וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל
מפורסמת קושיית ה'בית יוסף', מדוע תיקנו רבנן להדליק נרות חנוכה שמונה ימים הלוא הנס היה רק שבעה ימים, כי פך השמן שנמצא הספיק ליום אחד והיום הראשון כלל לא היה נס?
תירוץ נפלא הובא בשמו של הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל: הבה נתאר לעצמנו את החשמונאים באים לבית המקדש אחר המלחמה ומוצאים אותו הפוך, הרוס ושבור, ומה שלא שבור מצאוהו טמא; אך לפתע הם מוצאים פך קטן של שמן, שלפי כל ההערכות הוא יספיק ליום אחד ואולי אף לפחות מכך (לפי חלק מהשיטות). המחשבה הראשונה שאמורה היתה לעלות על דעתם היא, שכיון שבלאו הכי לא יספיק השמן ליותר מיום אחד שהרי 'אין סומכין על הנס', אם כן מה לנו להדליק את המנורה ליום אחד? ננוח מעט מהמלחמה, נבנה ונשפץ מחדש את בית המקדש, נטהר את כל מה שנטמא, ורק אז נתחיל להפיק שמן טהור מזיתים טהורים, וכשיהיה די שמן כדי שתדלק המנורה מערב עד בוקר, יום אחר יום ברצף, נחל בעבודת בית המקדש – הדלקת המנורה ושאר העבודות; וכי למה להתחיל במצווה שבלאו הכי לא נוכל לעשותה בשלמות?
אך החשמונאים לא הלכו אחר לבם, ידיהם לא רפו ולא התעצלו ותירצו זאת בחוסר תועלת במעשה ההדלקה, אלא כאשר מצאו את פך השמן מיד בערה בהם מחדש חביבות המצווה והדליקו את השמן אפילו שיספיק ליום אחד בודד. הרי זה נס בפני עצמו, וכדי לציין אותו מדליקים גם ביום הראשון.
וכיוון שראה הקב"ה את התאמצותם שעשו כל מה שיכלו, אפילו שלא ציפו להצלחה כבירה ממעשיהם, עשה עמהם נס ומעט השמן דלק שמונה ימים שבהם טיהרו את בית המקדש, הפיקו שמן טהור והמנורה המשיכה לדלוק ברציפות.
***
מרגלא בפומיה של 'הסבא מנובהרדוק' זצוק"ל: "אף פעם איני חושב על דבר אם אני יכול לעשותו, אלא אם אני חייב לעשותו, כי אם אני חייב לעשותו אזי גם אוכל באמת לעשותו", וכל ימי חייו פעל ועשה כשמשנה סדורה זו לנגד עיניו ובזכותה צלח קשיים ומשברים רבים. גם כשהתרחשה מלחמת עולם וסכנה ריחפה על היכלי הישיבות, לא נפל לזרועות הייאוש. הוא המשיך לדבוק במשנתו ופעל ככל שידו משגת, וישיבתו פעלה נגד כל הסיכויים וההצלחה האירה לה פנים.
***
מידי יום היה נוהג מרן ה'חזון איש' זי"ע לבקר את אמו. באחד הימים היה חלש ותשוש, כנראה ממחלת לב ממנה סבל רבות, אך לא ויתר על מנהגו הקבוע לכבד את אמו ולבקרה, וביקש מבן אחותו הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל שילווה אותו לבית אמו שהתגוררה מרחק קצר מביתו.
ההליכה היתה קשה מאוד עבור ה'חזון איש' והם הלכו לאיטם פסיעה אחר פסיעה בקושי רב, במשך כשעה וארבעים דקות. גם החזרה לביתו ארכה זמן רב, בסיומה אמר ה'חזון איש' לר' ניסים: "כשעמדתי לצאת מהבית, הרגשתי שאיני מסוגל ללכת, ולא ידעתי כיצד אוכל להגיע אל אמי, אך ידעתי דבר אחד, שאם לא אצא מהבית, ודאי לא אגיע…"
לאור אמרה זו היה צועד ה'חזון איש' בקביעות, כך גם היה – מספר ר' ניסים – כאשר עבר התקף לב, ובעקבותיו ציוו לו הרופאים שלא יתאמץ כלל וכלל, ואף ימעט בדיבור. מלאכת הכתיבה אף היא היתה מאמץ רב עבורו, והוא היה מכתיב לרבי ניסים את חידושיו, ביום הראשון הוא אמר לו שלוש מילים, ורבי ניסים כתב. ביום השני ארבע מילים, ובשלישי חמש מילים, וכן הלאה, עד שכעבור כמה ימים נכתב סעיף קטן שלם בספר 'חזון איש'…
"או אז נזכרתי" – אמר רבי ניסים – "באותה אמרה שאמר כששב מהביקור אצל אמו, 'אם לא הייתי יוצא מהבית ודאי לא הייתי מגיע…', לו הוא היה נופל לזרועות הייאוש ונכנע לחולשתו, ולא היה כותב כל יום את אותם מילים ספורות, הסעיף קטן הזה לא היה נכתב…
***
עניין חשוב שהיה בו משום 'פיקוח נפש' התגלגל לידי הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצוק"ל, וכדי לדון בו כינס את ראשי הקהילה שנגעו לעניין ודרש מהם לעשות פעולות מסוימות לטובת הנושא הנידון. ראשי הקהל טענו כי דרישותיו קשות מדי והן למעלה מכוחותיהם. אמר להם המהר"ם שפירא: "הנה בת פרעה שלחה את אמתה להביא אליה את תיבת משה. וכי למה עשתה כן, והלוא ידעה שידה קצרה ולא תצליח להגיע אל התיבה? וכי אם אדם יראה חפץ חשוב על גג הבניין הוא יושיט את ידו הקצרה כדי לקחתו?!
"אלא נלמד מזאת, שכאשר נדרש מאדם לעשות מעשה אל לו לחשב חשבונות אם יצליח במעשיו, עליו להתאמץ לעשותו ומן השמים יסייעו לו!".
***
הגה"צ מלעלוב זי"ע אביו של הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שיבדלט"א סיפר, שבימי ילדותו אירע פעם שלא היו מים בבית והוא ואחיו פרשו לישון בלי שהכינו מים לנטילת ידיים.
באישון ליל נכנס אביהם הגה"צ רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב זי"ע לחדרם, וראה שבניו ישנים בלי שהכינו מים לנטילת ידיים של שחרית. גער בהם האב: "מדוע לא הכנתם מים לנטילת ידיים?". "לא היה מים בבית ולא היתה אפשרות להביא מים!", ענו לו הילדים.
אמר להם הרבי: "אכן צודקים אתם, לא היה לכם מים, אך מדוע לא הנחתם כלים ריקים לצד מיטותיכם, כי זוהי עבודת היהודי בעולם: לעשות כל שביכולתו אף אם אינו רואה שיצליח להשלים את הפעולה, וה' יעזרהו ויגמור בעדו".