תלמידים העולים מישיבה קטנה לישיבה גדולה, יש בזה הבדל ושינוי גדול, כי בישיבה קטנה יש כל הזמן ליווי ומסגרת ופיקוח על כל היום שינוצל לתורה, למעשים טובים, לתפילה, ולמוסר, יש פיקוח תמידי, גם מתי לישון ומתי לקום, וכשיש פיקוח אזי מי שהוא בעל משמעת מקיים את זה, אבל בישיבה גדולה כבר אין פיקוח כזה, רק פעם אחת ביום יש שיעור יומי, ובסדרי הישיבה אין מי שיעמוד על גבו של כל אחד ואחד להסביר לו ולהכריח ולשכנע אותו שישמור על הסדרים.
אכן מי ששומר על סדרי הישיבה רואים בחוש שיש לו הצלחה מיוחדת, כל סדרי הישיבה, תפילה, תורה, ולימוד המוסר, באלול לומדים מוסר פעמיים ביום, וכן הזמן שהולכים לישון, מי שעומד בזה ומקיים את כל הסדרים, רואים שהוא מצליח, ואין צורך בהסברים מדוע זה כך, אלא זוהי המציאות, שאם לא לפי סדרי הישיבה – אין הצלחה. זהו הדבר הראשון.
ועוד דבר, הנה יש דברים מעניינים שרוצים לדבר עליהם, ויש טבע של סקרנות, ובדרך כלל הסקרנות תופסת הרבה זמן לכל אחד ואחד, למשל אם אחד הולך ברחוב ורואה מודעה, ומתעניין לקרוא מה כתוב במודעה, ואם יחשוב וכי זה נוגע לו למעשה והאם זה מוסיף לו משהו, הרי זה לא מוסיף לו כלום, ורק מפני טבע הסקרנות הוא נמשך ומתעניין בזה.
והרי הטבע של סקרנות נברא לטובתו של האדם, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו (אבות ו, יא) וכל דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס, ב) וכל הבריאה היא לטובת האדם, והטבע הזה של סקרנות הוא לטובה בשביל שתהיה סקרנות לתורה, שדברי תורה מעניינים ויש בהם מתיקות, כמו שכתב רש"י (דברים ו, ו) "כדיוטגמא חדשה" וכפי שמבקשים "והערב נא", וכאשר מנצלים את הכוח של סקרנות לדברי תורה זה באמת דבר מצוין וטוב מאד.
ובאמת יש כאלה, וראיתי אפילו צעירים, תלמידים צעירים ממש, שלמדו וגמרו ש"ס, עם סדרי הישיבה ובלי מאמץ מיוחד, הם ישנים בזמן כמה שצריך ורעננים ואוכלים בזמן ורגועים בלי מתח, אבל הזמן מנוצל, וכשהזמן מנוצל אפשר לגמור ש"ס! לאט לאט מתקדמים וגומרים את הש"ס, אפילו גמרא עם רש"י בלי תוספות, יש הרבה שלא מבינים שגם בדברי רש"י יש עמקות גדולה מאד, וכל הפשט הפשוט שרש"י מסביר זה תורת אמת ממש, וידוע מהגאון שאין מילה מיותרת ברש"י, וכאמור יש צעירים שבאמת למדו וגמרו את הש"ס, בלי מתח ובלי מאמצים מיוחדים, ישנו ואכלו ורגועים וגמרו את הש"ס, כי הזמן מנוצל, ובמקום סקרנות לדברים שלא נוגעים למעשה הסקרנות היא לתורה.
ובפרט בתקופה הקרובה שיש בחירות כפי שאומרים, ויש סקרנות לפני הבחירות ואחרי הבחירות, אבל כל אחד צריך לחשוב מה זה משנה לי, וכי זה נוגע לי למעשה? הרי כעת זה לא נוגע למעשה, ואני יכול לישון רגוע ואין לי ממה לדאוג, ובמקום זה אני יכול ללמוד עוד גמרא ועוד גמרא ועוד גמרא, במקום סקרנות של דברים שלא נוגעים לי למעשה ואין בהם שום רווח, שתהיה סקרנות לתורה שעליה נאמר "אשריך בעולם הזה"!
אלו הם דברים פשוטים מאד, ומי שמקיים אותם הוא מאושר, כמו שאמרו (אבות ו, ד) כך היא דרכה של תורה וכו' ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה, ואף שיש רק פת במלח אבל הוא לא רעב, ומים במשורה אבל הוא לא צמא, ועל הארץ תישן אבל הוא ישן, וחיי צער תחיה אבל שוכחים את הצער, ובזכות התורה לא מרגישים שום צער, כידוע שכך המציאות שבזכות התורה החיים מאושרים, צעירים ואברכים ומבוגרים, כל מי שדבוק בתורה, ככל שהוא יותר דבוק בתורה הוא יותר מאושר.
ואמנם דבקות בתורה צריכה גם איזה חיזוק, והחיזוק הוא עם ספרי מוסר, כידוע שלימוד המוסר מחזק ומשפיע מאד, ונותן חיים מאושרים, כפי שאמרו לי הרבה, גם מבוגרים בעלי משפחה, שהתחילו ללמוד מוסר בקביעות, בכל יום משהו, מה שמעניין – כי מה שמשעמם לא משפיע כלום, ונעשו מאושרים, ומרן הגראי"ל זצ"ל אמר פעם שאם לומדים מסילת ישרים בקביעות אפילו חמש דקות בכל יום זה משפיע מאד, והופך את האדם לאדם אחר, וכאמור ידוע לי מעשים שהיו בבעלי משפחה שהתחילו ללמוד מוסר בכל יום קצת, בצורה מעניינת, ועל ידי זה הבית נהיה בית מאושר, בית מלא שמחה!
וזהו העיקר, לנצל את הזמן לדברים החשובים והאמיתיים שנותנים חיים מאושרים בעולם הזה ובודאי בעולם הבא, וכפי שיש להקשות בדברי התנא שאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולכאורה מה החידוש שטוב לך לעולם הבא, הרי פשיטא שאדם כזה שעמל בתורה מתוך חיי צער ודחק יזכה לעולם הבא, ומדוע שלא יהיה לו עולם הבא?
אבל החידוש בדברי התנא הוא מפני שאמר קודם אשריך בעולם הזה, והרי ידוע שכל הנאות העולם הזה באות על חשבון העולם הבא, והיה מקום לחשוב שכיון שהוא מאושר בעולם הזה כבר לא יקבל עולם הבא, וחידש התנא שאין הדבר כן, ורק סתם הנאות העולם הזה מורידות עולם הבא, אבל האושר בעולם הזה של תורה אינו מוריד, אלא להיפך, זה מוסיף עולם הבא.
אלו הם בקיצור דברים פשוטים מאד שחשוב מאד לקיים אותם, ובעזרת השם נזכה כולנו, כל אחד ואחד צריך חיזוק, כולנו נתחזק ונהיה מחוזקים לעשות מה שאנו חייבים ונהיה מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא.
באדיבות מכון 'דרכי החיזוק', תיתי להם שנהגו בנו עין טובה.