האם הבן הבכור שייך לכהן עד שיפדו אותו?
מי שאינו רוצה לשלם חמש סלעים לכהן, יכול לתת את התינוק שלו לכהן, והכהן יצטרך להאכיל אותו מטרנה ולגדלו על חשבונו?
ומהי הברירה שהכהן מציע לאבי הבן, באמירת "במאי בעית טפי" כפי שמודפס בסידורים. אם הפדיון הוא מרשות הכהן, או שמא מרשות מלאך המוות והמזיקים רח"ל
האם יכול לתת את הבכור לכהן
ובכן, הבה נלמד את מצוות פדיון הבן. בסדר הפדיון הנדפס בסידור מופיע שהכהן שואל את האבא בלשון זה "במאי בעית טפי ליתן לי בנך בכורך שהוא פטר רחם לאמו, או בעית לפדותו בעד חמש סלעים כדמחייבת מדאורייתא".
ואבי הבן משיב שהוא חפץ לפדות את בנו בחמישה סלעים.
לשון זה מורה כאילו שאם יסרב האב לפדות יהיה הבן שייך לכהן, ויתרה מזו כתב הגאון יעב"ץ בסדור בית יעקב שכאשר גדול פודה את עצמו אומר "אני בכור פטר רחם והנני שלך, והכהן משיבו "אתה רוצה להיות שלי או לתת לי חמש סלעים שאתה חייב לי בפדיונך", ואומר אני רוצה לפדות את עצמי והא לך ומברך על פדיון הבכור.
כבר נשאל התרומת הדשן (סי' רל"ה) אם יכול לתת את הבן לכהן ולהיפטר מלשלם חמישה סלעים, והשיב שבן בכור הוא חולין גמור ואינו קדוש, ולמה יהיה לכהן, אם לעבד הרי אין בן חורין נעשה עבד, ואם לבן הרי אינו זרעו, והובא בשו"ע יו"ד (סי' ש"ה ס"י) ברמ"א.
פירוש "במאי בעית טפי"
מעתה צריך ביאור מה שאומר הכהן לאבא במה אתה רוצה בבן או בכסף, הרי לפי האמור יש מצווה וחיוב לפדות בחמישה סלעים וא"א לתת את הבן במקום כסף.
בספר חוט השני לבעל החוות יאיר (ס"י צ"ב) כתב ליישב שאין הכוונה לתת לאבא את הברירה אם לפדות או לתת את הבן, רק כדי לחבב עליו את המצווה וכדי שייתן את הכסף ברצון ולא מתוך הכרח שאז לא יצא ידי פדיון, לכן אומרים לו מה אתה מעדיף, שהרי כשהכה השי"ת את בכורי מצרים הקדיש את הבכורות, ואם ירצה האב שלא לפדות את בנו – נשאר ברשות השי"ת, ויש לחוש שיחזור השי"ת ויקחנו ח"ו ואם רוצה את בנו בכורו כשאר בניו טוב לו לפדותו ויהיה שלו כשאר בניו.
ומצאתי בספר יד יהודה על יו"ד בהשמטות שכתב בזה ביאור נפלא, ובהקדם שהנוסח שאומר הכהן כפי שמופיע בראשונים ובמקורות קדמונים הוא כך "במאי בעית טפי בבנך בכורך או חמש סלעים דמחייבת לפדות בהם", בלי המילים "ליתן לי", וכן הנוסח בשולחן ערוך, והשאלה אינה האם רצונך לתת לי את הבן או את הכסף, אלא שאם לא יפדה יש סכנה ח"ו לבן, ולכן אומר לו האם רצונך בבן בריא ושלם או שאתה מעדיף את הכסף.
והביא מתשובת הגאונים (שערי תשובה ס"י מ"ז) שהכהן סומך שתי ידיו על ראשו ואומר לאביו 'איזה חביב עליך יותר בנך או חמש סלעים הללו', והאב אומר 'בני חביב עלי ואני פודה אותו', ופודהו שתי פעמים שנאמר אך 'פדה תפדה' וכתוב 'ופדויין מבן חודש תפדה שתי פדויים', אחד מהקדוש ברוך הוא ואחד ממלאך המוות, ונוטל הכהן את הכסף ומוליכו בידו אצל ראש הבן, ואומר חמש סלעים אלו פדיון בנו של פלוני זה, זה פדיון תחת זה, זה חלופי זה, יצא זה לכהן ויכנס הבן לחיים וליראת שמים, ומברכו ואומר 'אל יתן למוט רגלך וגו" עד סוף המזמור.
הרי נתבאר עניין הפדיון לפדות את התינוק ממלאך המוות, ולפי"ז מובן בגמ' ב"ק דף פ' שקוראים לפדיון הבן ישוע הבן ע"ש ברש"י ותוס', שנושע מן המזיקים.
סיפור יציאת מצרים ומכת בכורות בפדיון הבן
ויש להזכיר כאן מצווה מן התורה בשעת הפדיון, שכאשר הבן שואל למה עושים פדיון מצווה מן התורה לפרש לו, כמו שנאמר 'והיה כי ישאלך בנך לאמר מה זאת, ואמרת אליו וגו' ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים וכו' על כן וכו' כל בכור בני אפדה'.
וראיתי תלמידי חכמים אנשי מעשה ששואלים את אבי הבן למה עושים פדיון ועי"ז מספר את עניין יציאת מצרים ומכת בכורות ומקיים מצווה מן התורה.