וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח (במדבר יז, כ)
סיפור מיוחד סיפר לנו רבי ישראל יוסף זולדן זצ"ל על גודל בקיאותו וכח זכרונו של רבו ה'מנחת אלעזר' זי"ע, כפי ששמע בזמנו:
"בזמנו שוחחו בישיבה כי פעם אחת באה מלכת הולנד לביקור מיוחד אצל הרבי, היות ששמעה כי הוא רב גדול לצד עוצם קדושתו וכן שברכותיו מתקיימות, והיא כבר נישאה זה שנים רבות ועדיין לא התברכה בילדים, לכן היא ביקשה מהרבי ברכה לילדים. הרבי אכן בירכה וכעבור תקופה קצרה נושעה.
"אגב, ביום בואה יצאה כנהוג פמליית הרבי, לקבל את פני פמליית המלכה, מפני דרכי שלום וכבוד המלכות. כשהתקרבו הפמליות זו לזו יצאה המלכה מתוך פמלייתה והתקדמה לקראתו, ומנגד יצא הרבי לקראתה. המלכה הושיטה את ידה לשלום, אך, כמובן הרבי לא נענה להושטה, ולא הושיט את ידו.
"כחכם מופלג המבין דבר מתוך דבר, הבין הרבי מיד כי לא מחוסר ידיעה עשתה כן, אלא שבעבר היה רב אחד אשר תקע לה את כפו רח"ל, ומזה הסיקה כי רב יהודי רשאי לעשות כן. ואם כן איך יסביר את סירובו. אכן, חכמתו עמדה לו, ותיכף התנצל בפניה והסביר לה כי הוא נושא במשרה רבנית רמת דרג ביותר, והינו "רב מרכזי – רב ראשי", ו"רב ראשי" אינו נותן את ידו לנשים.
בביקורה בבית הרבי השתוממה המלכה מאוד בראותה את המון הספרים סדורים טורים טורים, ומכסים את כל ארבעת הכתלים, מרצפת הבית ועד התקרה, ותמהה בפניו, אם בקי הוא בכל אלו.
ענה לה הרבי שהוא אכן בקי בהם היטב ויודע אותם בע"פ, ואף נכון ומזומן הוא, שיהיו הספרים נפתחים לפניהם לבדוק את ידיעתו, ויהיו נקראים מפיו לפני המלכה בעל פה. אך מאחר שהמלכה וכל הנלווים אליה אינם בקיאים באותיות לשון הקודש, ניתן לנסות אותו בתיבות הכתובות בשערי כל ספר, בהם כתוב בלשון המדינה, שם מדפיס הספר, ומקום הדפסתו, ותאריך ההדפסה.
"ואכן הדבר נשא חן בעיני המלכה ובקשה לפתוח ספרים מספרים שונים מכל פינות החדר, ועל כל ספר וספר אמר הרבי את שם מדפיס הספר, מקום ותאריך ההדפסה, ולא נמצאה בפיו כל שגיאה.
"המלכה התפלאה והתפעלה מאוד, מגאונותו, ומאוצר זיכרונו המופלא של הרבי, וביקשה להוסיף ולראות עד היכן מגיעה בקיאותו.
"היא סקרה בעיניה את טורי הספרים הרבים, עד שנתקל מבטה בספר קטן מאובק, וכיוון שהייתה בטוחה כי לא נגעה בו יד אדם מעולם. ציותה והביאוהו לפניה, ותפתח את שער הספר, והנה, אף גם הכתוב בספר המאובק הזה, היה שגור על לשונו של הרבי, ותתפעל המלכה ותתפעם עד מאוד ממוחו הכביר ובקיאותו המופלאה.
"אגב, אספר בזה, כי בעת 'קבלת קהל' היה הרבי משוחח עם הנכנסים בשלוש שפות אותם ידע: הונגרית, גרמנית, ולאטינית, ואז היו רושמים את הרעצפטין – מרשמים לתרופות לרפואה בלאטייניש ורק הרופאים ידעו את השפה הזאת והרבי נתן לחולים ולנזקקים מרשמים מיוחדים, והרוקחים בבית מרקחת קיבלו את ה'רעצעפטען' שלו ונתנו תמורתם תרופות, וכך התרפאו יהודים רבים ועמדו מחוליים. לפני הסתלקותו התבטא ואמר, כי היות והיו יהודים שעזר להם בתרופות ומעדעצין, מי שלא נושע על ידו מבקש ממנו מחילה על שלקח ממונו בחינם…
"כמו"כ בהזדמנות התבטא ואמר כי הברכות שבירך את הזקוקים לישועה חלק עזרו וחלק לא עזרו, אבל המרשמים שכתב לרופאים תמיד עזרו, והתבטא שזה בדוק ומנוסה אצלו.
"הרבי היה גדול וידען מופלג גם בעניני העולם, ופעל אצל ממשלת צ'כיה שכל היהודים באזור 'קארפאט' שברוסיה יוכלו לבוא להתדיין אצלו בדין תורה ולא יצטרכו ללכת לערכאות של הגויים שם.
בנוגע לכספים ממקור טהור, אספר לכם מעשה נורא: פעם אחת הגיע יהודי מארה"ב לרבי, ובידו סכום כסף מכובד, שברצונו לתורמו לטובת הישיבה הק'. שאלו הרבי אם שם במקומו אשר הוא דר שומר הוא את השבת. ברגע זה החל היהודי ההוא לגמגם, ואמר כי באמריקה מי שלא עובד בשבת לא יכול לעבוד כלל, ומפני כן חייבים לעבוד בשבת רח"ל. כשמוע הרבי את דבריו היוצאים מפיו, הזדעק וצעק לעבר אותו איש: "ארויס פון דא!", צא מפה מיד. והקפיד תמיד שלא לקחת בשום פנים ואופן כסף מיהודי שאינו שומר את השבת רח"ל.
"כמו"כ היה הולך למחות מדי שבת בשבתו על חנות אחת בעיר שמכרו שם כלי זהב, היא הייתה החנות היחידה שחיללה את השבת, והרבי מחה כל שבת על כך שאינם שומרים שם את השבת , ולבסוף נהרגו בעלי החנות ההיא בשואה ה"י".
(מתוך 'המבשר תורני')