורגש קושי הארץ אינו עינוי, כדברי הרמב"ם.
להלכה: נפסק כשיטת הרי"ף והרא"ש – עי' טור סימן תריד וב"י שם ובשו"ע שם סעיף ב – שהאיסור רק במנעל של עור, אבל של שאר מינים מותר לצאת בהם אפילו ברשות הרבים. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ה) שאם אינו עשוי מעור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש.
אמנם בשעה"צ (ס"ק ה) כתב דנכון להחמיר כשיטת הפנים מאירות והחתם סופר שלא ללבוש נעל עשויה מלבד בצורת נעל רגילה, ומגנה על הרגל ואינו מרגיש כלל שהוא יחף ואינו בכלל עינוי. ואף שאין למחות ביד המקילין, כיון שהשו"ע ורוב האחרונים מקילים בזה – מכל מקום מי שיכול, נכון להחמיר וללבוש אנפילאות של בגד (גרביים) כנהוג.
עוד מביא את דעת האליהו רבה (ס"ק ב) להחמיר בנעל מעץ אפילו אם אינו מחופה עור, משום שיטת רבינו ירוחם וריא"ז שהחמירו לאסור.
נעלי קרוקס
והנה נחלקו מורי זמננו האם מותר ללבוש 'נעלי קרוקס' ביום הכיפורים, האם הן בכלל 'נעל' שאינה עינוי, או שהן בכלל 'אנפילאות' בד, שמותר לכתחילה. ובספר 'הגיוני הפרשה' (ויקרא פרשת אחרי מות) ביאר הצדדים באריכות:
הצד להתיר לכתחילה: הרי דעת רוב הראשונים, הרי"ף והרא"ש, וכך נוקטים להלכה הטור והשו"ע, שרק נעל עור אסורה ושאר מינים מותר, ואם כן מותר ללבוש 'קרוקס', שעשוי מגומי ואינו עור, והוא בכלל ההיתר של שאר מינים, אף שמגן על הרגל.
וכן לדעת רש"י ותוספות שאסור נעל של עור ועץ, ומותר גמי ושעם – הרי 'קרוקס' עשוי מגומי ודינו כגמי ושעם שמותר. ואף מצד היותן נוחות, יש להקל כדין איסטניס. ובנעלי בית יש עוד סברא להקל, שאינן חופות את רוב הרגל. ורק בנעלי ספורט נהגו לאסור, שעשויות ממש כמו נעל ויכול ללכת בהן כל היום, אבל נעלי 'קרוקס' אין הולכים בהן שעות רבות, כי אם קצת זמן כדי שלא יתלכלכו הגרביים, ואינן בכלל נעל.
הצד להחמיר: לדעת בעל המאור, כל נעל שמגנה על הרגל אסורה, ולשיטתו אסור ללבוש 'קרוקס', שמגנה על הרגל כמו נעל. והרי המשנ"ב כותב שנכון להחמיר כשיטת הפנים מאירות והחתם סופר, על פי דברי הרמב"ם שלא ללבוש נעל שמגנה על הרגל ואינו מרגיש שהולך יחף. ואם כן יש להחמיר שלא ללבוש את ה'קרוקס', שמרגישים בה כמו נעל. וביותר מסתבר לאסור בלבישת 'קרוקס מקורי' שהוא נוח ביותר ואין מרגישים בו כלל את הרצפה.
ואין לסמוך בזה על שיטת הרי"ף והרא"ש שהתירו כל נעל שאינה עור, שהרי כבר נהגו לאסור 'נעלי ספורט' שכולה עשוי מחומרים סינטטיים כמו פלסטיק וגומי, וגם 'קרוקס' הוא בכלל מנהג זה לאסור. ועוד, שגם אם מקילים בתשעה באב שיסודו בניהוג אבלות, מ"מ איך נקל ביום הכיפורים שיסוד איסור נעילת הסנדל בו הוא משום עינוי. ולפי כמה ראשונים האיסור מדאוריתא ויש להחמיר בו כספק דאורייתא לחומרא.
הוראות גדולי הפוסקים:
מותר: לדעת הג"ר אפרים גרינבלאט זצ"ל (אסיפת יצחק י"ז אלול תשס"ח, י"ט אלול תשס"ח) לגבי לבישת נעלים סינטטיות (כמו קרוקס) ביום הכיפורים, הכלל היסודי הוא: 'נעל אם יש בה עור אסורה, ואם אין בה עור מותרת'. ונעלי 'קרוקס', אף שהם בצורה של עור 'קרוקודייל' (תנין באנגלית נקרא קרוקודייל, והנעל מזכירה צורה של תנין וקרויה כשם התנין, ולכן טבעו סמל תנין על הנעל), אבל אין זה אלא שם בדוי, שהרי אין שום עור בהם כלל, לכן מותר לנעול אותם ביום הכפורים.
המנהג להתיר לכתחילה: לדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה יום הכיפורים פרק ה הלכה טז-יז) נעליים שנראות ממש כמו נעלי עור אסור ללובשם ביום הכיפורים מפני מראית העין. ונעליים שאינם של עור, אף על פי שהם נוחות ביותר, המנהג לילך בהם לכתחילה. וכפי שהעיד אחד מתלמידיו שליט"א, שלעצמו היה נוהג הגרשז"א ללכת בנעלי בד ללא פקפוק. וטעם הדבר מבואר שם בהליכות שלמה (דבר הלכה אות לא), שאמנם יש מחמירים כחומרת המשנ"ב שלא ללבוש נעליים נוחות שאין בהם עינוי כל כך, אך אנו נחשבים כאיסטניסים, שמבואר ברמ"א (תריד סעי ד) שמותרים ללכת עם נעליים, ולכן אין אנו נוהגים חומרא בדבר.
וכתב בפסקי תשובות (סימן תריד ס"ק ד הערה 14), שמותר ללכת בנעלי בית וסנדלים, שסולייתן עשויה משכבה דקה של גומי, כיון שמרגישים את קושי הקרקע. ואף שבבית נוהגים ללכת בהם כל ימות השנה, מכל מקום כיון שאין הדרך לצאת בהם לרחוב, מותר ללובשם ביום הכיפורים אף לכתחילה. והוסיף בשם 'קיצור הלכות המועדים' (עמוד קיא) שמותר אפילו עשוי מעור סינטטי שנראה כאילו הם נעלי עור, ואין לאסור משום מראית העין, כיון שמצויים הרבה בשוק.
מותר אך אינו מהודר: לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קונטרס הלכות חודש תשרי עמוד נב אות א, 'וישמע משה' יום כיפור עמוד רא, 'אשרי האיש' או"ח חלק ג פרק כב אות ז) מצד הדין מותר ללבוש נעלי 'קרוקס' ביום הכיפורים, למרות שזה נוח, כיון שאינו עשוי מעור, אבל אינו מהודר ללכת בהם, כי לכתחילה צריך להרגיש את הקרקע בהליכתו.
ולגבי נעלי גומי המכונים 'טניס' הורה הגרי"ש אלישיב (הערות יומא דף עח:) שאף שאין נוקטים להלכה כשיטת הבעל המאור לאסור שאר מינים, מכל מקום אסור ללבוש ביום הכיפורים נעלי טניס כיון שהוא דרך וצורת מנעל עם עקב וסוליה, ומגן על הרגל.
אסור מחומרא: לדעת הג"ר ניסים קרליץ זצ"ל (חוט שני יום הכיפורים עמוד קלו), נעל רגילה שעשויה מעור סינטטי, אפשר שאסור מעיקר הדין, כי טעם האיסור בנעל מעור הוא מפני שכך הצורה של נעל, שתופסת את הרגל, וא"כ גם נעל מעור מזויף בצורת מנעל – מניין שאין זו הנעל האסורה? ולפחות יהיה אסור משום החומרא לגבי נעליים העשויים מלבדים. וכן הדין לגבי נעלי בית שהמציאו בזמננו שהם מאד נוחות לילך בהם, ואף יותר נוחות מנעל רגילה, יהיה אסור מצד החומרא הזו.
(והעיד אחד מנכדיו שליט"א הבקי בספר חוט שני, שמה שמבואר בחוט שני לאסור נעלי בית נוחות, הכוונה הייתה לנעלי 'קרוקס'. והוסיף להעיד עוד אחד מנכדיו שליט"א, שכאשר התעורר הנושא, ביקש מבתו שתראה לו נעלי 'קרוקס', וכאשר הביאה לו נעלי 'קרוקס' פשוטות מאוד, נגע בהם ואמר שעל נעלים כאלו לא התכוון).
אסור: לדעת הגר"מ גרוס שליט"א (קובץ פסקים ותשובות אלול תשרי עמוד קסח) נעלי קרוקס, אם נוהג ללכת בו כל ימות השנה , מסתבר שאסור ללכת בהם ביום כיפור. ולדעת הג"ר נתן קופשיץ שליט"א, תלוי במציאות – אם נעלי 'קרוקס' נוחות כמו נעלים אסור, שכן בעצם שורש הדין הוא ללכת בלי נעלים כלל, וכל ההיתר בנעלים שאינם של עור הוא כיון שאין להם נוחות וצורה של נעל, אבל בנעלים נוחות, אף שהם מחומר סינטטי הם בכלל האיסור.
מצדד להיתר: התרומת הדשן (סימן קמט) מכריע לגבי עמידה ביום הכיפורים על כרים וכסתות של עור, שהמקל לצורך לא הפסיד, והמחמיר תבא עליו ברכה, והוכיח כן ממה שכתב א"ז דמותר לצאת במנעל קרוע, ושיעור הקריעה איני יודע. ואין הכוונה שקרוע בכף הרגל, אלא קרוע למעלה, וכיון שמותר במנעל קרוע, כל שכן שמותר לעמוד על גבי כלי עור. כי האיסור הוא רק נעל מעור רך שחופה את רגלו. וכן פסק הרמ"א שמותר לעמוד על כרים וכסתות של עור, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה.
ובמשנ"ב (ס"ק ט) הביא דברי הפר"ח שהסכים לדעת הרדב"ז שהובא במגן אברהם דאין כאן בית מיחוש כלל. ולפי דברי הפר"ח כתב הגרי"מ רובין שליט"א ('היכלא' קובץ א עמוד עג, 'היכל הדעת' עמוד ע) שיש לצדד להתיר לבישת 'קרוקס', שהרי אינו יושב טוב על הרגל של הלובש. ויתכן שגם הפנים מאירות מודה להתיר ב'קרוקס', כיון שאינו חופה את כל הרגל. וכן דעת הג"ר משה מרדכי קרפ שליט"א (משמרת שמחות עמוד של) שכיון שה'קרוקס' אינו חופה את רוב הרגל יש להקל כדעת הפר"ח.
והוסיף הגרי"מ רובין, שמצד הסברא נעלי 'קרוקס' אינן מיועדות להליכה גמורה ואין עליהם שם מנעל טוב, אלא הם 'נעלי בית נוחות'. ואף שיש הרבה אנשים שהולכים בהם בימות החול, בטלה דעתם, שאינו אלא ענין זמני שנלקח מהנהגות הגויים. והגע עצמך – אם יתחילו כל העולם ללכת בנעלי בית המכונים 'כפכפים', ודאי שלא יהיה עליהם שם מנעל טוב.
(ע"פ גיליון 'עומק הפשט' ד' תשרי תשפ"א)
1/420