יום רביעי כ"ד בחשוון תשפ"א
מי שכל צורכי השבת מוכנים בביתו – האם חייב לעשות עירוב תבשילין?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל תיקנו לעשות 'עירוב תבשילין' בערב יום טוב שחל בערב שבת. ועיקר עניָנהּ של התקנה הוא, לשמש כתזכורת – שגם לצורך שבת אסור לבשל ביום טוב, לולי העירוב, וכל שכן לצורך ימות החול. ויש שכתבו, שאם כל צורכי השבת מוכנים בביתו כבר בערב יום טוב, אינו צריך לעשות עירוב תבשילין.
ויכול אדם לעשות עירוב תבשילין עבור חבירו, אך מכיון שעיקרהּ של התקנה הוא לתזכורת, מצוה על כל אדם לעשות עירוב תבשילין בעצמו, ובלאו הכי ראוי לכל אדם להיות זריז במצוות ולקיימן בעצמו. ועם זאת, מצוה על הגדול שבעיר לעשות עירוב תבשילין עבור כל בני עירו, כדי שיועיל עירוב זה למי שלא עירב.
[שו"ע תקכז, ז, משנ"ב כה, ושעה"צ לה ו־מ; ביאורים ומוספים דרשו, 35]
מי אינו רשאי לסמוך על עירוב התבשילין של גדול העיר?
בהמשך לאמוּר: 'עירוב תבשילין' שעושה הגדול שבעיר עבור כל בני העיר – לדעת ראשונים רבים, מועיל אף למי שהיה באפשרותו לערב בעצמו, ובכוונה תחילה לא עירב, אלא סמך על עירובו של גדול העיר.
אולם, יש מהראשונים שסוברים, שהעירוב של גדול העיר מועיל רק למי שאינו נחשב כ'פושע' בכך שלא עירב, וכגון ששכח לערב פעם אחת מפני טירדתו; אבל אם שכח מפני עצלותו, או ששכח פעמיים רצופות – ויש אומרים אף פעמיים בלתי רצופות – אינו רשאי לסמוך על עירובו של גדול העיר. וכן פסק בשולחן ערוך.
ובמקרה שההימנעות מהבישול והאפייה תגרום למיעוט בכבוד שבת, או למיעוט בשמחת יום טוב מחמת הצורך להותיר חלק ממאכלי יום טוב לשבת – יתכן שניתן להקל.
[שו"ע תקכז, ז, משנ"ב כב ו־כו, ושעה"צ לב ו־מ; ביאורים ומוספים דרשו, 29]
מי שאינו יודע לעשות עירוב תבשילין – האם רשאי לסמוך על עירובו של גדול העיר?
כאמוּר, מי שלא עשה 'עירוב תבשילין', רשאי לסמוך על עירובו של גדול העיר רק אם אינו נחשב כ'פושע' בכך שלא עשה עירוב. ומי שהניח את המאכלים של העירוב במקום המועד לאובדנם או לקלקולם, ואכן נאבדו או התקלקלו, כך שהעירוב אינו מועיל – יש אומרים שדינו כפושע, שאינו רשאי לסמוך על עירובו של גדול העיר; אך אם הניח את המאכלים במקום שמור, ואבדו או התקלקלו, רשאי לסמוך על עירובו של גדול העיר.
וכן מי שאינו יודע לערב בעצמו – רשאי לסמוך לכתחילה על עירובו של גדול העיר. ומי שעירב לעצמו, וגילה כי כמוּת התבשיל שבעירוב היא פחות מ'כזית', או שהתבשיל אינו כשר לעירוב, (ראה תקצירים קודמים) – נחלקו הפוסקים אם רשאי לסמוך על עירובו של גדול העיר.
[שו"ע תקכז, ז; ביאורים ומוספים דרשו, 33-34]