על הפנים
יש משהו בנוכחות של תחפושת או מסכה, שגורם לנו לחרוג מההתנהגות היומיומית שלנו. המסתורין שאנו מאפשרים לעצמנו לעטות לפחות פעם בשנה בחג הפורים, שובר את השגרה ומעורר בקרבנו תופעות פסיכולוגיות מרתקות. התוצאה הבסיסית ביותר של לבישת תחפושת או מסכה היא שינוי במראה החיצוני, ויש לכך השלכות מהותיות. ההסתרה או ההסוואה של איך שאנו נראים, גורמת להתנתקות מנטלית מהעצמי היומיומי שלנו.
בני האדם מקדישים נתח גדול מהזמן ומהאנרגיה שלהם, כדי לספר לעולם משהו על עצמם. יש לנו דרכים מגוונות לעשות זאת – השעון שאנו עונדים, הביגוד שאנו לובשים, המקומות שאנו יוצאים לנפוש בהם ואפילו המוזיקה שאנו מאזינים לה.
תחפושות של חיות, למשל, מעידות על בעלי החיים השונים המזוהים עם תכונות שונות, ולכן בחירה להתחפש לבעל חיים מסויים, מעידה על קיום התכונה הדומיננטית שלו גם בבעל התחפושת. לחלופין, הבחירה יכולה לספר אילו תכונות מעריך האדם שהתחפש לבעל חיים כלשהו.
תחפושת של ליצנים מספרות על המתחפש שבחר בהן, כי הוא מעוניין להניח את אופיו הרציני בצד ולאמץ תדמית משעשעת וקלילה.
כן בעיצובי משלוחי המנות, יש את הרעיונאים הנועזים, שמשלוח המנות שלהם יהיה שווה הצצה מעמיקה, אדום כולו כשושנת יעקב או תכול גמור כתכלת מרדכי. ירוק על שום אסתר המלכה הירקרוקת, וחום על שם ברוכה אסתר בעדי (באדי)… המשדרגים אף יחפשו את משולח המשלוח בצבע השולט, יציידו אותו במשלוח ענק בתפקיד החרבונא, ואת משלוח המיני- סלסלה יפקידו בידי ויזתא הגמדון. ומי שבביתו זוג תאומים זהים, יחפש אותם השנה בתחפושת זהה לחלוטין, ועל המשלוח הגדול ממידותיהם יתנוסס הסלוגן "שוויון בנטל".
יש לעומתם את הרוב האינו דומם, המעביר והממחזר, שדי לו בקב שוקולד חרובים וצלוחית יין – חצי יבש וחצי מיובש, כדי לזנק ולהניע את גלגל הענק הססגוני הלזה: סלסלת קש תמורת חמגשית אלומניום, טרופית לעומת ספרינג, בפלות נגד וופלים, אננס טבעת בהחלפה עם אננס חתוך, קפה מיובש תמורת גרגירים ארומטיים, נפח לפי העין וממתקים על המשקל.
מבלי להיכנס לתסבוכת הלכתית בדבר המוצר הנקרא "במבה במילוי קרם במבה", האם לשני מינים ייחשב כמצוות משלוח מנות כהלכתה, או שמא מין במינו אינו בטל גם אם תוכו כברו ממש, אך זה החיצוני נחשב לטחינה אחר אפיה, ופנימיותו ערבול גרידא הוא…
והוא הדין עם הטבלאות המתוקות בדמות פרה עליהן, המכונות "שוקולד במילוי עדשים במילוי שוקולד" – האם ציפוי העדשים יש בו ממש כדי להפריד בין תוכו לברו ולהחשיבו כשני מינים לגבי קיום מצוות משלוח מנות בהידור?
ויש שפתרו את הפלונטר: עוגה ביתית קנויה, לעומת עוגה ביתית אפויה כמו בחנות. לטובת השנייה, משקיעים בה את המיטב, משתפים את הילד בהכנתה, משוחחים על המצווה והידורה (השומשום זכר לזרעוני אסתר…) מכיני,ם ומערבלים קוגל אטריות ירושלמי אותנטי (זכר ללוקשים שמכר המן לאחשוורוש), מצרפים מיכל ארבעס מפולפל (וימלא המן חימה), מצרפים ברכה חגיגית מכל הלב ומשגרים אותה "בחום".
"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם! – אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
– אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו! – אמרו לו: אמור אתה! – אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. – אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? – אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים – אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים".
נעטה ברננה מסיכה "על הפנים", ונכפר על מיני הנאות סעודתיות, שנעשו לפני ולפנים…
(רשות הדיבור – דעתו של קורא / ש.גפנר)