מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית.
דף י"ד
מכירת טריפה לגוי שאשתו מומרת:
יש לדון האם מותר למכור נבלות וטרפות לגוי שנשא יהודיה מומרת רחמנא ליצלן, וברור שיאכיל את אשתו מן המאכלות האסורות, האם יש בזה איסור "לפני עוור לא תתן מכשול", או שמא כיון שאין אנו מוכרים ליהודיה ישירות רק לגוי שמותר בנבלות, והוא זה שנותן ומכשיל את אשתו היהודיה אין לנו עוון בזה?
שוחד לשופט גוי ע"י שליח:
שאלה נוספת דנו הפוסקים במי שנתבע לבית משפט של גוים, אם מותר לו לתת לגוי כסף ע"מ שייתן שוחד לשופט הגוי, או שאסור משום "לפני עוור", שמכשילו להטות את הדין?
ובכן הבה ונלמד יסודות הדין מסוגייתנו, ונבאר בעזהשי"ת דעות הפוסקים וחלוקי הדינים בזה.
מבואר בגמרא ע"ז דף י"ד, שמותר למכור לבונה לגוי בכמות גדולה שמיעודת למסחר, ואין בכוונת הגוי להקריב לע"ז רק למכור לאחרים, ואף שיתכן שימכור לגוים והם ישתמשו בזה לצורך איסור ע"ז, לא הוזהרנו על 'לפני דלפני עוור', כלומר איסור 'לפני עוור' נאמר רק כשנותן לנכשל בעצמו ישירות, אבל כשנותן לאחד והוא מכשיל אחרים אין לנו איסור בזה.
מכירת שעטנז ומאכלות אסורות לגוי שימכור ליהודים:
בספר "אין למו מכשול" להגרי"ש ליסוצין שליט"א האריך בזה בשיטות הראשונים, ונבאר בקיצור שהראשונים הקשו ממה שמבואר בכמה מקומות בגמרא, שאסור למכור לגוי דבר איסור שאינו ניכר שמא ימכרנו ליהודי והקונה לא יבחין בדבר שהוא אסור.
- א. בע"ז (סה:) מבואר שאסור למכור לגוי בגד שיש בו שעטנז שמא ימכרנו ליהודי.
- ב. מבואר בחולין (צג: ) שאסור למכור לגוי ירך של בהמה שלא ניטל ממנה גיד הנשה, שמא ימכרנו לישראל.
- ג. מבואר בפסחים (דף מ') שאסור למכור חיטים שנרטבו לגוי לפני פסח, שמא ימכרם ליהודי ויכשל בהם באיסור חמץ בפסח .
ולמה לא התירו חכמים מצד שאינו מכשיל בצורה ישירה וזה רק "לפני דלפני"?
הרא"ש כתב שמה שהתירו 'לפני דלפני' זה רק באופן שהנכשל האחרון הוא גוי, אבל כאשר הנכשל הוא יהודי, יוצא שעל ידו יכשל יהודי באיסור ובזה אין היתר לפני דלפני. וביאר בזה מרן הקהילות יעקב (סי' ד'), שבאמת אין בזה איסור 'לפני עוור', רק מצד שכל ישראל ערבין זה לזה מחויב לדאוג שלא יכשל שום יהודי באיסור, וכשהנכשל בסוף הוא גוי אין אנו מוזהרים על העברות שלו, ורק אסור לגרום לו ישירות.
התוס' רי"ד כתב ליישב באופן אחר, שיש חילוק בין אם הנכשל הוא מזיד, או שהוא שוגג ונכשל מתוך חוסר ידיעה, שאם היה יודע שהדבר אסור לא היה עושה, שמה שהתירו 'לפני דלפני' זהו כאשר הנכשל יודע שהדבר אסור, ובכל זאת עובר עליו כמו גוי שמקריב לעבודה זרה. אך כאשר יש חשש שיכשל יהודי כשר מתוך אי ידיעה, ואילו היה יודע לא היה עובר בזה, נמצא שמכשילו באיסור, ואף שאינו נותן לו ישירות אסור, שהרי הוא כמחטיא ברבים, וכעי"ז כתב החזו"א יו"ד (סי' ס"ב ס"ק כ"ד).
'לפני דלפני' כשוודאי יכשיל:
עוד נחלקו הפוסקים באופן שבוודאי ייתן הקונה לאחרים שיכשלו, האם גם בזה הותר 'לפני דלפני', או שמא רק כאשר הדבר ספק אם יכשיל אחרים. התוס' בסוגייתנו (בדף יד: ד'ה חצב) כתב שאסור למכור ספרי עבודה זרה לגוי שבוודאי ימכרנו לכומר, וברמ"א ביו"ד קל"ט סט"א הביא שיש מקילין, וכתב שהמחמיר תבוא עליו ברכה. ובאבן העזר סי' ה' פסק להתיר.
מצד שאנו ערבים על כל ישראל, ודעת הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו שאין אנו מצווין על המומר, ועיין 'דגול מרבבה' שם, א"כ ייתכן שגם להרא"ש יהיה מותר, אך יהיה תלויבדעות אם כשיכשיל בודאי ג"כ התירו 'לפני דלפני'.
ובענין שוחד כתב הפ"ת חו"מ (סי' ט' סק"ג) בשם החת"ס, שאסור לתת גם ע"י אחר, וביו"ד קנ"א סק"א צדד הפ"ת להתיר, והחזו"א (סי' ס"ב סקי"ד) כתב, דעל ידי שליח שמצווהו לתת לגוי אסור בודאי, ואין זה נחשב 'לפני דלפני', ואף אם אין שליחות לגוי, מ"מ כיון שנותן על דעת שייתן לגוי, הרי הוא מזמין באופן ישיר מכשול לגוי, וכ"ש לשיטת תוס' שאוסרים כשמכשיל בוודאי. וסיים החזו"א שכ"ז כשהבעל דין הוא גוי, אבל אם הוא ג"כ יהודי, אין שופט גוי נחשב דיין שלהם ואין איסור שוחד.
סברא נוספת כתב החת"ס, דהאיסור הוא רק באופן שרוצה להטות את הדין לטובתו. אך אם בטוח שהצדק אתו, וחושש שהשופט יטה את הדין לטובת הגוי בן בריתו, ולצורך זה נותן שוחד – בזה אין הטיית הדין, רק מיישר את הדין ועושה מצוה שמציל את השופט מגזל ודין לא נכון.